פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הספורט הישראלי בדרך לשיא חדש

        אחרי שנה קשה שכללה פציעה ושכול, נדמה היה שהקופץ לגובה דימה קרויטר ילך בדרכם של צעירים אחרים שקבעו תוצאות נדירות בגיל נוער ונבלו. אלא שאז באה הקפיצה האדירה שלו במוצ"ש שהוכיחה: הצרות רק חיזקו אותו, חלום המדליה האולימפית באתלטיקה חי ונושם

        קשה למצוא קופצים לגובה שההכנה שלהם לקראת הריצה לעבר הרף לא כוללת עמידה ממושכת, מבט ממוקד על המטרה ואפילו תנועות ידיים משונות כדי לסדר בראש את ההרצה. אפשר להגיד שהרוב עושים ועשו זאת, כולל גדול הקופצים בכל הזמנים חאבייר סוטומאיור. דימה קרויטר פועל בצורה אחרת. הוא מתהלך בטבעיות על המסלול לכיוון המנוגד למזרון, כאילו היה איזה ילד שאיבד משהו במתחם הקפיצה לגובה. לפתע הוא מסתובב ומתחיל בהרצה שלו. כנראה שהרבה מאמנים היו מתנגדים לפעולה הזאת, אבל זו רק עוד הוכחה למה שאנשי האתלטיקה בארץ יודעים כבר מזמן – דימה קרויטר הוא ספורטאי מזן נדיר, וספורטאים כאלה יודעים טוב מאוד איך להפיק מעצמם את המקסימום, גם אם זה לא קורה בדרכים המקובלות. כשם שמייקל ג'ונסון המציא את "צעדי הברווז" ודיק פוסברי הבין מה היא טכניקת הקפיצה לגובה היעילה ביותר – קרויטר, להבדיל כמה הבדלות, פיתח לעצמו מין טקס ייחודי משלו לפני ההרצה.

        "יכולות להיות לזה חסרונות ברמות הגבוהות במיוחד בגלל שרמת הדיוק צריכה להיות מושלמת", מנתח אתלט העבר רוגל נחום שמוסיף: "אבל מבחינת לוחמה פסיכולוגית מדובר ביתרון מצוין. זה משדר ביטחון עצמי מטורף ויכול להכניס את היריבים ללחץ. דימה הוא מסוג הספורטאים שאתה בדרך כלל צופה בהם ומרגיש שהם עומדים לקפוץ טוב ולעבור את הרף".

        "היה ברור שהטראומה תתן לו תמריץ"

        החל מיום שישי ה-18 לפברואר כבר לא נוכל לכנות את דימה קרויטר "ילד הפלא של האתלטיקה הישראלית". הוא חוגג 18 חורפים, ובשבת האחרונה הוא העניק לעצמו את המתנה הטובה ביותר. אחרי קיץ ראשון ללא שיא אישי מאז שהחל לקפוץ לגובה, קרויטר שיפר את שיאו בארבעה סנטימטרים באליפות החורף בהדר יוסף. שבוע לפני יום ההולדת נרשמה ליד שמו תוצאה מדהימה של 2.28 מ', אחת הטובות בעולם בכל הזמנים לקופצים עד גיל 18. אין ספק שהרבה אנשים היו מודאגים בחודשים האחרונים ממצבו של קרויטר. מצד אחד הוא נפצע בגב התחתון, נאלץ לוותר על חלק מהתחרויות ובשאר התחרה פצוע. מצד שני, היו כל כך הרבה תקוות מניקי פאלי ועד היום רואים כמה הוא מתקשה להחלים מפציעה טורדנית בקרסול. קרויטר החלים מהפציעה ועשה את ההכנות לעונה החדשה, אבל בתחילת ינואר 2011 הגיע מותו הפתאומי של אחיו הבכור כתוצאה ממחלה נדירה. חודש וחצי אחרי הוא הצליח להפיק מעצמו את המקסימום, מה שלא עשה במשך שנה שלמה.

        "היה לי ברור שהוא יהיה ככה וידעתי שהמקרה הזה יתן לו תמריץ", מספרת שיאנית ישראל בקפיצה לגובה דניאל פרנקל, שמתאמנת יחד עם קרויטר תחת הדרכתו של אנטולי שפרן. "אין לו הרבה קרובי משפחה ואלה שקיימים לא נמצאים בארץ. אחיו היה סוג של דמות אב בשבילו ובזמנו הוא גם גידל אותו. את מה שהוא עושה עכשיו הוא עושה בשבילו כי מדובר באדם שתמיד האמין בו. דימה פשוט הצליח להוציא מזה את הטוב".

        "אח שלי לא היה רוצה שמשהו יפגע בי וביכולות הקפיצה שלי", מספר דימה קרויטר ומוסיף: "הרי באתלטיקה אתה לא יכול לעשות אימון אחד ולשנות דברים. כל הישג זה תוצאה של עבודה קשה וממושכת. כשאח שלי היה מאושפז בבית החולים הגעתי לאימונים ועבדתי קשה מאוד בשבילו. עכשיו הגיע הפיצוי על העבודה הקשה. חוץ מזה, כשראיתי את אמא שלי בוכה מרוב אושר אחרי הקפיצה, זה היה שווה את הכל".

        פרנקל ממשיכה לפרגן: "אין אצלו הנחות ואין פשרות. גם אחרי הפציעה שלו הוא רצה לחזור ולקפוץ כמה שיותר מהר. הוא עשה המון תרגילים באימונים ולא חיפף אף פעם, זה דברים שפשוט לא רואים. אף אחד גם לא רואה איך לפני תחרות הוא רץ חצי שעה בחום עם שש שכבות של בגדים עליו כדי להכין את הגוף בצורה הטובה ביותר מבחינתו".

        "כבר יכולתי לקפוץ יותר מ-2.30"

        בקיץ 2009 דימה קרויטר זכה באליפות העולם לקדטים (עד גיל 17) באיטליה, הישג שהפך אותו באופן רשמי לתקווה הגדולה ביותר של האתלטיקה הישראלית למדליה אולימפית היסטורית. בנוסף זה גרם לכמה אנשים לעקוב יותר אחרי התחרויות לגילאים הצעירים ולמצוא שמבחינה סטטיסטית, קביעת תוצאות נדירות בגיל מוקדם לא מבטיחה הצלחה בגיל בוגר, אפילו להיפך. מאז שנת 2000 שבה זכה ז'אק פרייטאג הדרום אפריקאי בתואר לקדטים (ובהמשך גם באליפות העולם לנוער ולבוגרים), רוב אלופי הקדטים נעלמו מהצמרת העולמית של הקפיצה לגובה. גם שיאני העולם לנוער שמחזיקים בשיא מתחילת שנות התשעים, דראגוטין טופיץ' הסרבי וסטיב סמית הבריטי (2.37 מ'), הגיעו ל"פיק" שלהם בגילאים 19-20 ולא הצליחו להשתפר יותר. מצד שני, חאבייר סוטומאיור הגדול הוא שיאן העולם לקדטים אחרי שבגיל 16 וחצי בלבד ניתר לגובה מדהים של 2.33 מ'. לדעתו של הפיזיולוג ופרשן האתלטיקה מולי אפשטיין, לא צריך להסיק מסקנות מהסטטיסטיקה במקרה של קרויטר. "דימה הוא קופץ לגובה קלאסי, אחד לאחד. מבחינה אנתרופומטרית (מדידת חלקים שונים בגוף האדם) הוא מושלם. רגליים ארוכות, משקל קל, גמישות וקפיציות. מעבר לזה יש לו יכולת מנטלית שלא ראיתי כבר הרבה זמן. הלהט, הדחף, הרצון לעוף ולהיות כל הזמן באוויר. עד היום הוא הוכיח חוסן מנטלי גם עם התקלות, ויש מעט מאוד אנשים כאלה. נכון שהקיץ האחרון היה קצת מדאיג, אבל צריך להסתכל על התחרות האחרונה שלו. פעמיים שיא אישי בקפיצות חלקות לגמרי, מבינים שיש כאן משהו יוצא דופן. הכל תלוי בכמה נכנעים ללחץ של המדליה בכל מחיר".

        בקיץ האחרון הגוף של קרויטר באמת נכנע ללחץ, ופציעה בגב התחתון מנעה ממנו להשתתף באליפות העולם עד גיל 19. את כוחותיו האחרונים הוא שמר לאולימפיאדת הנוער בסינגפור, שם זכה במדליית הזהב. מסקנות ככל הנראה יש, כמו שהוא מספר בעצמו: "הסקנו את המסקנות והתוצאה של 2.28 מ' הגיעה מבלי שעשינו עבודה של 100 אחוז. אנחנו כבר לא לוקחים סיכונים. אם הייתי עובד ממש קשה כבר הייתי קופץ יותר מ-2.30 מ'. עכשיו אנחנו מתאמנים ברמה של 70 עד 80 אחוז ולקראת לונדון 2012 נעבור ל-100 אחוז". אגב, כדי להבטיח את מקומו במשחקים האולימפיים בלונדון יצטרך קרויטר לקבוע החל מחודש יוני תוצאת קריטריון A שהיא 2.31 מ' או לסיים בין 16 הראשונים באליפות העולם.

        "הוא תמיד יודע מתי הוא עומד לעבור את הרף"

        איך שלא מסתכלים על זה, גרף ההתקדמות של דימה קרויטר אמור להתיישר בעתיד הקרוב. זה אומר שבמבט קדימה הוא יצטרך להתרגל לתקופה של התייצבות ולא לשבירת שיאים בכל קיץ. מבחינה מנטלית מדובר בעבודה קשה, אבל בסביבתו של הקופץ המוכשר מאמינים שאפשר לעשות את ההכנה גם לזה. "האמת היא שכבר התחלתי להרגיש את זה באופן טבעי כי הייתי צריך לחכות שנה שלמה כדי לשפר את השיא שלי", מספר קרויטר. "המאמן שלי כבר הכין אותי לזה מזמן. חשוב לדעת שיהיו תקופות כאלה וחשוב יותר לדעת שלא צריך להישבר. עם התוצאות שיש לי עכשיו כבר אפשר להשתתף בתחרויות גדולות, וברגע ששומרים על יציבות בתוצאות כאלה זה מספיק טוב".

        רוגל נחום מחזק את הטענה של קרויטר ומוסיף: "אני חושב שדימה והמאמן שלו צריכים להתרכז ביציבות. עדיף להתרכז בלקפוץ 2.28 מ' ב-6 עד 8 תחרויות הקרובות מאשר לקבוע פעם אחת תוצאה יותר טובה. כשאתה שומר על תוצאה טובה לאורך זמן ועושה אותה השכם וערב, המקפצה היא רק עניין של זמן. אני מניח שהם שמו לעצמם יעד של 2.30 מ' וכרגע הם בערך השיגו אותו. מה שחשוב זה לצבור נסיון, קודם כל באליפות אירופה באולם ובאליפות העולם בקיץ, והכי חשוב זה ללכת על הקריטריון ללונדון". במבט לעתיד הרחוק אומר רוגל נחום: "במקצועות טכניים כמו קפיצה לגובה תמיד יש מה לשפר. המשמעות של הביצוע היא גדולה מאוד וזה יכול לעשות הבדל של 10 סנטימטרים בתוצאה. לטכניקה יש תפקיד משמעותי והנסיון מזין את עצמו. דימה במובן הזה הוא מאוד בוסר ובעיני רחוק משלמות טכנית, זה מה שהכי מעודד. הכי חשוב בשלב הזה זה באמת לשמור על הבריאות".

        הדברים של שיאן ישראל בקפיצה משולשת בהחלט מעודדים. הם רק מחזקים את העובדה שמה שראינו מקרויטר עד היום זה בעיקר המתנה שהוא קיבל מבורא עולם שהפך אותו לקופץ עם נתונים מושלמים ולספורטאי עם אופי חזק במיוחד, שזקוק לטיפוח מקצועי והדרכה מנטלית נכונה. בתור קופצת לגובה, דניאל פרנקל מרגישה היטב את המעלות של חברה לאימונים. "יש לו פשוט רגישות מיוחדת לקפיצה, הוא מרגיש את הרף. כשהוא עובר אותו עם הכתפיים והאגן הוא בדרך כלל כבר לא יפיל אותו. כשהוא עומד לעבור גובה מסויים הוא יודע את זה לפני, הוא תמיד יודע. גם בתחרות בשבת הוא היה נחוש לפני שקפץ 2.28 מ'".

        קרויטר: "כבר שבוע לפני התחרות כמעט ועברתי 2.30 מ' באימון. התערבתי עם המאמן שלי על כסף שבתחרות אקפוץ 2.25 מ' ואשפר את השיא שלי בסנטימטר. הוא הפסיד לי, אבל לא היה מופתע כי שנינו ידענו שאעבור. כשעברתי 2.28 מ' ושברתי שוב את השיא הוא כבר היה מופתע, אבל אני הייתי בטוח גם בזה לפני".

        באותה תחרות, אגב, ניסה קרויטר לחלוף על פני גובה של 2.31 מ', אותו קריטריון ללונדון וגם שיא נוער חדש (2.30 מ' של ניקי פאלי). כנראה שזה באמת לא היה בתכניות שלו, אבל המסקנה שלו משלושת הנסיונות הלא מוצלחים פשוטה מאוד במונחים ה"קרויטרים". "אם הייתי מציב את הגובה הזה כמטרה לפני התחרות וכבר הייתי מגיע עם שיא אישי של 2.28 מ' , אני חושב שהייתי עובר את זה", מסכם הנציג הישראלי הראשון לאליפות העולם בקיץ. קרויטר לא יכול היה ליצור בנו גירוי גדול יותר לקראת התחרות הבאה שלו - אליפות אירופה באולם שתתקיים בתחילת מארס בפאריס.