מחיר ההצלחה של ברצלונה: הבלאוגראנה לא מצליחים לשמר את דור העתיד

הרוטציה קצרה, מדיניות הרכש כושלת וקליטת הזרים החדשים חורקת. למרות ההישגים הנדירים שהוא סוחט מהנוסחה שבנה, המדיניות של גווארדיולה לא נותנת הרבה סיכוי לכישרונות אחרים שעלולים להתפספס כמו פברגאס ולברוח. דם חדש לא פחות חשוב מתוצאות מושלמות

כאשר הביסה ברצלונה את ריאל מדריד 0:5 במשחק הבלתי נשכח וההיסטורי ב-29 בנובמבר 2010, התפארו בקטלוניה בעובדה כי שמונה מתוך 11 שחקני ההרכב באו מתוצרת האקדמיה של המועדון, לה-מאסיה. רק דני אלבס, אריק אבידאל ודויד וייה לא גדלו שם, בעוד בהרכב הבלאנקוס היה נציג אחד בלבד של קסטייה, השוער איקר קסיאס. אין ספק שיש כאן סיבה טובה לגאווה. כאשר משווים את ברצלונה לקבוצות פאר אחרות ברחבי היבשת, מוצאים בשורותיה שיעור גדול הרבה יותר של שחקני בית. הם לומדים את השיטה הקטלונית (או אם תרצו הולנדית מסורתית) מגיל צעיר, ולכן תהליך השילוב בקבוצה הבוגרת אמור לעבור באופן חלק. ריאל יכולה להמשיך לשפוך כספים, אך גם שנים ארוכות של אימונים לא יביאו את כוכביה לרמת התיאום שמפגינה בארסה של פפ גווארדיולה.

עוד בוואלה! NEWS

הפעילויות הכי כיפיות/מעניינות/מקוריות לבילוי קיץ מושלם עם הנכדים

בשיתוף בית בלב
לכתבה המלאה
תיאום שגם הרבה מאוד כסף לא יכול לרכוש. צ'אבי חוגג את השער מול ריאל (צילום: רויטרס)

אך אליה וקוץ בה – לפס היצור הנהדר בלה-מאסיה יש גם שני חסרונות בולטים. ראשית, לשחקני רכש קשה יותר להתאקלם בקאמפ-נואו. התופעה לא ממש באה לידי בעיתוי בעידן של מאמנים "חיצוניים", כמו לואיס ואן-חאל או פרנק רייקארד, אבל גווארדיולה בונה את קבוצת לה-מאסיה הקלאסית. מהמסגרת שלו נפלטים לא רק כוכבים עם סגנון שלא מתאים לחלוטין לקבוצה וכישלונם ידוע מראש, כמו זלאטן איברהימוביץ', אלא גם אלה שהיו אמורים לכאורה להחליק להרכב ללא בעיות, כמו אלכסנדר חלב. חאבייר מסצ'ראנו, למשל, עדיין מתקשה, והמשחק של בארסה זורם פחות טוב כאשר הוא מקבל הזדמנות נדירה בהרכב. שנית, מספר גדול של כישרונות באקדמיה גורם לכך שהסינון קפדני במיוחד, והסיכוי להגיע לקבוצה הבוגרת קטן. מכך, רבים מחפשים את הדרך החוצה בשלב מוקדם מאוד של הקריירה, או מתייבשים בקבוצות המילואים עד צאת הנשמה. הדבר נכון, אמנם, לגבי כל הקבוצות באירופה, אך ההתמכרות של בארסה לשחקני בית גורמת לה להצטער לא פעם על הבנים האבודים. הבכיר שבהם, ססק פברגאס, יארח הערב את קבוצת האם באיצטדיון האמירויות.

לא משחק טוב או שפשוט לא מקבל הזדמנות שווה? מסצ'ראנו (צילום: רויטרס)

והיה גם את גיא אסולין

פברגאס, שהעריץ תמיד את גווארדיולה ששימש עבורו מודל כשחקן, נטש את לה-מאסיה בגיל 16, כאשר ארסן ונגר שכנע אותו שהתקדמותו תהיה יותר גדולה בארסנל. מאז צמח פברגאס לכוכב-על ברמה הבינלאומית, ובברצלונה חולמים להחזירו. כדי להשיב את הקשר שעזב ללא תמורה היא תיאלץ להיפרד מהון עתק, ונכון לעכשיו אפילו זה לא מספיק. בקיץ 2009 הציעו הקטלונים 45 מיליון יורו, ונדחו על הסף. כעבור שנה, עוד לפני המונדיאל, הוגשה הצעה רשמית על 35 מיליון יורו – ירידה שנובעת מכך שהנשיא החדש סנדרו רוסל לא מעוניין לפרוץ את מסגרת התקציב אחרי שגילה את החובות שהותיר ז'ואן לאפורטה. גם הפעם, למרות שג'ראר פיקה הלביש אותו בחולצת בלאוגראנה בחגיגות הזכייה בגביע העולם, המאמצים עלו בתוהו.

אגב, גם פיקה גדל בלה-מאסיה לצידו של ססק, אך נשדד בגיל 17 על ידי מנצ'סטר יונייטד עוד לפני שהספיק לחתום על חוזה ראשון. כעבור ארבע שנים היה לבארסה מזל לרכוש אותו בחזרה תמורת 11 מיליון יורו, באחד המהלכים העסקיים הפחות מוצלחים של אלכס פרגוסון. לו היה נותן לפיקה קצת יותר הזדמנויות באולד-טראפורד והיה מפנים עד הסוף את גודל כשרונו, לא היה נפרד פרגי מאחד הבלמים הטובים בעולם תמורת סכום כה מגוחך.

מובן שלא כל השחקנים שנוטשים את קאמפ-נואו יהיו רצויים בחזרה. קחו, למשל, את ג'ובאני דוס-סנטוס המקסיקני, שאמנם הצטיין במונדיאל, אך לא מוצא קרקע יציבה באף אחת מקבוצותיו הרבות מאז הועזב ב-2008, בין אם מדובר בטוטנהאם, גלאטסראי או סנטאנדר. גם לקשר האחורי מרק קרוסאס לא ממש הולך מחוץ לקטלוניה. הוא נחשב בזמנו להבטחה גדולה, אבל ההשאלה בליון היתה מאכזבת, וכיום הוא צופה מהספסל של סלטיק בביצועיו של בירם כיאל. במקרים חריגים פחות מרשים לעצמם בוגרי לה-מאסיה לחלום על חזרה. הבלם בן ה-22 אלברטו בוטיה, שחתם בקיץ על חוזה בספורטינג חיחון אחרי עונת השאלה מוצלחת, אמר לפני המפגש בשבוע שעבר שהוא מקווה להוכיח את עצמו לגווארדיולה, והיה מצוין ב-1:1. והיה גם גיא אסולין אחד, ששוחרר בקיץ האחרון מבלי שיוצע לו חוזה.

אולי הוא הצליח להוכיח משהו. בוטיה (צילום: רויטרס)

מה עם תיאגו?

עם כל הכבוד לבוטיה, הוא לא מהווה אבדה גדולה, מה גם שבארסה יכולה לרכוש אותו במידת הצורך במחיר מבצע לפי סעיף מיוחד בחוזהו. הבעיה המרכזית של גווארדיולה נעוצה בכך שהוא נרתע מקידום כישרונות שגדלים בקבוצת המילואים, אותה אימן במשך שנה עד שקודם ב-2008. הוא הביא איתו אז את סרג'יו בוסקטס, אותו הפך לפרויקט אישי. כעבור שנה פרץ בסערה פדרו, "ילד" אלמוני שהצית את הדמיון והגיע תוך שנה להופעה בגמר המונדיאל. אלא שפדרו הוא לא באמת ילד. כיום הוא בן 23, צעיר מליאו מסי בחודש אחד בלבד. אפשר לטעון שהוא לא היה בשל לקבוצה הראשונה ב-2008 כאשר גווארדיולה הותיר אותו בקבוצת המילואים, אך זה לא בהכרח נכון. המקרה של פדרו שלקח את ההזדמנות שניתנה לו בשתי הידיים, מדגיש את הפוטנציאל שמתבזבז כיום בברצלונה ב', אותה מאמן בליגה השנייה לואיס אנריקה.

הרוטציה בהרכב הראשון של גווארדיולה שואפת למינימום. כל עוד מסי, פדרו, אינייסטה, וייה וצ'אבי יכולים לסחוב, הוא לא מרגיש סיבה מיוחדת לתת להם מנוחה. זה מביא תוצאות מדהימות בכל קנה מידה, אך האם לשחקנים הצעירים שמחכים להזדמנות הרחק מאור הזרקורים תישאר סבלנות? כמה מהם יעדיפו לנטוש את הבית לטובת מקום בטוח בהרכב מעבר לגבול? כמה נערים בלה-מאסיה יבינו שכל עוד אינייסטה ופרדו לא מתכנונים לפרוש, הם לא יראו דשא? כמה מהם יערקו כמו פברגאס, וכמה תצטרך בארסה לשלם בבוא היום כדי להחזירם?

אחד דוגמה להשבחה מוצלחת, השני להזנחה. בוסקטס מול פברגאס (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

השחקן הטוב ביותר שעומד כיום לרשותו של לואיס אנריקה הוא תיאגו אלקנטארה, פליימייקר שיחגוג באפריל את יום הולדתו ה-20. מסי כבר היה בגילו כוכב בהרכב. תיאגו, על אף כשרונו הנדיר, שותף בינתיים ב-11 משחקים בקבוצה הבוגרת בכל המסגרות, רובם כמחליף. למי שלא שמע, מדובר בבנו של מאזיניו, הקשר שזכה במונדיאל 94' עם ברזיל. לאבא לא היו כישורים טכניים מדהימים, והוא הפך לסמל של הנבחרת המוגבלת של קרלוס אלברטו פריירה, במיוחד אחרי החמצה מזעזעת בחצי-הגמר מול שבדיה. זו הסיבה שאוהדי הסלסאו מעדיפים לזכור אותו נוטל חלק בריקוד העריסה של בבטו.

תיאגו נולד באיטליה, עשה את צעדיו הראשונים בכדורגל דווקא בפלאמנגו, אבל בגיל 14 הצטרף ללה-מאסיה, והוא ספרדי לכל דבר ששיחק בכל הנבחרות הצעירות. הוא הצעיד את לה-רוחה לזכייה באליפות אירופה עד גיל 17, ובעונה שעברה הגיע לגמר הטורניר עד גיל 19, תוך שיתוף פעולה נהדר עם ילד הפלא של ריאל מדריד, סרחיו קנאלס. תיאגו אוהב במיוחד לבשל לחברו בכדורים חופשיים מוקפצים מעל החומה, שהפכו ללהיט ביוטיוב. לאחרונה השמיע סוכנו חוסר שביעות ממעמדו של השחקן בבארסה ורמז שיש לו הצעות מאנגליה. כתוצאה מכך, הוארך לפני שבוע חוזהו בשנתיים, ומאזיניו סיפר: "לא רק האנגלים התעניינו. סביליה, אתלטיקו ומיורקה שאלו אותי לגביו, אך ברצלונה סירבה לדון איתם".

הרבה הצעות מאנגליה, אבל בברצלונה לא נראה כרגע שיש לו עתיד. טיאגו אלקנטארה באליפות העולם עד גיל 19 מול האנגלים (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

למה לשלם על משהו שיש לך?

אין ספק שהמועדון הקטלוני נקט עמדה נחרצת ונחוש להשאיר את תיאגו בשורותיו, אבל הקשר רוצה לשחק ולהתקדם. משפחת מאזיניו לא נגמרת כאן. מסקרן יהיה לראות מה טיבו של האח הצעיר, הקשר ראפיניה בן ה-18 שרק התחיל את דרכו בסגל של ברצלונה ב'. לפי הדיווחים, מדובר ביהלום ברמה של תיאגו. עוד "אח של" שעדיין תקוע בקבוצת המילואים הוא ג'ונתן דוס-סנטוס, הצעיר בשנה מג'ובאני, ולדעת הפרשנים המכסיקנים אף יותר טוב ממנו. ניפויו של ג'ונתן מסגל מכסיקו למונדיאל כמעט שגרם לתקרית בקנה מידה לאומי, אבל למרות שהוא כבר בן 20, העניק לו גווארדיולה דקות ספורות בקבוצה הבוגרת, וגם זה בתפקיד לא מוכר כקשר אחורי.

בימים אלה, לאור הפציעות של קרלס פויול, מדברים רבות על הסגל הדליל של בארסה בעמדת הבלמים. אם ניזכר בכך שיאיא טורה מילא את התפקיד בגמר ליגת האלופות ב-2009, אחריו שולם סכום מטורף של 25 מיליון יורו על דמיטרי צ'יגרינסקי, מותר להגיד שהניסיון של גווארדיולה באיוש צוות ההגנה לא מזהיר. זה המקום לספר על מארק מונייסה, בלם שיחגוג 19 בחודש הבא. בשלהי עונת 2008/2009 הפך הנער הבלונדיני לשחקן השני הכי צעיר בתולדות בארסה. הוא נשלח למשחק חסר חשיבות מול אוססונה, ועבר חוויה טראומטית כאשר הורחק בגלל טעות שיפוט. מאז, למרות ההצטיינות בנבחרות הצעירות, הוא משחק רק אצל לואיס אנריקה. בלם מעולה נוסף בברצלונה ב' הוא מארק בארטרה שהצטרף ללה-מאסיה בגיל 11 מאספניול. כיום הוא בן 20, אך יש לו רק 30 דקות בקבוצה של גווארדיולה. משהו כאן לא תקין, והשחקנים הנהדרים לא יוכלו לחכות למשיח לנצח.

ומה יהיה כשפויול יפרוש? האם מארק מונייסה (באדום) יצבור מספיק ניסיון? (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

כדי לשמר אותם, ייתכן שגווארדיולה צריך לבצע שינוי מחשבתי מהותי ולהזרים דם חדש למערכת, על חשבון התוצאות בטווח המיידי. אולי תיאגו, ג'ונתן ובארטרה לא יתנו בשלבים הראשונים תפוקה כמו צ'אבי, אינייסטה ופיקה, אך הם יהיו מרוצים אם ייחשבו לחלק אינטגרלי מהקבוצה הבכירה, יזכו בניסיון חיוני, ובבוא היום ימשיכו את המסורת ללא תקלות. ברצלונה לעולם לא תשחזר את הקבוצה הנוכחית, אבל היא לא יכולה להמתין ליום בו צ'אבי יפרוש מבלי להכשיר לו יורש. זו הסיבה שגווארדיולה כל כך רוצה את פברגאס, אך גישתו מוטעית משני היבטים. ראשית, אם יגיע, עלול פברגאס לשבת על הספסל בשנים הקרובות, בדיוק כפי שהוא עושה בנבחרת. זה יהיה עוול גדול עבורו. שנית, רכישתו תקרב את העזיבה של תיאגו.

תקשיבו לגורו של גוארדיולה, קרלס רשאק, שותפו לשעבר של יוהאן קרויף: "אם לא היו לבארסה שחקנים בעמדה של פברגאס, היה הגיוני לשלם תמורתו, אבל זה לא המצב. הסגל בקישור מושלם, וגם העתודה נהדרת. צריך להסתכל על מה שיש לנו".

אולי הגיע הזמן לעשות איזשהו שינוי תפיסתי? גווארדיולה (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully