מהמוצדקים

תהרגו אותי, אבל אני מסכים עם חיים יעקב. יותר מזה – גם אם הוא נזקק לטובות של ניידת השידור של ערוץ 5 כדי להוכיח את טענתו – אני מאמין שההיתקלות של נמני ברגליו הייתה המעדה מכוונת, "קטנה" שכזאת, מהסוג ששחקני על בכדורגל הישראלי – ולא רק אצלנו – חושבים שמגיעה להם מכוח מעמדם. שהרי מוסכם על כולם – אני מקווה – כי די בסינון "אפס" לעברו של השופט כדי לעוף למקלחות בבושת פנים. ובבקשה אל תבלבלו אותי עם "מדובר בדרבי, השופט היה צריך להפעיל שיקול דעת". אם כבר שיקול דעת, לא היה מזיק לנמני, להשתמש במעט משיקול הדעת המפורסם שלו, אותו שיקול דעת שהפעיל כשהתייצב בקור רוח מופתי מול אותן מצלמות של ערוץ 5 וסלל את דרכו של שלמה שרף החוצה. ואל תבינו אותי לא נכון – לבי אינו מצר על שרף ואינו מר על נמני – אבל האדום שהוא חטף ביום שבת היה מהמוצדקים. מהמוצדקים.

על פניו, אלא אם כן יתרחש נס בלתי משוער, או פרץ התעלות תקופתי במשחקי הגביע, העונה של מכבי ת"א עושה רושם של בזבוז נורא. וכמיטב המסורת, גם כאן יש מקום להפנות אל ניר לוין את האצבע ולבקש ממנו להצטרף למעגל הנושאים באחריות. אבל זהו, שגם אם לוין יתפטר, טובה לא תצמח מהעונה הזאת עבור מכבי ת"א. ואפשר להאשים את הפציעות של תורג'מן, ברומר וזיתוני, ובוודאי טרגדיית מני לוי תירשם כאחת מנקודות המפנה לרעה בעונה, אבל עדיין, מכבי ת"א יכולה הייתה וצריכה הייתה להסתכל על מכבי חיפה מהרבה יותר קרוב. לוין הביתה? ומה אז? יוסי מזרחי? לא בסטייל של לוני – לאחר המחיר המשפטי והציבורי ששילם בפרשת שרף-לוין בעונה שעברה להיפטר מלוין כך באמצע העונה. הוא ייקח נשימה ארוכה, יתנחם בחדירה הטובה לשוק של סוני פלייסטיישן 2 ויכיר בעובדה שאף על פי כן ולמרות הכל הוא די תקוע עם מאמן, שקרוב להזדמנות האחרונה שלו להוכיח שהוא שייך לדרג העליון באמת.

בשקט-בשקט, מכבי חיפה מתקרבת לתואר הכי חרישי בשנים האחרונות. בשעה שמצהלות סוסי הקרב האדומים והצהובים, חרחורי הגסיסה של בית"ר ירושלים, והקשקוש בלבוש שנקרא "מנהלת הליגה" תופסים את מירב העניין, התיישבה לה מכבי חיפה בנחת בצמרת ליגת העל והיא צופה עליה בהתנשאות מה, כמעט בהתנמנמות של אלופה שבשגרה. ואומנם הדרך עוד ארוכה, וקשה ובלה בלה בלה, אבל כל תחזיות טרום העונה – שלי לפחות – נעלמות בעשן חברת מטוסי הסילון רוסו-יעקובו-בניון. ואגב: חבל ששיחת המוטיבציה של יעקב שחר ערב המשחק מול ראשל"צ היא "תנצחו בשבילי, אתם יודעים למה". לא מספיק כבר עם הטינה לגיורא? מה חטאו של האיש? אחריות לאליפות ולשנים היפות ביותר של מכבי חיפה בשנות התשעים? ועוד אגב: בעיית מאמן במכבי ת"א, לא? איך קראו להוא, המאמן המזוהה עם לוני, שגורש בבושת פנים מקרית שלום? גרנט משהו, לא? געגועים לאברם?

וממאמן שצריך להוכיח וממאמן שכבר אין לו למי להוכיח, למאמן שהגיע הזמן שיתחיל להוכיח. אלי גוטמן חי כבר יותר מדי עונות ויותר מדי חוזים שמנים ויותר מדי מסיבות עיתונאים מפוצצות בהצהרות אליפות טרום העונה על חשבון פרוייקט הפועל ב"ש והפועל חיפה שלו. אולי זה הכדורגל הישראלי שהשתנה, אולי גוטמן. אבל השנה האחרונה בהפועל חיפה, שלא לדבר על פיאסקו בית"ר ירושלים ומביכון הפועל פתח-תקווה, צריך שיעמדו לנגד עיני בעל הקבוצה הבא שחושק באליפות. אלי גוטמן, מסתמן, איבד את מגע הקסם – פנים חמוצות, שליטה בלעדית והתנשאות על האוהדים וחברי ההנהלה ממצים את עצמם די מהר. וחוץ מזה, מישהו פעם שמע שחקן אומר מילה טובה על גוטמן?

לניר סביליה – שמוכיח שהעניין הזה עם להעביר את הכדור את קו השער לא זר לו. קצת יותר דקות משחק והוא עוד יתחרה על תואר "קאמבק העונה". ניגריה צריכה את יעקובו באליפות אפריקה. אבל נבחרת ישראל צריכה חלוץ ברמתו של סביליה בכושר משחק. לפחות כאופציה.

לצבי רוזן – על השיבוץ של שמעון אוחנה כשופט רביעי לדרבי. יש מחוות קטנות שעושות את כל תפקידו של הנושא במשרה למשמעותית. השיבוץ של אוחנה הפך אותי באופן אוטומאטי לאוהד של צבי רוזן, ועם כל הצפוי לו ולאיגוד השופטים בהמשך העונה (רמז – זה לא הולך להשתפר) הוכח שליו"ר הוועדה המקצועית יש גם משחק ראש טוב וגם לב ענק. סחתיין צביקה.


ושמני לוי ייצא מזה כבר.