פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ההיסטוריה כבר לא מפחידה את מכבי

        מכבי ת"א לא באמת נופלת מהרבה קבוצות מפוארות בצהוב והביטחון העצמי שם למועדון אחרי שנים קשות. הבלוג של גרינוולד השתעמם בגמר הגביע, אבל מבין היטב את הסמליות שבו

        את המחצית השנייה למשחק גמר הגביע בין מכבי תל אביב לברק נתניה ראה דב טל מהמזנונים שבהיכל. טל, מאוהדיה הותיקים והמוכרים של מכבי, נדד בין דוכן למשנהו וניהל שיחות חולין עם אוהדים נוספים שאיבדו עניין במתרחש על הפרקט. "אני אוהב את הקבוצה הזו", אמר טל, "אבל האמת היא שמה שקורה במגרש קצת משעמם".

        בינות אותן שלל הגלידריות והפיצריות שוכנת חנות המזכרות של מכבי, שפועלת לכל אורך הערב. העומס הגדול, מסביר אחד המוכרים, הוא כמובן בערבי משחקים; מחצית המשחק היא חלון הזמן הרווחי ביותר. עשרות זאטוטים צרים אז על החנות הקטנה ומשדלים את הוריהם לרכוש בעבורם גופיית משחק רשמית או אימונית מהודרת במחיר מופקע. המוצרים הנמכרים ביותר, מגלים עובדי החנות, קשורים כולם לדורון פרקינס: גופיית המשחק שלו היא הפריט המבוקש מכולם וגם פריטים אחרים הנושאים את דיוקנו, כמו מימייה או ספל או מחזיק מפתחות, נחטפים במהירות.

        אולי זה משום שפרקינס ותשוקתו האינסופית למשחק מסמלים תקופה אחרת, מעט נשכחת, שבה מכבי הייתה מכבי ומעמדי גמר בהשתתפותה הסתיימו עם הקפצת כדור הביניים הראשון. זיכרונות לתקופה היפה ההיא מפוזרים ברחבי חנות המזכרות: גביע הסופרוליג מ-2001 וגביעי היורוליג מ-2004 ו-2005 ניצבים שם גאים, מוגנים מאחורי זכוכית עבה. פריטים היסטוריים, כמו תלבושות מקוריות שלבשו כוכבי המועדון מכל התקופות והזמנים, תלויים לראווה. ברודי וברקוביץ' ופארקר ושאראס מחייכים מהתמונות שעל הקיר. נראה כאילו אומרים: הלכנו רק לרגע, עוד מעט נשוב.

        תוצאת גמר גביע המדינה בכדורסל בין מכבי תל אביב לקבוצת ברק נתניה (ברני ארדוב)
        העניין בנעשה על הפרקט אבד בשלב מוקדם (צילום: ברני ארדוב)

        ***

        בשנים האחרונות חייתה מכבי בצילה של השושלת האחרונה ההיא. למרות שהפנימו מזמן כי ימי הזהב חלפו להם, נאחזו קברניטי מכבי בכל זיכרון חי לאותה תקופה: את פיני גרשון השבע החזירו תמורת חוזה עתק, את טל בורשטיין המתבגר החתימו מחדש, את שאראס הקשיש כמעט שוב הנחיתו מידי קיץ. ברמה הפסיכולוגית, זה אנושי ומובן; ברמה הספורטיבית ספק אם הייתה לכך הצדקה.

        במובן הזה, ההשתחררות מעולו של גרשון והחלפתו בדייויד בלאט – חלק חשוב ולא מתוגמל מספיק מאותה השושלת – דווקא מסמלת תפנית מחשבתית כלשהי. נאמן לאתוס הכדורסל של אוניברסיטת פרינסטון, בלאט הוא מאמן צנוע – איש של יסודות, של עבודה קשה. חלוקת העבודה ההיסטורית בינו ובין גרשון הייתה ידועה ומוכרת: אם גרשון תיעב את העבודה המונוטונית, היום-יומית, ונזקק לאדרנלין של ערבי המשחקים כדי לפרוח, בלאט פרח דווקא בצל, באימונים, היכן שאין מצלמות ואין עיתונאים ואין אלפים שמריעים ושרים.

        גם היום, ולמרות הכל, הקהל של מכבי מעריץ את גרשון. כששמו מוזכר מידי פעם בויכוחים המתנהלים בפרלמנטים המאולתרים שמחוץ להיכל עוד ניכר הברק בעיני הדוברים. הלא מי שרוכש מנוי במחיר ממוצע של 4,000 שקלים רוצה לראות שואו-טיים, רוצה להיות שותף לעשיית היסטוריה, ואם יש דבר שגרשון מסמל זה את אותם רגעי קסם מהעשור החולף שאוהדיה של מכבי יספרו בהם לנכדים גם בעוד עשרים ושלושים שנה.

        מהסיבה הזו, בלאט – שנתפס כקריר וכאפרורי, בוודאי ביחס לגרשון, ושהיה חתום כמאמן על אחת העונות הפחות טובות של מכבי בחלקו הראשון של העשור שעבר – מעולם לא זכה לאותה כמות אהבה מהיציע. אבל בדקות האחרונות למשחק אמש משהו במערכת היחסים הזו וביחסי הכוחות השתנה: האוהדים החלו לשיר לבלאט, והשירה סחפה את האלפים.

        זה לא קרה אתמול כי הקהל של מכבי מכיר לפתע בחשיבותם של ערכים כמו יסודיות או מקצוענות – מכבי יסודית אך חורקת לא הייתה עושה לאיש חשק לשיר – אלא כי בלאט, בדרכו, עוזר למכבי לסגור מעגלים שנותרו פתוחים כבר זמן רב.

        מעגל הדומיננטיות, למשל: נדמה שמאז ימי אותו דור זהב לא הפגינה מכבי חוסן ועוצמה כפי שהיא מפגינה העונה. היא לא טובה כפי שהייתה אז – וגם אין לדרוש זאת ממנה, לאור רמת הכישרון הפחותה – אבל היא לא פחות מפחידה. וברמת התוצאה, מכבי אף רושמת מספרים גבוהים יותר מאלו שרשמה בעבר: ב-2004, למשל, פירקה בגמר הגביע את הפועל ירושלים ב-23 נקודות הפרש. בשנת השיא, 2005, גברה בגמר על בני השרון ב-19 בלבד. התבוסה שהנחילה מכבי אמש לנתניה הייתה גם ניצחונה השני בגובהו בהיסטוריה במשחק גמר גביע.

        בחגיגת הניצחון שערכה מכבי אל תוך הלילה העריך בלאט שמכבי עוד תחגוג העונה. בדאבל היא לא זכתה מאז 2006. לפיינל פור היורוליג לא העפילה שנתיים. אני לא משוכנע שכל המעגלים ייסגרו כבר העונה. אבל מי שצפה בתמונות של שמעון מזרחי מרקד במסעדה מבין שאחרי שנים קשות, אולי הגרועות בתולדותיה, סגרה העונה מכבי לפחות עוד מעגל אחד: לפתע חזר לה הביטחון העצמי.

        ohad@walla.net.il