חיים רביבו? ויגו תסתפק בפחות

לקראת סיומה של עונת 2006/7 הייתה מצויה סלטה ויגו בעיצומה של הידרדרות חסרת מעצורים ובתחילת אפריל אירחה הקבוצה את ריאל מדריד, שעתידה הייתה לזכות באליפות. סלטה ניצחה משחק אחד בלבד מאז סוף נובמבר וההנהלה, שחיפשה תשובות, ביקשה מהאוהדים להגיע לאצטדיון בלאידוס עם כל קמע מזל עליו הם יכולים לחשוב. אלא שאת רוביניו שיני השום, פסלוני הקדושים הנוצריים וכו' לא ממש הרשימו ושער שלו שמונה דקות לסיום המשחק העניק לאורחת 1:2 והבהיר לסלטה שלמזל אין כל נגיעה במצב. כחודש וחצי לאחר מכן היא נשרה לליגה השנייה ומאז לא שבה ללה-ליגה.

מעונת 1997/8 ועד עונת 2003/4 לא סיימה סלטה ויגו עונה מתחת למקום השביעי בטבלת הליגה הבכירה. השנים הללו היו הגדולות בתולדות המועדון ובישראל הקטנה רוב אוהדי הכדורגל היו מסוגלים לדלקם מתוך שינה: רישאר דוטרואל, מיצ'ל סלגאדו, פרננדו קאסרס, גוראן ג'ורוביץ', חואנפראן, קלוד מקאללה, מאזיניו, ואלרי קרפין, אלכסנדר מוסטובוי, חיים רביבו, חואן סאנצ'ז.

סלטה דהרה אז בצמרת, ניצחה ארבע פעמים ברציפות את ריאל מדריד בסוף שנות ה-90 כשבאחת מהן היא הולמת בבלאנקוס עם 1:5, הקשתה על ברצלונה שניצחה אותה רק פעם אחת בין 1997 ל-2001 והפכה לחברה קבועה בצמרת הספרדית. בנוסף, היא השיגה תוצאות מרשימות בגביע אופ"א שם הדיחה את ליברפול ואסטון וילה, והביסה את בנפיקה ויובנטוס ובאותה תקופה אף אחד לא יכול היה לחזות שעשור לאחר מכן היא תימצא היכן שהיא נמצאת כיום.

כמו רבות לפניה ואחריה, סלטה, קבוצה עם עבר מאוד צנוע, למדה על בשרה שלמרות הצלחות גדולות יחסית בליגה, היא עדיין קבוצה בינונית. כך קרה שדווקא בעונת 2003/4, בה רשמה את ההשתתפות היחידה שלה אי פעם בליגת האלופות, היא נאבקה בתחתית ובסוף העונה נשרה לליגת המשנה. בעונה הבאה היא שבה במהירות ללה-ליגה, ומיד לאחר מכן סיימה במקום השישי, אלא שזו הייתה, כך מסתבר, שירת הברבור של הקבוצה.

אחרי הצלחה גדולה בעונת החזרה לליגה הבכירה, היו ראשי סלטה בטוחים שהם חזרו בסערה לצמרת, מבלי לדעת שהם עומדים להיפגע קשות מ"אפקט העונה השנייה" הידוע של עולות חדשות שמתרסקות אחרי שההתלהבות שוככת. בקיץ 2006 עשתה הקבוצה הכנות להשתתפות מחודשת בגביע אופ"א, תחת נשיא חדש – קרלוס מוריניו (mourino ולא mourinho כמו המאמן) – שהחליף את הוראסיו גומז שנחשד בשחיתות והעלמות מס. הרצון כעת היה להגיע לשלבים הגבוהים של המפעל האירופאי ולתקוע סופית יתד בצמרת הליגה, אבל את מקומן של השאיפות תפסה התרסקות.

בעוד באירופה הקבוצה מצליחה לצלוח בית קשה שכלל בין היתר את ניוקאסל, פנרבחצ'ה, פאלרמו ופרנקפורט, ולאחר מכן חולפת על פני ספרטק מוסקבה בשלב הנוק אאוט הראשון, בליגה הפסד רדף הפסד. הקבוצה התקשתה להתמודד עם כמות המשחקים ועם המהירות בה הגיעו הכישלונות בזירה המקומית והזעזוע – פיטוריו של המאמן פרננדו ואסקז – הגיע בשלב מאוחר בו הייתה הקבוצה מצויה עם רגל בליגה השנייה. חריסטו סטויצ'קוב שהגיע במקומו הפיח התלהבות בחדר ההלבשה, אבל שלושה ניצחונות בשלושת המחזורים האחרונים של 2006/7 לא מנעו ירידה.

עם הנשירה הכואבת, בסלטה כבר חשבו על העונה הבאה ועל חזרה מהירה, אלא שהמציאות טפחה על פניהם של הנשיא מוריניו ושל האוהדים. סטויצ'קוב, שעם הגעתו מספר חודשים לפני כן הצהיר ש"אני לא מאמין בטקטיקה", היה טוב מספיק בשביל להלהיב את השחקנים במהלך המאבק נגד הירידה, אבל לא מקצועי מספיק בשביל להוביל קבוצה פייבוריטית לעלייה, ואחרי ארבעה מחזורים שכללו שלושה הפסדים ותיקו, הוא פוטר. רמון לופז קארו ירש את מקומו, אבל בשלב הזה הקבוצה כבר איבדה כיוון.

המשבר הכלכלי בספרד פגע קשות בחבל גליסיה בכלל ובקבוצות הכדורגל המובילות שלה – דפורטיבו לה קורוניה וסלטה ויגו – בפרט. אלא שבעוד דפור יורדת מנכסיה אבל מצליחה לשרוד בליגה הבכירה, סלטה איבדה עשרות מיליוני יורו שהיו בתכניות שלה לטווח הארוך כתוצאה מזכויות שידור והגיעה למצב בו כמעט נאלצה להכריז על פשיטת רגל.

במקביל, הנשיא מוריניו החל לאבד שליטה. הרצון העז לעלות בחזרה לליגת הראשונה גרם לו להחליף מאמנים ולשנות את הסגל בצורה משמעותית בכל קיץ והקבוצה לא הצליחה להתייצב גם מבחינה מקצועית. בזמן שהאוהדים מודים למוריניו על כך שהוא מצליח להציל את הקבוצה מאבדון כלכלי תוך שהוא מזרים לקופת המועדון מיליוני יורו מכיסו, הם זעמו על ההחלטות המקצועיות שלקח. עם הזמן הם פקדו את אצטדיון בלאידוס בתדירות נמוכה יותר ובעונה שעברה נרשם שיא השפל, כשממוצע הצופים במשחקי הבית נע סביב 7,000 בלבד.

אחרי שבכל אחת משלוש העונות האחרונות סיימה סלטה בחצי התחתון של הטבלה ולנוכח המצב הכלכלי הבעייתי, בויגו למדו לא לצפות ליותר מדי ובקיץ האחרון מעטים דיברו שוב על עלייה. הפסד ביתי 2:1 לברצלונה ב' במחזור הפתיחה והדחה מהגביע כעבור ארבעה ימים בעקבות הפסד 3:2 לאלקורקון, הצביעו על עונה של מרכז טבלה או אפילו מאבקי תחתית, אבל הפעם הגיע שינוי הכיוון המיוחל.

מיד אחרי אותם שני הפסדים פצחה סלטה בריצה שכללה שישה ניצחונות ברציפות ומאז המחזור הראשון היא הפסידה רק עוד פעם אחת והצהירה כוונות עם ניצחון חוץ 1:3 על ראיו וייקאנו - אחת משתי היריבות שלה על הכרטיס לליגה הראשונה ביחד עם בטיס. מעונה שנפתחה עם תקווה חרישית בלב והנמכת ציפיות בפה, הקבוצה הגליסיאנית הפכה למועמדת בכירה לעלייה.

פאקו הררה שהגיע בקיץ הוא המאמן האחרון ברכבת של הנשיא מוריניו, אבל הוא כאן להישאר. אחרי שהיה האיש של רפא בניטז למשימות מיוחדות במשך כמה שנים בליברפול ובעונה שעברה הצעיד את ויאריאל ב' למקום השביעי בליגת המשנה – הגבוה בתולדותיה, הוא קיבל על עצמו את האתגר בויגו ובמהלך העונה הצליח למצוא את המערך וההרכב הנכונים.

מאמנים בעלי ניסיון כבר אמרו בעבר שבהרבה ליגות משנה הרמה של הקבוצות דומה ושכדי להצליח צריך ערך מוסף בעונה אחת נתונה. חיבור טוב בין השחקנים למאמן במשך כמה חודשים, מומנטום חיובי של צבירת מקסימום נקודות בזמן קצר, איזשהו שחקן שנראה גדול על הליגה ועוד. ולסלטה יש מהכל.

החלוץ בן ה-24 דויד רודריגז, שגדל באתלטיקו מדריד, מוליך את החוד עם 13 שערים, אבל השחקן הבולט הוא הקשר ההתקפי בן ה-32 אנריקה דה לוקאס, אקס צ'לסי, שמניע את ההתקפה השנייה בטיבה בליגה. בצד השני של המגרש, אנדר מוריו שהגיע מאתלטיק בילבאו אמנם נעדר מספר שבועות בגלל פציעה, אבל נחשב לאחד מהבלמים הטובים בליגה.

הקשר אלכס לופז, שבעונה שעברה עוד שיחק בקבוצת המילואים של המועדון, הפך לתגלית העונה, והמגן הימני בן ה-19, הוגו מאיו, כבר נמצא על הכוונת של כמה מהקבוצות הבכירות בליגה הראשונה. עכשיו מקווים במועדון הצפון-מערב ספרדי שהשחקן הבכיר של הקבוצה, בורחה אוביניה, יחזור לכשירות מלאה וליכולת שהציג לפני הפציעות הקשות שעבר בשנים האחרונות, ושהוא ינהיג את הקבוצה בליגה הראשונה, אם היא תעלה אליה כמובן.

כשנותרו 18 מחזורים לסיום העונה, סלטה מדורגת במקום השני, עם סיכוי מצוין לשוב לליגה של הגדולות אחרי ארבע שנים. אם וכאשר זה יקרה, קשה להאמין שהקבוצה התכולה תצליח לשחזר את ימיה הגדולים, אבל היא תסתפק גם בממוצע של למעלה מ-15,000 אוהדים במשחק ובכמה שנים שקטות.