זהו זה. תמה עונת 2010. גרין ביי זכתה שוב באליפות, ברט פארב פרש באופן סופי ומייקל ויק התקמבק. הרבה סיפורים מרתקים סיפקה לנו העונה החולפת, אבל בבת אחת הכל זז הצידה. בדרך כלל יש לנו חודש לעכל את העונה המסתיימת ולהתרפק על הזיכרונות לפני שיתחילו המחשבות על ההחתמות לעונה הבאה. אבל השנה, השביתה הקרבה ובאה משתלטת על כל המחשבות והדיונים. על מה ולמה כל המהומה והאם יש סיכוי שבאמת לא נראה פוטבול בשנה הבאה?
ב-2006, הסתיים הסכם השכר הקודם ונחתם החוזה הנוכחי בין הליגה לארגון השחקנים. הקומישינר הקודם פול טגליאבו, לא רצה בשום פנים שהכהונה שלו תסתיים עם שביתה, דחף להסכם בכל מחיר והסכים לחוזה שלראשונה נטה לטובת השחקנים. בגדול, ההסכם אומר שלוקחים את עוגת ההכנסות של הליגה, נותנים לבעלים מיליארד דולר ואת כל השאר מחלקים 60% למשכורות לשחקנים ו 40% לקבוצות.
לקח לבעלי הקבוצות בדיוק שנתיים להגיע למסקנה שזה לא מתאים להם והם רוצים יותר, הרבה יותר. הטענה שלהם פשוטה: המצב הכלכלי השתנה (והוא הידרדר עוד הרבה יותר מאז) ואם מוסיפים את עלות האצטדיונים החדשים או השיפוצים וכמות הכסף שהם צריכים להוציא, צריך לשנות בצורה ברורה את העוגה. לא, זה בכלל לא משום שהאגו שלהם לא מקבל את זה שהחלק של השחקנים גדול יותר, איך אתם יכולים לחשוב כך?
מה ההצעה שלהם, אם כך? שהפרוסה הראשונה של העוגה תהיה 2.2 מיליארד, ואת השאר אפשר יהיה לחלק באותה צורה : 60% לשחקנים ו 40% לקבוצות. רק כדי לסבר את האוזן, לפי ההערכות עוגת ההכנסות הכללית צפויה להיות 9 מיליארד דולר. לכן, בהסכם הנוכחי הבעלים מקבלים 1 + 40% מתוך 8, כלומר 4.2 מיליארד והשחקנים מקבלים 60% מתוך 8 4.8 מיליארד. ההצעה של הבעלים מדברת על יחס מחודש של 2.2 ועוד 40% מתוך 6.8 - 4.92 מיליארד עבורם ו-4.08 עבור השחקנים.
לשחקנים יש חישוב נחמד משלהם, והוא הולך כך: תקרת השכר מחושבת לפי סכום הכסף מחוזי הטלוויזיה פחות מיליון דולר. אם בשנה שעברה תקרת השכר הייתה 128 מיליון דולר, הליגה קיבלה בחוזי הטלוויזיה 129 מיליון כפול 32. כלומר, לפני שכל קבוצה מכרה אפילו כרטיס אחד, חולצה אחת או אפילו נקניקיה אחת באצטדיון היא בפלוס של מיליון דולר. מוסיפים את כל זה, מורידים את עלויות התפעול ומשכורות לאנשי הצוות והמאמנים ונשארים בפלוס.
השחקנים מסכימים שיכול להיות שההוצאות עלו בצורה משמעותית עקב ההלוואות שאפילו בעלים כמו ג'רי ג'ונס נאלצו לקחת בשל הקמת אצטדיונים חדשים, אבל הם מבקשים שהבעלים יפתחו את הספרים ויראו להם שהם אכן בבעיה כספית. הבעלים פתחו את הספרים והראו את רוב התחשיבים, אבל יש נתונים שהם מסרבים לפרסם.
יש כמובן עוד כמה נושאים שעליהם מדברים. בעלי הקבוצות רוצים להגדיל את מספר המשחקים ל-18 כדי להרוויח יותר כסף, דבר שכל אחד אחר כמובן מתנגד לו, אבל הוא יוכל לשמש להגדלת ההכנסות של הבעלים בלי לפגוע במשכורות של השחקנים. עוד נושא שיכול להקטין את משכורות השחקנים בלי לפגוע בשחקנים הוותיקים הוא הקטנת משכורות הרוקים, וזה דבר שאמור לעבור בקלות יחסית. מנגד, השחקנים רוצים להגדיל את הכסף שמועבר לשחקנים שפרשו, בתנאי כמובן שזה יירד מהתקציב של הליגה. יש הצעה מעניינת שחלק מהכסף שהשחקנים יוותרו עליו יילך לקרן עבור השחקנים שפרשו, וזאת כנראה תהיה פשרה שמקובלת על שני הצדדים.
אם אין הסכם חדש, כמעט כל פעילויות הליגה מוקפאות ב-4 במרץ. אין החתמות של שחקנים חדשים, אין טריידים, אין מחנות אימונים, אסור לשחקנים בכלל להיכנס למתחם האימונים או לדבר עם המאמנים. דראפט דווקא כן יהיה, אבל אי אפשר יהיה להחתים את השחקנים שנבחרו על החוזים. אגב, השחקנים יכולים להתאמן בינם לבין עצמם, והשמועות אומרות שהמאמנים וכמה שחקנים בכל קבוצה קנו כבר טלפון סלולרי חדש מיוחד לשביתה. ככה הם יוכלו לדבר ביניהם ולהעביר הוראות לשחקנים לגבי האימונים בלי שמישהו יוכל לקשר.
ואם חס וחלילה עד ספטמבר לא ייחתם שום חוזה, ביום ראשון, ה- 11 בספטמבר 2011, לא תתחיל העונה החדשה.
עקרונית, כל הלחץ על השחקנים, כי הבעלים ימשיכו לקבל את הכסף מחוזי הטלוויזיה גם במקרה של שביתה. לעומתם, השחקנים יפסיקו לקבל משכורת בספטמבר עם פתיחת העונה החדשה, ולכן הרבה הערכות דיברו על כך שלקראת ספטמבר יתגברו הדיונים ובסוף ייחתם הסכם שיהיה הרבה יותר לטובת הבעלים. אז יהיו שבועיים מקוצרים של הכנה לליגה, וישר יתחילו המשחקים מה שבוודאי יגרור לא מעט פציעות וסתם משחקים ברמה לא מספיק גבוהה כי הקבוצות לא מתואמות. על שביתה של ממש שתבטל חלק גדול מעונת 2011 כמעט אף אחד לא מעיז לדבר, אבל יש קבוצה של כשליש מבעלי הקבוצות שמציגים עמדה לוחמנית קיצונית כזאת, ובראשם נמצא הבעלים של קרוליינה פנת'רס.
הנשק הנגדי של השחקנים הוא הטענה שהבעלים תיאמו ביניהם עמדות בשנה שעברה. הטענה היא שהחוזים שנחתמו (או לא נחתמו) נעשו על ידי כל הקבוצות מתוך הסתכלות על השביתה ומתוך התכוננות לשביתה, ושלא היה באמת שוק חופשי. יש לא מעט הוכחות שזה אכן מה שנעשה, אבל זה משהו שקשה להוכיח בבית משפט. מה שכן אפשר, הוא לבקש במהלך המשפט את הספרים והחשבונות של בעלי הקבוצות. זה גם אומר ללכת לבית משפט פדרלי, שם הכל יכול לקרות. מה שחשוב הוא שעכשיו הגיע נתון שיכול לעודד קצת את קהל הצופים ואולי לזרז את התהליכים. אם ב-4 במרץ תחל שביתה ולא יהיו החתמות של שחקנים חופשיים, יש בערך 300 שחקנים שהחוזה שלהם נגמר ואין להם מי שישלם להם ביטוח בריאות והטבות נוספות. זה אמנם היה ברור מאליו, אבל לא הייתה הרבה התייחסות לעובדה הזאת.
הראשון שקפץ בנושא הזה הוא אנטוניו קרומרטי מהג'טס שמסיים חוזה. הוא נכנס לויכוח קולני עם כמה מראשי נציגי השחקנים. הנקודה הזאת גם מבליטה את הבעיה הכי גדולה של איגוד השחקנים. לא קל לתאם בין 32 בעלי קבוצות אגוצנטריים ובעלי אינטרסים לא תמיד חופפים, אבל הרבה יותר קשה לתאם בין 2,000 שחקנים. ארגון השחקנים הכין קופה שתשלם לשחקנים סכומי כסף על מנת שלא יהיו בלחץ ויחתמו על חוזה שלא טוב להם, אבל אם הם יצטרכו להתחיל לסייע לשחקנים כבר ממרץ הם יהיו בבעיה.
בתוך זמן קצר הקומישינר רוג'ר גודל ניצל את ההזדמנות להתחיל להפעיל לחץ ולהזכיר לשחקנים כמה בדיוק הם הולכים להפסיד. אנחנו כבר התחלנו לשמוע על פגישות מחודשות בין נציגי הליגה לנציגי איגוד השחקנים, אבל האם זה יוביל להסכם חדש לפני הדד-ליין של ה-4 במרץ?
לצערי אני קצת בספק, אבל מצד שני, קשה להאמין שהאיום בשביתה יימשך לתוך הקיץ. ההימור שלי - עד הדראפט יהיה הסכם חדש.
אל תפספס
