אנשים אוהבים להאמין בקארמה, ולא מעט פעמים האמונה הזו מנפקת עבורם קבלות. בעונת 2007 הפטריוטס השחצנים והבלתי מנוצחים קיבלו את המגיע להם עם הפסד לניו יורק ג'איינטס במשחק שהיה אמור למצב אותם כקבוצה הגדולה בהיסטוריה. ב-2008 אריזונה נענה משום שניצלה את השיטה והסתייעה בבית קל ביותר כדי להעפיל למשחק הגדול. אשתקד זו הייתה אינדיאנפוליס שהפסידה משום שהנשיא ביל פוליאן גרם להפסד מכוון כשהקבוצה במאזן 0:14 בדרך לעונה בלתי מנוצחת. סיבות להפסד תמיד אפשר למצוא, גם אם הן לא מגיעות היישר מהמגרש.
השנה, זה היה הקוורטרבק של פיטסבורג סטילרס בן רות'לסברגר. רבים מאוהדי הפוטבול לא יכלו לשאת את המחשבה שאדם שנחשד בעבר באונס של שתי נשים (אחת בנוואדה ב-2009 והשנייה באטלנטה ב-2010) ורק הכיס המנופח שלו מנע את כניסתו לכותלי בית הכלא, יקנה לעצמו את הכרטיס להיכל התהילה דווקא עכשיו. לרות'לסברגר יש כבר שתי טבעות סופרבול, הוא בדרך פנימה בכל מקרה, אבל ההפסד לגרין ביי דחה את הקץ. מבחינת כל מי שאינו אוהד של הסטילרס, ההפסד הגיע לו מוסרית עוד לפני שבאה היכולת המקצועית.
אבל לא רק רות'לסברגר סבל מהקארמה. היה עוד מישהו, אחד שדווקא לא נכח באיצטדיון המפואר בדאלאס.
רגע לאחר שזכה בתואר ה-MVP של סופרבול 45, ארון רוג'רס הבהיר שמעולם לא הרגיש שיש לו קוף על הגב. מצד אחד, קשה להאמין לו, משום שהוא נכנס לנעליו של ברט פארב הגדול. מצד שני, קל להאמין לו, בדיוק מאותה סיבה.
פארב עשה הרבה אנשים בגרין ביי מאושרים. זה לא רק הסופרבול שלקח בעונתו השישית בליגה, זו גם ההילה שהביא איתו. כל עוד פארב שיחק למען הפאקרס יותר מאשר למען עצמו, גרין ביי נהנתה מההילה הזו לא פחות. הייתה לו טבעת סופרבול אחת, אבל נראה היה שיש לו חמש. ברגע שהוא החל לנסות להכאיב לאנשים בוויסקונסין דרך חזרה מלוכלכת מפרישה ומעבר ליריבה השנואה מכל מינסוטה, הכל התהפך.
ככה שרוג'רס, שבאופן סמלי זכה בתואר באותה נקודת ציון בקריירה שעשה זאת קודמו, חלק עד כה קריירה מפוצלת. שלוש עונותיו הראשונות בליגה עסקו בשאלה האם יוכל להיכנס לנעליים של פארב. שלוש העונות הבאות העלו את התהייה מתי, לעזאזל, יוכל כבר לעשות זאת. בתחילת ינואר פארב שוב הודיע על פרישה מפוטבול, אבל כשרוג'רס עמד על הפודיום וקיבל את תואר ה-MVP היא הפכה לסופית ומוחלטת, עם שלושה סימני קריאה.
אל תפספס
כל זכייה של גרין ביי בתואר היא סמלית. לא רק משום שהפאקרס היו ראשונים לזכות בסופרבול, אלא בעיקר משום שאין התאמה גדולה יותר בין גביע וינס לומבארדי לגרין ביי פאקרס. לא בכדי אמר המאמן מייק מקארת'י ש"החזרנו את הגביע הביתה". כשהשעון הראה 00:00, לומבארדי בוודאי הרים כוסית עם מישהו אי שם למעלה.
אבל סמליות היא לא העיקר. משחקי פוטבול מנצחים על המגרש, וכאן עשו מקארת'י וצוותו עבודה מצוינת. גם ברגעים הקשים ביותר, הם גרמו לשחקנים שלהם להאמין. מגן הפינה צ'רלס וודסון נפצע ונטש (כשאתה מתפתל במגרש יותר קל לעשות את זה, גם בסופרבול, לתשומת לב הקורא ג'יי קאטלר) והמומנטום עבר לסטילרס. פיטסבורג החלה לצמצם, ההגנה שלה הצליחה להגיע לרוג'רס ברבע השלישי ובלי אחד משחקני ההגנה החשובים ביותר של היריבה, נראה היה שהיא בדרך למחות את הפיגור המוקדם שאליו נקלעה.
ואז נכנסה לתמונה שוב ההתלהבות של קליי מת'יוס, שהציתה מחדש גם את הזרוע של רוג'רס. המשחק של הפאקרס לא היה חף מטעויות במחצית השניה. לא רק בהתמודדות הזו, בעונה כולה. במהלך הפלייאוף גרין ביי הובילה בבטחה גם בפילדלפיה ובשיקגו ונתנה להן הזדמנות לחזור ולעקוץ. אלא שהפאקרס השנה הם קבוצת "מתכופפים אבל לא נשברים". כן, היו להם הפסדים במשחקים צמודים, אבל כשזה קבע הם היו שם כדי לנצח את המשחקים האלה. יותר מכך, הם סבלו ממכת פציעות איומה, שכללה את הרץ האחורי ריאן גרנט, הליינבקר ניק בארנט והטייט אנד ג'רמייקל פינלי יחד עם עוד רבים וטובים. ואחרי כל אלה, הם הגיעו לסופרבול. אז מה זה בשבילם לאבד את וודסון?
זה היה משחק שהבטיח וקיים. למרות התוצאה הגבוהה, סכום של 56 נקודות, ראינו בו לא מעט מהלכי הגנה גדולים. לסופרבול יש נטייה להיות התקפי, אולי בגלל אווירת השואו שמסביב. אבל יותר מכך, גרין ביי יכלה לשים נקודות על הלוח בעיקר משום שפיטסבורג סבלה מהקו האחורי שלה, לא רק במשחק הזה, אלא לכל אורך הפלייאוף. טרוי פולמאלו הגיע שחוק ופצוע, וכשהוא לא בכושר מלא, הוא לא הסייפטי האימתני שאנחנו רגילים לראות. ריאן קלארק לא יכול היה לכסות את כל השטח ומייק טומלין והסטילרס היו שבויים בידיהם הלא אמונות של מגני הפינה שלהם.
במצב שנוצר, כל עוד הסטילרס הגיעו לרוג'רס מקדימה (במיוחד הצליחו לעשות זאת ברבע השלישי), הם עצרו את גרין ביי. ברגע שקו ההתקפה של הפאקרס העביר הילוך וחזר לשמור על הקוורטרבק, רוג'רס מצא את התופסים שלו פעם אחר פעם, גם לאחר שדונלד דרייבר, עוד שחקן מפתח, נטש במחצית הראשונה. ג'ורדי נלסון הוא תופס זניח, מספר 4 במצבה של רוג'רס, אבל הקוורטרבק מצא אותו תשע פעמים ל-140 יארד, כולל אחת בפתיחה לטאצ'דאון. כשהסטילרס הבינו שנלסון מהווה איום, הם החלו לשים עליו דגש, מה שפינה את גרג ג'נינגס לשני טאצ'דאונים, אחד מהם מנצח. פיטסבורג סבלה לא אחת מהקורנרים שלה, ובמיוחד אייק טיילור, בפלייאוף הזה. הפעם זה גם התנקם בה.
עוד עונת NFL הסתיימה. בדרך כלל, בזמן הזה של השנה אוהדי הפוטבול מתחילים לספור לאחור לסוף אפריל, אז מגיע הדראפט ואתו התקוות המחודשות. אבל השנה הזו היא סיפור שונה. ב-4 במרץ יפקע תוקף ההסכם בין בעלי הקבוצות לארגון השחקנים. אם לא יושג סיכום בשבועות הקרובים, אולי לא יהיה דראפט בסוף אפריל. הקומישינר רוג'ר גודל עמד בלא מעט משימות בארבע שנות כהונתו. זו תהיה הקשה מכולן, ולנו, חובבי המשחק, נותר רק לקוות שנהיה כאן שוב בתחילת ספטמבר.