לחסל את המחסלים

תסלחו לי על הבנאליות, אבל סוף השבוע האחרון תמצת את כל הסיבות בגללן אנחנו אוהבים את המשחק. המוקד היה בפרמיירליג ששברה את שיא הכיבושים בשבת אחת עם 41 שערים ב-8 משחקים. הקאמבק של ניוקאסל ב-4:4 מול ארסנל היה הראשון מאז הקמת הליגה בה חזרה קבוצה מפיגור בן ארבעה שערים. שעות ספורות לאחר מכן, שאיפות אוהדי התותחנים, שביכו את אובדן האליפות, התעוררו לפתע לתחיה בזכות וולבס, שמנעה ממנצ'סטר יונייטד שיא משלה וניצחה אותה לראשונה העונה. שימו לב לסטטיסטיקה המדהימה - הזאבים של מיק מקארתי כבר כיסחו העונה לא רק את השדים האדומים, אלא גם את מנצ'סטר סיטי וצ'לסי, שלא לדבר על ניצחון באנפילד, והם בכל זאת מדורגים מתחת לקו האדום. אין עדות טובה יותר לליגה תחרותית ושוויונית, אבל כדאי למי שמיהר להכתיר את הפרמיירליג לטובה ביותר בעולם על סמך המחזור המטורף להסתכל לכיוונים נוספים. סוף השבוע הזה היה אדיר בכל קנה מידה בכל רחבי אירופה.

אז נכון, אתלטיקו מדריד לא עמדה בציפיות ביום של דרמות והובסה על ידי ברצלונה, לזכותה הבקיע לאו מסי שלושער ביום בינוני למדי בסטנדרטים שלו. מצד שני, ספרד בכל זאת השתתפה בחגיגה – ויאריאל הפסידה לראשונה העונה בבית, אחרי 10 ניצחונות ותיקו, וזה קרה דווקא בדרבי הקטן של אזור ולנסיה, ללבאנטה שבאה ללא רגשי נחיתות והייתה עדיפה על היריבה המפוארת. זו אותה לבאנטה שסחטה 0:0 מריאל מדריד בתחילת העונה, גברה על אתלטיקו והפסידה בתוצאה מינימלית (2:1) בקאמפ נואו. למרות זאת, היא עדיין צפויה לחזור לליגה השניה – הנה לכם וולבס בגרסה הספרדית.

הבונדסליגה שוויונית הרבה יותר מהפרמיירליג, ולראייה מיינץ, האנובר, פרייבורג ונירנברג בחלק העליון של הטבלה אחרי 21 מחזורים, בעוד שאלקה, וולפסבורג, ברמן ושטוטגרט נאבקות על חייהן בתחתית. בשבת, חזרה קלן מפיגור שני שערים ל-2:3 מדהים על באיירן מינכן, זאת מבלי שלוקאס פודולסקי יבקיע, על אף שהיה קרוב עם בעיטה עוצרת נשימה מחצי מגרש בזמן פציעות. עוברים להולנד, שם ניצחה דן האג, בהדרכת המאמן בוגר איאקס ג'ון ואן דן ברום, 0:1 באיינדהובן. השער נפל בתוספת הזמן, כשבמקום להעיף כדורים ליציע העדיפו האורחים לצאת למתפרצות מסודרות ומהירות ובאו על שכרם. זו אותה דן האג שכבר ניצחה העונה בחוץ את איאקס , והתקדמה למקום החמישי. וכדי שלאיטליה לא יהיו טענות, סוף השבוע ננעל במשחק המשובח ביותר של העונה, 3:5 של אינטר על רומא, שאף יכול היה להסתיים בתוצאה כפולה. מי שהעדיף לצפות בדרבי התל אביבי הפסיד. אחרי יומיים כאלה, כיף לקחת אוויר ולהגיד לכל האמריקאים שעם כל הכבוד לסופרבול, הוא לעולם לא יתקרב לדרמה שסוף שבוע שגרתי של כדורגל אירופי יכול לספק. גם אם הם ישימו את כל הגבינה בוויסקונסין על ראשם.

התגובה האלימה של אבו דיאבי כלפי ג'ואי בארטון הייתה ראויה לכרטיס האדום שנשלף לעברו, והיא זו שסימלה את תחילת הקאמבק הענק של ניוקאסל. אלא שדיאבי הוא בכל זאת קורבן, ובארטון היה אמור לקבל עונש זהה לפחות. מאז ומעולם שחקנים שעיקר תפקידם על המגרש הוא להפחיד את היריבים הרסו את הכדורגל. כל ילד מוכשר בבית ספר מכיר את הבריון השכונתי שנהנה לשחק בהגנה ולהזהיר אותו: "אל תתקרב לשער, אני אכסח לך את הצורה". חלק מהבריונים מתקדמים למשחק מקצועני, ומטפלים ללא רחמים בכוכבי היריבה. כוכבים אלה פגיעים במיוחד אם כבר עברו פציעה קשה במהלך הקריירה, כמו דיאבי.

הקשר הצרפתי הנפלא הותקף בעונתו הראשונה בארסנל בידי בלם חסר כשרון של סנדרלנד, העונה לשם השגרתי דן סמית. שלושה משחקים בלבד היו לסמית העלוב בפרמיירליג, והוא סיים את דרכו בכדורגל כבר בגיל 23, לאחר שנזרק מגייטסהד החובבנית. זה הספיק לו כדי לפרק לחתיכות את הקרסול של דיאבי שנעדר מהמגרשים יותר מחצי שנה, ואף שקל פרישה לאור הכאבים והתסכול.

מאז חזרתו, הוא ראה את אדוארדו הברזילאי-קרואטי שובר את רגלו באופן מזעזע במפגש המפורסם עם מרטין טיילור בברמינגהאם – החלוץ עדיין לא התאושש עד הסוף, והקריירה המבטיחה שלו חוסלה למעשה. הוא ראה גם את השבר הכפול של ארון ראמזי אחרי תיקול לא מוצלח של ריאן שוקרוס במשחק בסטוק לפני שנה. אין ספק שדיאבי דואג מאוד להמשך הקריירה שלו, ויודע היטב שבריון כלשהו מסוגל לחבל בה במעשה נפשע אחד. שלשום הוא נתן משחק ענק בסנט ג'יימס פארק, עד העבירה חסרת האחריות של בארטון. לו היה מדובר באירוע מקרי, סביר להניח שדיאבי היה מבליג. אבל בארטון ידוע כשחקן שמאיים על יריביו, וגם מקיים. אוזלת ידו של השופט גרמה לדיאבי לאבד את העשתונות ולקחת את החוק לידיים. זה אסור, אך בהחלט מובן.

אפשר להיות שחקן נשמה בלי לשבור רגליים – תסתכלו על דירק קויט. אפשר להיות מנהיג בלי לזרוע פחד בסגנון רוי קין – ראו את קרלס פויול. אפשר אפילו להיות שחקן קשוח ופיזי אך לא מלוכלך – קחו לדוגמא את סרחיו ראמוס, שיאן הצהובים והאדומים של ריאל מדריד שבכל זאת לא פצע איש במהלך הקריירה. הוא אמנם מופרע, אבל ספורטיבי. כדי לספר על בארטון, עבריין שגדל בפרבר הפשע והסמים של ליברפול, לא יספיק טור קצר. רוח הספורט רחוקה שנות אור ממנו. שופטים חייבים לשים לב לבריונים מסוגו על מנת להגן שחקנים כמו דיאבי, ולא להיפך.

שאלקה מדורגת במקום ה-11 בבונדסליגה, ארבע נקודות בלבד מעל הקו האדום, אבל שוערה מועמד לתואר שחקן העונה. ביום שישי גילה נוייר שוב יכולת פנומנלית ב-0:0 בדרבי החם בדורטמונד, ובלעדיו היו הכחולים המלכותיים בדרך הבטוחה לירידה. לאור ההתרסקות הקולוסאלית של פרויקט פליקס מגאת', ברור לכולם שזו עונתו האחרונה של מנואל בקבוצתו האהובה, אליה הצטרף בגיל 5. עתידו של שוער נבחרת גרמניה צפוי להפוך לאחת הסוגיות החמות ביותר בקיץ הקרוב.

עד לפני מספר חודשים, נדמה היה כי נוייר בדרך לבאיירן מינכן. לפי הדיווחים בתקשורת המקומית, ראשי המועדון הבווארי כבר סיכמו איתו את פרטי החוזה, ונותר רק לנהל מו"מ כספי עם שאלקה עצמה. אלא שלאחרונה חלה תפנית לא צפויה – לואיס ואן חאל החליט לקדם את תומאס קראפט הצעיר לעמדת השוער הראשון בבאיירן, והפתיע את קרל היינץ רומיניגה. קראפט עושה עד כה עבודה לא רעה, למרות השלישייה שספג בקלן. האוהדים מעריצים אותו, ואם יבסס את מקומו בהרכב, לא יהיה פשוט להצניח לשם את נוייר, כלפיו יש חשד לא מוסתר ביציעי אליאנץ ארינה.

במקרה כזה, עשויה מנצ'סטר יונייטד להרוויח. מארטן סטקלנבורג ההולנדי נחשב עד לא מזמן למוביל במרוץ לרשת את אדווין ואן-דר סאר הפורש, אך כעת נוטים באנגליה להאמין שאלכס פרגוסון מעדיף את נוייר – הוא גם צעיר יותר, וגם טוב יותר. כשייפתח השוק, צפויות קבוצות נוספות להצטרף לחגיגה. יהיה מעניין.

Kiko Macheda, he scores winners like Cantona, he then kisses the camera, Kiko Macheda. את השיר הזה, על בסיס "קה סרה סרה", שרו ביציעי אולד טראפורד לחלוץ האיטלקי שהבקיע את השער הדרמטי מול אסטון וילה בהופעת הבכורה וסלל את דרכם של השדים האדומים לאליפות ב-2009. מאז לא עשה מאקדה כלום, אבל בסמפדוריה הימרו עליו כעל מושיע. בינתיים זה לא עובד, בלשון המעטה. אשתקד סיימה סמפ רביעית והעפילה למוקדמות ליגת האלופות, בניצוחם של הסקורר ג'מפאולו פאציני והפליימייקר אנטוניו קסאנו. רצונו של הנשיא ריקארדו גארונה להיפטר מקסאנו, אחרי תקרית חמורה ביניהם, בהחלט מובן, אך נכונותו לעשות זאת ללא תמורה מעוררת תמיהה. אחרי שמילאן קיבלה את הכוכב במתנה, הסכים גארונה למכור גם את פאציני, וזה כבר היה יותר מדי עבור האוהדים. בשבועות האחרונים הם דורשים מגארונה לפנות את מקומו, וגם מעמדו של המאמן המסכן מימו די קארלו, שכלל לא אשם במצב, מתערער.

במקום הסטארים, הגיעו לקבוצה מאסימו מקארונה הבינוני מפאלרמו, ג'ונתן ביאביאני הצרפתי כחלק מעסקת פאציני, ומאקדה. התוצאה: בחמשת המשחקים האחרונים לא כבשה סמפדוריה אפילו שער אחד לרפואה (למרות שבחלקם פאציני עדיין שיחק). באופן אירוני, הכיבוש האחרון של מקארונה היה לפני חודש בימיו בפאלרמו, נגד סמפדוריה דווקא. המרחק מהקו האדום צומק כבר לחמש נקודות, ואם קיקו לא ישנה את המגמה, תוך שהוא מבקיע כמו קאנטונה, הקבוצה הבכירה של גנואה עלולה לרדת ליגה.

דיברנו על כך בשבוע שעבר, ומאז הסיפור רק התעצם – אינטר של לאונרדו הפכה לשואו הכי טוב באירופה. בשמונה משחקי ליגה עם הברזילאי על הקווים כבשו הנראזורי 24 שערים וספגו 13. זה הניב שבעה ניצחונות, ולאונרדו מיישם באופן אידיאלי את המוטו של טלה סנטאנה וברזיל בשנות ה-80': 'אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך'. אם המשחק בטורינו היה מתקיים לפני חודשיים, עם רפא בניטז, איש לא היה טורח להדליק את הטלוויזיה, אבל עכשיו פשוט אסור להחמיץ את ההצגה.
אלסנדרו מאטרי, הסקורר החדש של הגברת הזקנה, חגג צמד בקליארי (בניגוד לחלוץ מפורסם קצת יותר שנכשל בבכורה מול אקסית משלו), והוא ישמח לפגוש את העורף המחורר של אינטר. ג'יג'י בופון יהיה מאושר הרבה פחות. חזרתו של וסלי סניידר, שסיפק תצוגה אלוהית מול רומא והזין את פאציני וסמואל אטו, מבשרת בבירור – אם לאונרדו לא יפסיד ליובה, קבוצתו תהפוך לפייבוריטית ברורה להגן על תואר האליפות.