1. מוקדם עוד להתלהב מדי מהניצחון של יוליה גלושקו על אן קרמר. אמנם מדובר בניצחון חשוב על יריבה שעדיפה עליה בדירוג, אבל המצב של נבחרת ישראל רחוק להיות מלבב ולנבחרת אין עוד טניסאית שנייה לגיטימית. הדיבורים על גלושקו כיורשת הטבעית של ציפי אובזילר שפרשה טעונים עדיין הוכחה מצד מי שעשתה קפיצה אישית חשובה עבורה, אבל ללא ספק כדי להיות טניסאית בדרג הבכיר היא צריכה לשפר הרבה מאוד אלמנטים במשחק. לא פחות חשוב מזה, תצטרך גלושקו לעבוד חזק יותר על הפן המנטלי שלוקה מאוד בחסר. הבעות הפנים שלה אחרי נקודות שבורחות לה והתסכול שהיא מפגינה כשהיא מפספסת, הם גם חלק ממה שמונע ממנה לעשות את הקפיצה הגדולה שהיא כל כך מחכה. רק כשזה יקרה, הנבחרת תרוויח שחקנית טובה לעשור הקרוב.
2. המבחן הישראלי הראשון בטורניר יהיה ללא ספק כששחר פאר תתייצב מול אגניישקה רדוואנסקה ביום חמישי. הפולניה שניצחה ביום הראשון עשויה להיות הטניסאית היחידה שבאמת תיצור מאצ' אפ מסקרן לקהל הישראלי בטורניר שרובו מורכב משחקניות בינוניות שמככבות בדרך כלל בטורנירים הזניחים. לפאר זה הלך קשה נגד מינלה הלוקסמבורגית, וכדי לגבור על רדוואנסקה היא תהיה חייבת לגייס את כל האנרגיות שאפיינו אותה בשנה שעברה. פאר עדיין רחוקה מהיכולת הזו העונה ואת ההוכחה לכך קיבלנו היום, אבל כמו דודי סלע, היכולת במשחקי הנבחרת עשויה לעזור לה להיכנס במהירות לעניינים בסבב. שלא כמו סלע, פאר יודעת שהנבחרת שבה היא משחקת נשענת רובה ככולה עליה, ולכן שבוע הנבחרת הזה הוא גם שיעור שאף מאמן לא יכול ללמד את הטניסאיות הצעירות שנמצאות איתה בסגל וזקוקות לדחיפה הזו.
3. רבות דובר במשחקי הנבחרת בגברים ובנשים על הקהל הישראלי, ונראה שאחרי כמה שנים שבהן הנבחרות מייצגות את המדינה ברמות הגבוהות, נראה שחל איזה שיפור אצלו. בניגוד לאירועי טניס אחרים שישראל אירחה, הפעם נראה שהקהל הפנים שקריאות בין הנקודות, מעברים כשאסור וכיבוד היריבות הן אלמנטים שהופכים את ישראל למדינה שהטניס הוא ענף ספורט משמעותי ולא ספיח של הכדורגל והכדורסל. עצם העובדה שכשישראל זכתה באירוח הטורניר לא נגררו באיגוד הטניס למסיבות עיתונאים ראוותניות כמו שקרה בכדורגל עם אירוח אליפות אירופה לנבחרות צעירות, מעידה שלא תמיד יחסי הציבור הם אלה שמנצחים את המשחק. פתאום הצוות הישראלי גם יכול לא רק לדמיין אירוח של טורניר גדול יותר מאשר צ'לנג'ר שמחלק 100 אלף שקלים. לשם כך צריך גם להסביר את חשיבות העניין במשרד הספורט כדי לשדרג את המתקנים הקיימים.
4. נבחרת בלארוס אמנם לא משחקת איתנו בבית, אבל היא ללא ספק אחת המעניינות בטורניר, כשדי להסתכל על ויקטוריה אזרנקה כאחת הטניסאיות המקצועניות ביותר בסבב. היא הגיעה לכאן בלי הרבה חשק, אבל התייצבה למשימה הלאומית וניצחה את המשחק שלה מול סיביל באמר בלי הרבה קשיים. אמנם קשה לי לקבל את העובדה שכשהחברה שלה אולגה גובורצובה משחקת, היא מעדיפה להאזין ל-MP שלה במקום לעודד אותה, אבל העוצמות שאיתן היא מגיעה למשחקים שלה מעוררות השתאות. בזמן שרוב העיניים הולכות כדרך הטבע לכיוונה של קרוליין ווזניאקי, אזרנקה מוכיחה שהיא הגיעה קודם כל כדי לעבוד.
5. ואם בדנית היפהפייה עסקנו, נראה שביום חמישי נגד שוויץ ווזניאקי היא זו שתמשוך את מרבית העיניים של הקהל הישראלי, שלא הפסיק להתלהב כשזכה לראות את מריה שראפובה ממש לא מזמן. בניגוד לשראפובה, ווזניאקי מוכיחה בהתנהלות שלה שההצלחה לא גורמת לה לאבד את הראש, כמו ספורטאים רבים שזוכים לזכות בתהילה. כל מי שרק ביקש ממנה, היא הסכימה להצטלם, לחתום, להתראיין ובעיקר לחייך. אלא שלדנית יש השבוע משימה חשובה מאוד, ואם דנמרק בסופו של דבר לא תעפיל לבית עליון 2 של גביע הפדרציה, לפחות מבחינה מקצועית היא כנראה תחוש יותר מעוד פספוס. אחרי שרק לפני שבוע היא פספסה את ההזדמנות הגדולה ביותר לזכות לראשונה בטורניר גרנד סלאם, כישלון באילת עשוי לרבוץ על כתפיה עוד זמן רב.
מוקדם מדי להתלהב
2.2.2011 / 23:15