לא אולסטאר ולא נעליים: למי מגיע להיות במשחק הכוכבים, ולמי לא?

בעוד שלושה שבועות ניאלץ לעשות את עצמנו מתעניינים בעוד סופ"ש אולסטאר. השנה זה יקרה בסטייפלס סנטר, מה שרק יחדד את אווירת הטקס רווי הכוכבים וחסר המשמעות. אומרים שפעם שחקנים התייחסו למשחק הזה ברצינות, כיום זאת סוג של פגרת חורף עבורם. הדבר היחיד שבאמת חשוב הוא עצם ההשתתפות. מספר ההשתתפויות באולסטאר זה נתון משמעותי שנשאר עם שחקנים ומעיד על גדולתם, אף אחד לא זוכר מה הם עשו במשחקים עצמם. זה נכון גם לאירועי המשנה - תמיד נזכור שעמרי כספי נבחר לנבחרת הרוקיז של האולסטאר, אני לא חושב שמישהו זוכר מה קרה במשחק עצמו (אגב, השנה יהיה לו הרבה הרבה יותר קשה להיכנס, הוא נאבק עם עוד תשעה שחקנים על שני המקומות האחרונים).

השנה, יותר מבדרך כלל, הקרב על המקום במשחק האולסטאר מרתק במיוחד. השבוע הוכרזו החמישיות שנבחרו ע"י הקהל - במזרח יפתחו דרק רוז, דווין וויד, לברון ג'יימס, אמארה סטודומאייר ודוויט הווארד, בעוד שבמערב אלה יהיו כריס פול, קובי בריאנט, כרמלו אנתוני, קווין דוראנט ויאו מינג, שניצח בקרב צמוד את קארים עבדול ג'באר. המחליפים ייבחרו ע"י המאמנים, ולפחות במערב הולכת להיות להם בחירה מסובכת במיוחד. אבל נתחיל בצד השני, המזרחי.

קווין גארנט, רייג'ון רונדו ופול פירס (בוסטון) - מוליכת המזרח לא הכניסה אף שחקן לחמישייה, אבל מחזיקה בשלוש המניות הבטוחות ביותר לספסל.

אל הורפורד (אטלנטה) - העובדה שהוא סנטר תבטיח לאחד השחקנים היעילים ב-NBA את המקום שלגמרי מגיע לו.

ג'ו ג'ונסון (אטלנטה) - מי שרוצה, יתרשם מכך שגם בעונה לא מרשימה שלו, אולי הכי פחות טובה שלו בהוקס, JJ הוא אולסטאר די וודאי וירשום הופעה חמישית במשחק של הגדולים אם ייכנס. הוא מספיק טוב ואטלנטה מספיק טובה כדי להכניס שני שחקנים. מי שרוצה, יבליט את העובדה שאם הוא היה במערב אף אחד לא היה מפנה איברי חישה ורביה לכיוונו. בראייה היסטורית, בגלל החשיבות הרבה שהאמריקאים נותנים לכמות הופעות באולסטאר, יכול להיות שמהלך הקריירה הטוב ביותר של JJ היה לעבור למזרח.

ריי אלן (בוסטון) - כן, גם לנציג מספר 4 של הסלטיקס מגיע מקום. בגיל 35 וחצי, אלן נותן עונה אדירה וקולע ביותר מ-50 אחוזים מהשדה ו-45 אחוזים מהשלוש. בדלילות שקיימת במזרח, אין שום סיבה שזה לא יספיק לו כדי לקבל מקום בין ה-12.

כריס בוש (מיאמי) - אוקיי, כאן זה מתחיל להיות מסובך. מבחינתי, הפתרון הטוב ביותר הוא שכרמלו יעבור כבר למזרח ויקבל את המקום הזה. אופציה מעניינת אחרת היא שג'ואקים נואה יחזור מוקדם מהצפוי מהפציעה שלו וישתחל פנימה למרות ששיחק רק חצי עונה. אבל במצב העניינים הקיים, אין ברירה אלא להודות שהצלע השלישית של מיאמי היא הראויה יותר מהאופציות שנשארו. פתיחת העונה שלו הייתה קטסטרופלית, אבל הוא חזר לעצמו והיה לו חלק חשוב בהתאוששות של ההיט.

ריימונד פלטון (הניקס) - יש לי תחושה שכן יכניסו אותו, אבל אני לא קונה את הסיפור שלו. הוא השתפר ומנהל יפה את השיטה של דאנטוני, אבל זה לא מספיק לאולסטאר ולא צריך לתת לשיטה מנפחת המספרים לשנות את זה. בסופו של דבר, הניקס נחלשו וכרגע הם בקצב של 44 ניצחונות, זאת לא קבוצה שמגיעים לה שני מקומות באולסטאר.

קרלוס בוזר (שיקגו) - לבולס דווקא מגיעים שני מקומות, אבל אין מי שייקח. יש סף מינימלי שצריך לעבור כדי להיות ראוי, בוזר לא עומד בו - הוא היה פצוע לחודש, הפסיד עוד משחקים לאחר מכן והיה צריך זמן להתאושש בכל פעם, כל זה השאיר לו בדיוק 15 משחקים ברמה של אולסטאר. זה לא מספיק.

אנדרו בוגט (מילווקי), דני גריינג'ר (אינדיאנה), אנדראה ברניאני (טורונטו), ברוק לופז (ניו ג'רזי) - זאת רשימה חלקית. הסיפור של המזרח השנה הוא שיש שם רק שש קבוצות ראויות. חמש מהן הן אחלה קבוצות, אבל מתחתן שממה מוחלטת. הקבוצה השביעית במזרח - פילדלפיה, פחות טובה מהקבוצה ה-13 במערב - הקליפרס. ובהרבה. קורה ששחקנים מקבוצות גרועות ראויים לאולסטאר, אבל במזרח השנה אין אף אחד כזה. החבורה המייצגת הזאת מורכבת משחקנים שפשוט לא משחקים מספיק טוב השנה.

דירק נוביצקי (דאלאס), מאנו ג'ינובילי (סן אנטוניו), דרון וויליאמס (יוטה) - שלושה מועמדים לגיטימיים ל-MVP, כולל ה-MVP המכהן של "וואלה! ספורט" לחצי העונה, אין דרך להשאיר אותם בחוץ.

פאו גאסול (הלייקרס) - אני מקווה שדיוויד סטרן יפתור את סאגת הסנטר במערב בכך שיאפשר לגאסול לקחת את המקום של הסנטר בחמישייה. יהיה מאוד חבל לראות שחקנים מעולים מפספסים את המשחק כדי לפנות מקום לטייסון צ'נדלרים למיניהם.

ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי) - בינתיים, הוא לא פחות חשוב מדוראנט עבור הת'אנדר. עם 22 נקודות, 8.4 אסיסטים, 2 חטיפות, השתלטות על לא מעט משחקים ויכולת מאני טיים משובחת, ווסטברוק משחק השנה כמו אולסטאר לכל דבר ושווה מקום גם בתוך הצפיפות בעמדה שלו.

למרקוס אולדרידג' (פורטלנד) - אסור, פשוט אסור לתת לעונת הפריצה של הפורוורד הרכרוכי לשעבר לעבור מתחת לרדאר של האולסטאר. הוא משתפר בכל רגע שעובר ומוביל פורטלנד נטולת ברנדון רוי לפלייאוף בלי שום סיבה הגיונית. הוא הפך ממיידה ג'אמפים לשחקן התקפה שלם ואיכותי, ואם מסתכלים ממש טוב אפשר ללקט ממנו גם אופי.

בלייק גריפין - כן, כן ועוד פעם כן. אם יש שחקן מקבוצה מפסידה שראוי להיות שם, אם יש רוקי שראוי להיות שם, גריפין הוא האחד. לא בגלל שהוא יהפוך את המשחק להרבה יותר מעניין, זה רק בונוס, הוא באמת מספיק טוב. בחודש השלישי שלו ב-NBA, גריפין קלע 25.7 נקודות, הוריד 13.9 ריבאונדים, מסר 4.3 אסיסטים והוביל את הקליפרס ל-7 ניצחונות ב-12 משחקים. אלה נתונים של אולסטאר.

טים דאנקן (סן אנטוניו) - ארבע סיבות למה הוא צריך להיות בפנים: 1) זה טים דאנקן. 2) כמו גאסול, אפשר אם ממש רוצים לקרוא לו סנטר ולסגור את פינת הסנטר המחליף. 3) לא הגיוני שלקבוצה שנמצאת בקצב של 70 ניצחונות יהיה רק נציג אחד באולסטאר. גם טוני פרקר ראוי, אבל 4) זה טים דאנקן.

סטיב נאש (פיניקס) - יש לו רק שתיים מארבע הסיבות של דאנקן. הוא נותן עוד עונה אישית מרשימה, בדרך לעוד עונה של יותר מ-50,40,90 באחוזים, אבל כשהוא לא מוביל את פיניקס לפלייאוף קשה למצוא לו מקום במערב הצפוף.

טוני פרקר (סן אנטוניו) - חיי הרווקות עושים לו טוב, הוא חזר לעצמו אחרי שנה רעה. הוא לוקח על עצמו פחות מבעבר והופך לחלק אינטגרלי מהמשחק הקבוצתי הנפלא של הספרס. זה מצוין לקבוצה, אבל פחות טוב לקמפיין האולסטאר שלו. לא שאני מתכוון להתלונן אם הוא כן ייבחר, פשוט אין לי מושג במקום מי.

קווין לאב (מינסוטה) - ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל כמה טוב שהוא יהיה מבחינה אישית, כמה מדהימים שהמספרים שלו יהיו, אני לא רואה איך אפשר להכניס שחקן מהקבוצה הכי גרועה ב-NBA (אני לא מתייחס לקליבלנד כאל קבוצת NBA כרגע. אני לא בטוח שהם מנצחים את רומא) לרשימת מחליפי האולסטאר במערב העמוס בפאוור פורוורדים מצוינים.

מונטה אליס (גולדן סטייט) - עוד דוגמא לשחקן שנמצא בשיטה שמנפחת מספרים, והיחיד ברשימה הזאת שלא הייתי מכניס גם במזרח. סקורר נפלא, אבל כשלידו נמצאים סטפן קרי, דיוויד לי ודורל רייט בשנת פריצה, מותר לצפות ממנו להוביל את הווריירס לעונה מוצלחת כדי להחשיב אותו כמועמד לגיטימי לאולסטאר.