"אישה מהווה רכוש של בעלה. אם היא נואפת עם גבר אחר, דין שניהם מוות". אלה דברים שאמר לא מכבר נשיא צ'צ'ניה רמזאן קאדירוב שיצא להגנת רוצחיהם של נשים צעירות אשר גופותיהן נתגלו בתעלה בצד הדרך ליד גרוזני. לו התמיכה בחיסולים על רקע חילול כבוד המשפחה היתה הפשע היחיד שביצע בחייו, מצב הצ'צ'נים היה טוב בהרבה. קאדירוב רק בן 34, אך הוא שולט ביד ברזל ברפובליקה שלו, כשמאחוריו עבר עשיר כמחבל בכיר, ולאחר מכן כפוליטיקאי שנוי מאוד במחלוקת שנהנה מגיבוי מוחלט מצד הנהגת הקרמלין.
אביו, אחמד קאדירוב, היה מנהיג הבדלנים הצ'צ'נים מאז תחילת שנות ה-90', שיצא למלחמה חסרת פשרות בצבא הרוסי ונאבק על עצמאות החבל בכל האמצעים שעמדו לרשותו. רמזאן הבן פיקד על מיליציות מקומיות ככר בגיל 15, ונושא באחריות לפיגועים רבים ולמאות נרצחים. במהלך מלחמת צ'צ'ניה השניה, שהחלה ב-1999, החליטה משפחת קאדירוב לערוק לצד השני והחלה לשרת את האינטרסים של הרוסים ברפובליקה. השיטות האכזריות נותרו ללא שינוי, אך הן הופנו הפעם כלפי המחבלים הצ'צ'נים ומשפחותיהם, וגם כלפי כל מי שעמד ביניהם לבין שליטה אבסולוטית בחבל. אחמד קאדירוב חוסל בפיגוע ביציע הכבוד באצטדיון כדורגל ב-2004, וכעבור שלוש שנים, עם הגיעו לגיל 30, מונה הבן רמזאן לנשיא והביא סדר יחסי בצ'צ'ניה.
ולאדימיר פוטין וצמרת השלטון במוסקבה מוכנים לשלם מחיר גבוה מאוד על פעילותו של קאדירוב מול המחבלים. הם מעניקים לו חסינות בלתי מוגבלת, מזרימים לרשותו תקציבים אדירים, ומעלימים עין מהטרור שהוא משליט בארצו. קאדירוב אפילו קיבל את תואר גיבור רוסיה, השמור בדרך כלל למעשי גבורה יוצאי דופן. מבחינת פוטין, מלחמתו של קאדירוב בבדלנים מצדיקה הכל. פולחן האישיות שלו, שלא היה מבייש את סטאלין וצ'אושסקו, מתקבל כמובן מאליו במוסקבה. הדיווחים על כך שאנשיו של קאדירוב חוטפים ורוצחים חפים מפשע כדי להציג אותם לאחר מכן כמחבלים במסגרת מסע יחסי ציבור מול השלטונות לא זוכים להתייחסות כלל. העובדה שהוא מנהל, לכאורה, מספר בתי כלא פרטיים בהם מוחזקים אויביו האישיים ללא משפט בתנאים לא הומניים לא מעניינת אף אחד. השתתפותו האישית של קאדירוב בעינויי שבויים עוברת גם היא בשקט.
על פי החשדות, אחראי קאדירוב לרצח מתנגדים רבים. בין היתר, הוא נחשד במתן הוראה לחסל את העיתונאית המפורסמת אנה פוליטקובסקיה שעמלה רבות על חשיפת פשעיו ונרצחה בפתח ביתה במוסקבה באוקטובר 2006. הרצח מעולם לא פוענח, אבל לפוטין זה לא ממש מזיז. באופן אירוני, זכה קאדירוב בעצמו בחברות באיגוד העיתונאים הרוסי. תעודת החבר הוענקה לו אישית על ידי שר התקשורת בכבודו ובעצמו.
למה זה מעסיק אותנו במדור הספורט? כי אחד התפקידים האהובים של רמזאן קאדירוב הוא היותו נשיא טרק גרוזני. למעשה, מאז 2006 נקרא המועדון טרק על שם אחמד קאדירוב, וזו הקבוצה שעשתה השבוע כותרות ברחבי העולם כאשר החתימה את כוכב העבר ההולנדי רוד חוליט למאמנה. מטרתו של קאדירוב ברורה: להפוך את קבוצתו למעצמה בקנה מידה אירופי, והציב לעצמו יעד להעפיל לליגה האירופית לפחות בסיום העונה הארוכה ברוסיה שתימשך הפעם שנה וחצי, עד מאי 2012. הוא מתכוון להשתמש בקמצוץ מהונו האישי כדי לבנות סגל נוצץ. חוליט כבר הספיק לספר לתקשורת בהולנד שהובטח לו "לרכוש את אחד מעשרת החלוצים הטובים בעולם המשחק כיום בפרמייר-ליג". בעיני קאדירוב, טרק אמורה לשפר את תדמיתה של צ'צ'ניה, ברוסיה ובעולם כולו, לשדר שגשוג ופתיחות, ולהשכיח את הזוועות. סביר להניח שגם החתמתו של הבלם הישראלי זאב חיימוביץ' במדינה המוסלמית משרתת מטרה זו. "חוליט זכה בכל התארים האפשריים, ואני משוכנע שנצעד איתו לליגת האלופות" הכריז הרודן.
שחצן בלתי נסבל
מה מביא את חוליט לצ'צ'ניה הרחוקה? הקריירה של ההולנדי האגדי כמאמן לא הצליחה, בלשון המעטה, בעיקר בשל היותו שחצן חסר תקנה. גם בימיו כשחקן גילו רבים עד כמה קשה לעבוד עם חוליט שתמיד הרגיש צודק ותמיד רצה לעשות הכל בדרכו. מאמנים גדולים כמו רינוס מיכלס, אריגו סאקי ופאביו קאפלו הצליחו לשלוט בשלישיית הקסם הכתומה, בה היו חברים גם מארקו ואן-באסטן ופרנק רייקארד, וזה הביא להם הישגים. הולנד זכתה באליפות אירופה ב-1988, בעוד מילאן קטפה בעידן חוליט שלוש אליפויות איטליה ושני גביעי אירופה לאלופות.
את המאמנים עם מעט פחות יוקרה חוליט פשוט לא ספר. לפני מונדיאל 90', הוא הנהיג מרד נגד מאמן הולנד טייס ליברכטס, איתו הסתכסך עוד בימיהם המשותפים בפיינורד בתחילת הקריירה, ודאג להדיחו מהתפקיד שבועות ספורים לפני הטורניר. מיכלס מנע אז בגופו את דרכו של יוהאן קרויף לנבחרת, ליאו ביינהאקר הוזעק ברגע האחרון, ואלופת אירופה שנחשבה לאחת הפייבוריטיות לזכייה עפה בבושת פנים בשמינית-הגמר. גם לפני מונדיאל 94' עמד חוליט באור הזרקורים. תחילה הוא פרש מהנבחרת הכתומה בעקבות ריב מתוקשר עם המאמן דיק אדבוקאט, לאחר מכן שוכנע לחזור, אך סמוך לתחילת הטורניר עזב שוב בטריקת דלת לאור אי הסכמה עם ההתאחדות על אופן ההכנה, והחמיץ הזדמנות אחרונה לזהור על הבמה הגדולה בתבל.
כמאמן השאיר חוליט אדמה חרוכה בכל מקום בו דרך. כאשר פוטר ממשרתו כמנג'ר-שחקן בצ'לסי בפברואר 98', אמר היו"ר דאז קן בייטס: "לא אהבתי את השחצנות שלו, ולמעשה מעולם לא אהבתי אותו כאדם". כעבור חצי שנה נחת חוליט בניוקאסל, אך גם שם אופיו הבלתי נסבל חולל מהומות גדולות. ההולנדי שאף להיות הדמות האהודה ביותר על האוהדים, וחשב בשיא הרצינות שיוכל להיות חשוב ונערץ יותר מאלן שירר ורוברט לי. הוא הדיח את לי מתפקיד הקפטן וזרק אותו לקבוצת המילואים, בעודו יוזם תקריות עם שירר על בסיס שבועי. לי, שחזר לסגל רק אחרי התפטרותו של המנג'ר השערורייתי, סיפר: "חוליט אהב לריב, הוא נהנה להיות מסוכסך עם שחקנים. הוא לא הבין שתרמתי לקבוצה במשך שבע שנים, וזה שווה משהו. הוא לא סבל את העובדה ששירר הוא אליל האוהדים. הוא חשב שיהפוך מיד לגיבור המועדון. זו היתה שחצנות טהורה. כל שחקן הרגיש שלא משנה מה הוא עשה חוליט תמיד יעיר לו ויספר לו שהוא חכם ממנו. עבדתי עם קווין קיגן ועם קני דלגליש, והם מעולם לא הזכירו את עברם ככוכבי-על, אלא אם זה היה בבדיחות דעת. לעומתם, חוליט תמיד דיבר רק על עצמו. האגו שלו יותר גדול מאמסטרדם".
גם שחקני לוס-אנג'לס גלאקסי, בה חתם חוליט ב-2007 על חוזה עם שכר של שני מיליון דולר לשנה, הגבוה ביותר בתולדות ה-MLS, תיעבו אותו. היחיד שלא הסתכסך עם ההולנדי בקליפורניה היה דייויד בקהאם, וזאת אך ורק בשל העובדה שהוא זה שהביא את חוליט לתפקיד. סוכניו רקמו את העסקה מאחורי גבו של המנכ"ל אלכסי לאלאס שקיבל עדכון על כך רק בדיעבד. כל יתר הכוכבים, כולל לנדון דונובן המצוין, וגם השחקנים המקומיים האלמוניים, סבלו מהשחצנות הבלתי מרוסנת של חוליט. המגן הפורטוגלי אבל שאבייר, שנזרק בסופו של דבר מהקבוצה, מספר: "הערצתי את חוליט השחקן, אבל אני בז לחוליט המאמן. הוא משדר חוסר כבוד מינימלי לשחקנים ומתנהל ביהירות שלא ראיתי מימיי. הוא מהלל את עצמו כשהקבוצה מנצחת, ומאשים את השחקנים כשהקבוצה מפסידה. אף אחד לא מאמין בו, ואיש לא רוצה להילחם על המגרש למענו. כל טעות זוכה מיד לביקורת קטלנית, אבל כולם הרי טועים. אי אפשר לספסל שחקן אחרי כל שגיאה, כי אתה תישאר ללא שחקנים". כצפוי, לא השלים חוליט אפילו שנה אחת בארה"ב.
שחקנים רבים בצ'לסי, ניוקאסל וגלאקסי התלוננו גם על שיטות האימון הלקויות, ואבל שאבייר טען בזמנו שחוליט מעולם לא תרגל הגנה במצבים נייחים. מצד שני, יש גם שחקנים שזוכרים אותו לטובה. גארי ספיד, כיום מאמן נבחרת וויילס, אמר לאחרונה: "למדתי המון מבחינה טקטית אצל רוד בניוקאסל. אני יודע שהיו לו בעיות אחרות, אבל הוא ידע להעמיד מערכים טובים, במיוחד בכל הקשור לשחקני קישור כמוני. הוא תרם לי לא מעט". המחדלים המקצועיים, עושה רושם, מחווירים אל מול הקטסטרופה ביחסי האנוש.
העיקר שהמשפחה בבית
עם זאת, אין עוררין על הכריזמה האישית של ההולנדי. אנשים שלא עבדו איתו או תחתיו ישירות, ופגשו אותו באירועים חברתיים בלבד, מספרים על אישיותו הכובשת. לא לחינם הרוויח חוליט מיליונים רבים כפרשן בטלוויזיה. לא לחינם הוא הועמד בראש צוות ההסברה של הצעת הולנד ובלגיה לאירוח מונדיאל-2018, שהפסידה בסופו של דבר לרוסיה. הוא נגיש לתקשורת ולא מסרב להעניק ראיונות, בעיקר כי הוא יודע שזה מאדיר את שמו. כלל לא מפתיע שבכירי טרק שנפגשו איתו נשבו בקסמו.
כיצד יסתדר המאמן השחצן עם הבוס שלא מהסס לדפוק כדור בראש, תרתי משמע, למי שלא מוצא חן בעיניו? כמי שהקדיש את זכייתו בכדור הזהב ב-1987 לנלסון מנדלה שהיה כלוא אז בדרום אפריקה, לא בטוח שחוליט יתלהב מאישיותו של נשיא המועדון. כבן לפילגש הולנדית של מהגר סורינמי באמסטרדם, סביר להניח שלא יאמץ בחום את גישתו של קאדירוב כלפי נשים. אלא שחוליט לא יודע דבר. כאשר קיבל את ההצעה של הצ'צ'נים, הוא הרים טלפון לחוס הידינק ושמע ממנו דברים חיוביים על רוסיה. זה הספיק לו כדי להסכים, וגם הכסף משחק תפקיד לא מבוטל. הג'וב החדש כה קרץ לו, שהוא לא היסס להשאיר את משפחתו במולדת נכון לעכשיו אשתו לא תצטרף אליו בגרוזני. וכך יצא חוליט להרפתקה ההזויה בחייו, בדרך לאמלל את חניכיו החדשים. משעמם זה לא יהיה.
אל תפספס
