פוטבול: מתכות מוליכות חשמל

ניו יורק ג'טס ופיטסבורג, שיתמודדו בהיינץ פילד בבוקר יום שני (1:30, שידור ב-ESPN ו-METV) נפגשו כבר בקרב מוזר ולא שגרתי בדצמבר האחרון בפיטסבורג, ממנו יצאו הסילונים עם ניצחון דחוק שהחזיר אותם למסלול לקראת הפלייאוף, אחרי התבוסה לניו אינגלנד וההפסד המביך למיאמי. בשביל פיטסבורג זה היה הפסד ביתי מבאס ונדיר בעונה מצוינת.

הג'טס מגיעים לגמר ה-AFC השני ברציפות שלהם מהמקום השישי, אחרי שני ניצחונות סופר מרשימים נגד שני הקוורטרבקים הגדולים של דורנו, תוך השמדת משחקי המסירה של היריבים עם כיסויים מצוינים על הרסיברים, לחץ גדול על הקוורטרבק והפגנת תכנית משחק חזקה, יעילה ומנצחת. מארק סאנצ'ז עשה את הדברים הנכונים, הריצה עשתה את העבודה וההגנה המשיכה את התצוגה החזקה שהפגינה כל השנה. זו ההגנה השישית בספיגת נקודות בעונה הסדירה (19), שלישית נגד הריצה (3.6 בממוצע לנשיאה) ושישית נגד המסירה (שימו לב לסטטיסטיקה הבאה – הג'טס משאירים את הקוורטרבקים היריבים על אחוז השלמה של 50.7, הנמוך ביותר בליגה).

פיטסבורג, לעומתם, נחה בשבוע הראשון, דבר שנראה בבירור במחצית הראשונה האיומה נגד בולטימור – קו התקפה רעוע, טעויות מנטאליות ואבדן שליטה מוחלט. כל זה היה רק בשביל לתת לבולטימור פור למחצית השנייה, בה ראינו ריסוק מוחלט של העורבים. הפלדות האכילו את פלאקו דשא חמש פעמים, הריסון אחראי לשלוש מתוכן, עצרו את משחק הריצה והריצו התקפה נהדרת עם שני טאצ'דאונים של מנדנהול ושניים של ביג בן. ההגנה של פיטסבורג חזרה להיות הדבר הכי מפחיד בפוטבול השנה: 14.5 נקודות למשחק, ראשונה נגד הריצה (3 יארד לנשיאה) ואף על פי שאפשרו הרבה יארדים באוויר במהלך העונה הנה סטטיסטיקה מרשימה – הסטילרס נתנו 15 ט"דים באוויר מול 22 חטיפות. הגנת ברזל אמיתית.

האמת, לא הרבה. זה היה משחק מבולבל שיכול להיגמר בניצחון של כל אחד מהצדדים. הג'טס עשו נקודות בכל הדרכים הלא מקובלות – החזרה של בראד סמית' ל-97 יארד במהלך הראשון של המשחק, ריצה של המקסיקני לטאצ'דאון וסייפטי של ג'ייסון טיילור. מצד שני, ההגנה בלמה את הסטילרס פעם אחר פעם, כשהשיא היה תרגיל שתי הדקות של פיטסבורג שלקח אותם 92 יארד אל קו ה-10 של הג'טס ושם נעצר אצל ריוויס ושותפיו.

הדברים היחידים שאפשר ללמוד הם ששני האנשים הכי חשובים במשחק יהיו מייק פטין ודיק לבו – מתאמי ההגנה של הקבוצות, ושיש סיכוי מאד טוב שמה שינצח את המשחק לא יהיה שום דבר מהדברים המתוכננים – הקבוצות המיוחדות (בראד סמית' חוזר מפציעה), נקודות של ההגנה בחטיפות ופאמבלים ואולי איזה טריק פליי אחד או שניים - שתי הקבוצות אוהבות לגוון עם וויילד קאט (ניו יורק), מסירות של רנדאל אל או פלי פליקר (פיטסבורג).

סנטוניו הולמס. הולמס הוא אולי הסיפור האישי הכי מעניין של המשחק. בסוף העונה שעברה פיטסבורג החליטה שאף אחד לא בטוח בהרכב, כולל ה-MVP של הסופר בול. הולמס קיבל השעיה של ארבעה משחקים על שימוש בחומרים אסורים ונאשם בתקיפה של בחורה בפלורידה (ליתר דיוק, הוא נאשם שזרק כוס על פניה וחתך אותה). פיטסבורג רצתה להראות נחישות ושלחה את הולמס לקבוצה הראשונה שהביעה התעניינות, תמורת בחירת סיבוב חמישי. קשה לדעת מה היה קורה אם הולמס היה במדים הלבנים נגד הג'טס בדצמבר, אבל במדים הירוקים הוא עשה השנה חיל עם 746 יארד ושישה טאצ'דאונים ב-12 משחקים. ביחד עם אדוארדס וקוצ'רי, סאנצ'ז מקבל חולית רסיברים אתלטית וחזקה שהצילה לו את הישבן לא מעט פעמים.

ניק מנגולד ומאורקיס פונסי. על הכתפיים של שני הסנטרים יעמוד המשחק הזה. שתי הקבוצות משחקות 3-4 עם נוז טאקל גדול והרבה בליצים של מהליינבקרים. מנגולד נחשב בידי רבים לסנטר הטוב ביותר בליגה, ובצדק – הוא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט בשנת 2006 מאוהיו סטייט ומאז שהגיע לג'טס הוא הבסיס של קו ההתקפה - הביטחון של סאנצ'ז ומשחק הריצה היעיל, עם קו ההתקפה אולי הטוב ביותר בליגה (למרות הפציעה של התאקל הימני וודי). הבעיה שלו היא שהוא עולה מול הנוז טאקל הטוב ביותר בליגה – קייסי המפטון, וכנופית מהליינבקרים המבהילה של פיטסבורג (הריסון, וודלי, פריור וטימונס).

פונסי נבחר בסיבוב הראשון של הדראפט האחרון מפלורידה בשביל לייצב קו התקפה שנראה לא טוב בשנתיים האחרונות. שני שחקנים פותחים כבר נפצעו השנה (קולון וסטארקס) וזו הסיבה העיקרית שפיטסבורג לא הצליחה לייצר את משחק הריצה שקיוותה לו, אבל פונסי נראה כמו הדבר האמיתי, ושימו לב לסטטיסטיקה הזו, שעשויה להיות מאד משמעותית מול הג'טס – פיטסבורג חטפה רק 5 טאצ'דאונים בריצה בכל העונה הסדירה! מולו יעלו סיונה פוהה (שמחליף את כריס ג'נקינס עונה שנייה ברציפות) עם שון אליס, מייק דה ויטו וההגנה חובקת הבליצים של הג'טס.

ריאן קלארק. קלארק היה אחד הכוכבים של פיטסבורג בשבוע שעבר וכדאי לשים אליו לב. תשומת הלב שמקבל פולמאלו גורם לקבוצות לחפש רחוק ממנו ושם יהיה קלארק. קלארק הוא סייפטי נהדר – מצוין בכיסויים, מתקל טוב, בליצר בחסד ולא עושה יותר מדי טעויות. נגד בולטימור קלארק חטף כדור אחד וגרם לפאמבל שהיו משמעותיים במהפך. אגב, הידעתם? קלארק סובל מתסמונת הנקראת אנמיה חרמשית שנובעת מבעיה בייצור ההמוגלובין. רוב הזמן הכול בסדר, אבל קלארק כבר מצא את עצמו רץ לטיפול חירום במשחק בדנבר ב-2007, בו הוציאו לו את הטחול וכיס המרה. לא נעים. ביחד עם פולמאלו והקורנרים – מקפאדן (פצוע אבל אמור לשחק), טיילור וגיי, שחקני הסקנדרי של פיטסבורג יחלקו את זמנם בין בליצים על סאנצ'ז וניסיון למתן את שלושת הרסיברים.

לדניאן טומלינסון. ללא ספק אחד הסיפורים הגדולים של הפלייאוף. טומלינסון, MVP בעברו במדי הצ'ארג'רס, בדרך להיכל התהילה, כבר נראה כמו כוכב דועך. הוא עבר לניו יורק כמחליף לשון גרין אבל מהר מאד קיבל את המושכות. זו לא העונה הגדולה בקריירה שלו, אבל 1,282 היארדים המעורבים שלו (ריצה ומסירה) היו משמעותיים מאד. עם השנים למדנו לא לצפות מ-LDT ליותר מדי בפלייאוף - לא נשכח את הישיבה העצובה על הספסל כשפניו לוטים תחת כיסוי העיניים השחור נגד ניו אינגלנד ב-2008. שנה אחר שנה ראינו שהוא פשוט לא במצב רוח לעבוד אחרי דצמבר. השנה זה נראה אחרת. בשני המשחקים הראשונים טומלינסון היה יעיל עם ממוצע של 4.8 לנשיאה ו-2 הבקעות. מול פיטסבורג זה עלול להיות הרבה יותר קשה, אבל LDT יהיה אחת מדמויות המפתח של המשחק.

בגדול, קשה מאד להמר על המשחק הזה. סוכנויות ההימורים נותנות עדיפות קלה לפיטסבורג, אבל בכל משחק צמוד הקבוצה הביתית תקבל עדיפות. אני הולך עם פיטסבורג בשיניים – הניסיון והביתיות יעשו את העבודה. פיטסבורג היא אולי הקבוצה היחידה שיכולה לעצור את משחק הריצה של ניו יורק ולשבש את תכנית המשחק. בצד השני, קשה להלחיץ את ביג בן וגילינו שעם שני הרוקים שלו (סאנדרס ובראון) יש לו את אחד מצוותי הרסיברים העמוקים בליגה. הסטילרס יצטרכו לעצור את הריצה ואת הקבוצות המיוחדות ולשים יותר מ-20 נקודות על הלוח בשביל לנצח. הם יעשו את זה.