קשה להאמין שגרין ביי פאקרס ושיקגו ברס נפגשו רק פעם אחת במסגרת הפלייאוף. הפאקרס והברס זו היריבות הכי ארוכה בפוטבול האמריקאי, וביום ראשון הן ייפגשו בפעם ה-182, יותר מכל יריבות אחרת בספורט האמריקאי. כמו בפעם הקודמת והיחידה שהם נפגשו בפלייאוף, גם הפעם המנצחת תגיע לסופרבול, או למשחק האליפות, כפי שזה נקרא אז ב-1941, כששיקגו ניצחה. האם היא יכולה לעשות את זה שוב?
מבחינת האוהדים שלה, כן, אחרת אין סיבה לטירוף הכרטיסים סביב המשחק בסולג'רס פילד. אתרי האינטרנט מדווחים על מכירת כרטיסים בשיקגו במינימום של 450 דולר לשורות העליונות או 4,100 דולר בשביל כסא בתאים על ה-50 יארד. ואנחנו מדברים על לעמוד ארבע-חמש שעות עם טמפרטורה של מתחת אפס מעלות וסיכוי לשלג."זה משהו גדול", הגדיר את זה נכון בריאן אורלכר, הליינבקר של שיקגו, "יש לנו היסטוריה ארוכה ומשותפת איתם. הם לא אוהבים אותנו ואנחנו לא אוהבים אותם. זה הזדמנות גדולה ואנחנו מתרגשים".
על המגרש נראה שתי קבוצות שמבחינה הגנתית הן בטופ של הליגה ומלאות בשחקני פרו-בול. הצפי הוא למשחק עם תוצאה נמוכה, אבל עם כל הכבוד לשתי ההגנות המצוינות של הברס והפאקרס, מי שינצח את המשחק היא ההתקפה, וכאן יש נטייה לחשוב שלגרין ביי יש יתרון מסוים. ההתקפה של שיקגו לא מקבלת מספיק קרדיט השנה, אבל מייק מארץ, מתאם ההתקפה, עושה פלאים עם התקפת הברס. מבחינת הק"ב של הדובים, ג'יי קאטלר, המשחק הקרוב הוא הזדמנות נדירה כדי להוריד את הקוף מהגב ולהסיר את התדמית שנדבקה אליו. הרבה אנשים במשחק לא תופסים מקאטלר ק"ב ששייך למשחקים מהסוג שיהיה ביום ראשון, אבל קאטלר מסוגל לשכנע את כולנו שאנחנו טועים, שהוא באמת התבגר ושקבלת ההחלטות שלו השתפרה.
כדי שקאטלר יזכיר את היכולת שלו בשבוע שעבר וימשיך למצוא את גרג אולסן או ג'וני נוקס, חייב האופנסיב ליין לשמור עליו טוב טוב מהבליצים הקטלניים של הפאקרס, בראשותם של צ'רלס וודסון וקליי מת'יוס. האופנסיב ליין הוא החלק החלש בהתקפת הברס. בשני המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה, הופל קאטלר לרצפה תשעהפעמים. בשבוע שעבר ראינו עוד הוכחה עד כמה קריטיים איבודי כדור יכולים להיות עם שינויי המומנטום המפתיעים. כל עוד קאטלר והרץ האחורי, מאט פורטה, ישמרו על הכדור וינתנו להגנה שלהם צ'אנס לנצח, מצבם של הדובים יהיה מצוין, וזה עוד לפני שהזכרנו את דווין הסטר.
כמו שהזכרנו, שתי הקבוצות כבר נפגשו פעמיים בעונה הרגילה וכל קבוצה ניצחה במגרש הביתי. המשחק האחרון בין הקבוצות, שהיה גם המשחק האחרון של העונה, לא קבע כלום לשיקגו אבל היה גורלי לגרין ביי. הפסד היה משאיר את הפאקרס מחוץ לתמונת הפלייאוף. למרות זאת, החליט מאמן שיקגו לאבי סמית' כן לפתוח במערך הרגיל בגלל היריבות ההיסטורית העשירה בין שתי הקבוצות, והסיכוי ששתי הקבוצות ייפגשו שוב בפלייאוף. אבל האיש שהוביל את הפאקרס באותו משחק הוא לא האיש שיעמוד מולו ביום ראשון.
ארון רוג'רס של השבועיים האחרונים נמצא בזון שקשה לתאר וגרין ביי פאקרס בשבועיים האחרונים הם הופעה של איש אחד. רוג'רס ביטל לחלוטין את יתרון הביתיות המרשים של הפאלקונס, כל מסירה שלו הייתה מדוייקת, כל ריצה שלו הגיעה לדאון ראשון וכל זה ללא איבודי כדור. בשלושת משחקי הפלייאוף שלו, רוג'רס מסר לשיא פלייאוף של 10 ט"ד. עד כדי כך הוא בלתי ניתן לעצירה.
רוג'רס יוצר כאב ראש רציני למאמני ההגנה של הברס, כי עדיין הם חייבים לשים עין על רביעת התופסים העיקריים של הפאקרס. בג'ורג'יה דום חזר ג'יימס ג'ונס לעצמו אחרי מספר הפלות כדור אומללות בשבועות האחרונים, וגם האיש למשימות מיוחדות ג'ורדי נלסון נראה בכושר מצוין. לגרג ג'נינגס או דונלד דרייבר, שני התופסים העיקרים של הפאקרס, יוצמדו צ'רלס טילמן, הקורנרבק של שיקגו ואחד משלושת שחקני ההגנה שנבחרו לפרו-בול. טילמן אמר לקראת המשחק: "אם גרין ביי ישחקו כמו ששיחקו מול אטלנטה, זה הולך להיות יום ארוך בשבילנו".
אם אפשר להסיק מסקנה אחת ברורה מהשבוע שעבר, היא שהקוורטרבקים שהכי רצו לנצח - ניצחו. כך היה עם סאנצ'ז, ביג בן, רוג'רס וקאטלר. הארבעה נתנו הופעה של מנהיגות ושקט נפשי שחלחלו לקבוצה בצורה חיובית. אין מה לעשות, אבל פני הקבוצה כפני הק"ב שלה, ואם צריך לבחור מבין קאטלר או רוג'רס מי יופיע יותר מוכן ועם יותר רצון לנצח, זה יהיה רוג'רס. כי רוג'רס הוא לא רק סחבק אלא מנהיג. הוא האיש שגרם לאוהדי הפאקרס להאמין שיש חיים אחרי ברט פארב, ובמקרה של ניצחון לא נתפלא אם שמו יופיע על הרחוב המוביל ללמבו פילד שבעבר נקרא "דרך ברט פארב". אז יסלח לי נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שתכנן נסיעה משפחתית לדאלאס כדי לראות את קבוצתו באירוע השיא של השנה בספורט האמריקאי. גרין ביי 17, שיקגו 10.
עוד בוואלה!
