וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הזמנה לבלאגן: הבלוג של אורי שלף

עו"ד אורי שלף

20.1.2011 / 14:25

מה קורה כששחקניה הבלתי מנוצחים של הפועל ת"א חושבים בעיקר על הזמנות לחצי גמר הגביע? הכל בבלוג של אורי שלף

ארז זייצ'יק, מנהל השיווק שלנו ושחקן העבר המפואר שפרש ממשחק פעיל עקב מיעוט דקות המשחק שקיבל ממאמנו דאז, כותב טור זה, נהג להתקשר אלי בלילה שלפני "משחקי עונה" בליגות ב' ו-א' ולשתף אותי ברחשי ליבו לקראת המשחק הגדול. הוא היה מתוח, כמו ששחקן צריך להיות לילה לפני משחק גורלי, ובכל פעם שמע אותי אומר בביטחון מופרז את אותה התשובה: "30 הפרש, תהיה רגוע". לפעמים היה נדמה לי שהוא מתקשר רק כדי לשמוע אותי אומר את זה. בהתחלה הוא חשב שאני אומר את זה כדי להרגיע אותו, אחר כך הוא הבין שאני באמת מאמין בזה. לאורך כל הדרך בליגות הנמוכות זה באמת היה קורה. צריך לומר את האמת, זה לא היה באמת כוחות, היריבות שלנו אז היו ברמה או שלוש מתחתינו.

השנה בליגה הלאומית הסיפור שונה לחלוטין, אבל למזלי, מנהל השיווק שלנו היה טרוד במציאת מקורות מימון לקבוצה ולא הטריד את מחשבותיו בשאלות על נבואות. השבוע, כשהוא מדושן מאושר בעקבות קצב מכירת הכרטיסים לחצי גמר הגביע ומהצטרפותו של הספונסר החדש למשפחתנו, הוא תפס אותי לאחר האימון המסכם ערב משחק החוץ ביבנה, סגניתנו בטבלה. הוא היה זקוק לזריקת הרגעה, פתאום הוא נזכר שלצד החגיגות, יש לנו משחק בקשים שבאולמות הליגה, נגד קבוצה מצוינת, אותה בקושי ניצחנו בבית בסיבוב הקודם. הוא עומד ומדבר איתי מחוץ לאולם ושומע את השחקנים יוצאים מחדר ההלבשה, טרודים בעניין מספר הכרטיסים שהם מעוניינים לרכוש למעמד הגביע במקום להתעסק בקבוצה נגדה הם ישחקו למחרת.

זה הטריד את מנוחתו של ארז אבל לא את שלי, השחקנים מספיק מנוסים כדי להפריד, אבל על מנת לשפוך עוד קצת שמן על המדורה שלו סיפרתי לו קטע שהיה יום קודם בחדר ההלבשה. נכנסתי לפני האימון בשביל לחלק לשחקנים הזמנות למשחק. לאלעד אליהו יש משפחה ענפה ותומכת, הוא תמיד צריך עוד כרטיסים, אז הוא שאל את אדריאן אוטר אם הוא יכול לקבל את הכרטיסים שלו. אדריאן לא היסס לרגע והעביר לו את הכרטיסים. הלם שרר בחדר ההלבשה. חלפו כמה שניות עד שמישהו הבין שאדריאן חושב שאלו כרטיסים למשחק ביבנה. כשגילו לאדריאן שאלו כרטיסים לחצי הגמר, הוא לקח לו אותם באותה מהירות בה הוא נתן אותם מלכתחילה. את ארז זה לא הצחיק, ובפעם הראשונה מאז ליגה א' הוא שאל אותי: "מה יהיה מחר?". לאחר שלוש שניות של היסוס הוא כבר הפך חיוור. "האמת, אני לא יודע, נראה לי יהיה בסדר".

הכל נראה רע, עד שנהיה טוב

רעידת אדמה. כך מבחינתו, לפחות, אבל לא מבחינתי. יש משחקים שבהם הייתי שולף את אותה התשובה הבטוחה מהימים בליגה ב', כמו המשחק שהיה לנו בשבת בבית נגד עירוני נהריה, פעם אימפריה במונחים ארצישראליים והיום מנוהלת על ידי ההוא שהרס את הפועל ובזכותו יש לנו היום הפועל מוצלחת יותר. ויש משחקים, כמו משחק חוץ ביבנה, שמהווים סכנה מוחשית למאזן ההפסדים הנקי שלנו, במיוחד לאחר השיא אליו הגענו עם ניצחונות על חולון וחיפה ולפני השיא שמחכה לנו בנוקיה.

ההתחלה רמזה לי שקל זה לא הולך להיות. להסעה מתן נאור הגיע חולה ודויד המעסה שוב איחר, בכניסה לאולם רצו שמועות על כך שנגמרו הכרטיסים לחצי הגמר, דבר שהטריד את מנוחתם של מספר שחקנים בחדר ההלבשה. הקהל אמנם זרם בהמוניו, אבל היה נראה שהוא לא חד כתמיד.

את שרון אברהמי ויריב רוקני כל זה לא עניין. הם שמעו שביבנה קצת מרימים את האף ומדברים על זה שהם ינחילו לנו את ההפסד הראשון ונכנסו לשיגעון. לא עזר שניסיתי להסביר להם שזה לגיטימי שכך תחשוב כל קבוצה תחרותית ואבוי אם יבנה לא תחשוב שהיא יכולה לנצח אותנו ועוד בביתה. אבל אותם זה לא עניין, הם היו בשיגעון ורק תנו להם סיבה להיכנס לשיגעון. שרון ניסה להסית את כל חדר ההלבשה, אבל חדר ההלבשה לא צריך תמריצים כדי להבין שזה משחק חשוב. ורוקני? הוא הסתובב עם פרצוף שהפחיד אפילו אותי. בסוף (וגם בהתחלה) רוקני גם ניצח לנו את המשחק בסגנון רוקני אופייני. בשיניים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully