היום שלפני מחר

מכבי תל אביב אמורה להגיע משוחררת לברצלונה. היא משחקת בחוץ מול אלופת אירופה, ואיש לא יבוא אליה בטענות אם תפסיד. גם מקום שני בבית, שיוביל לאובדן יתרון הביתיות ברבע הגמר, יתקבל בהבנה. אחרי הכל, דייויד בלאט בנה בקיץ קבוצה צעירה, עם מספר שחקני מפתח שחתומים למספר שנים ויכולים רק להשתפר. העונה הם אמורים להתגבש ולצבור ביטחון. ואת הפירות אפשר יהיה לקטוף גם בשנה הבאה.

רק שקבוצות ספורט שמשחקות מספר שנים ביחד לא תמיד מתקדמות ומשתפרות. האם בלאט יכול היה לחזות, בעונתו הראשונה כמאמן מכבי, שהקבוצה הנהדרת שזכתה באליפות הסופרוליג מספר חודשים קודם לכן, זו של מקדונלד והאפמן, לא רק תתפרק אלא תפרק משפחות? האם הוא יכול לערוב לכך שאם דורון פרקינס יעזוב בקיץ, יצליח למצוא רכז אחר שיוכל להיות דומיננטי כל כך בהגנה? האם הוא יודע בוודאות שנפשו הסוערת של סופוקליס שחורציאניטיס לא תתמוטט פעם נוספת? חשוב מכך, האם גם בשנה הבאה הקבוצה הטובה באירופה תסבול ממכת פציעות ותיראה פגיעה כל כך?

אם התפתחות של קבוצות הייתה עניין מדעי, השאלה במשחק הערב הייתה רק ההפרש. בעונה שעברה דרסה ברצלונה את היורוליג ללא רחמים, ניצחה ב-20 משחקים בהפרש ממוצע של 14.2 נקודות ונהנתה משילוב מנצח של נעורים וניסיון, יצירתיות ויכולת אתלטית. רק שאז היא קרסה בלי אזהרה מוקדמת בגמר הפלייאוף בספרד מול קאחה לבוראל, ואת העונה הנוכחית היא החלה בצורה מגומגמת, הן בשל פציעות של נבארו, באזילה ופיט מייקל (שהיעדרותו מהמשחק הערב משמעותית מאין כמוה) והן עקב התפתחות איטית של רכזה המוכשר, ריקי רוביו (הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים שהקבוצה משחקת טוב יותר כשמחליפו, ויקטור סאדה, על הפרקט).

ההגנה המצוינת של בארסה הידרדרה - היא מדורגת במקום ה-12 בלבד ביורוליג בתחום זה - ולמרות סוללת הקלעים המרשימה קלעה בסיבוב הראשון ב-28.3 אחוזים עלובים מחוץ לקשת. בצר לה, ברצלונה הנחיתה את אלן אנדרסון, שחקן שונה באופן מהותי ממייקל הקבוצתי, שמשחק קרוב יותר לסל ושהשילוב בינו לבין נבארו בעל הנטייה לכדרר אידיאלי. עם הרכש האמריקאי האנוכי, ברצלונה תתקשה להציג את ההתקפה המהירה והכל כך מתואמת שאיפיינה אותה בעונה שעברה.

לכן, מכבי יכולה ללעוג במשחק הערב לתחזיות על ההבשלה ההדרגתית של הפרויקט החדש של בלאט. כדי להשיג זאת כדאי לה להיזהר מהנטייה המסורתית של מאמנים אירופאים להאט את הקצב במשחקי חוץ מול קבוצות עדיפות: לאור יכולת הקליעה הבינונית של אידסון ובלו, קבלת ההחלטות הלא מרשימה של פארגו וההתאקלמות האיטית של מילאן מצ'באן, מכבי כבר לא תהיה העונה קבוצת על התקפית. בהיעדרו של חוסם אמיתי, גם ההגנה שלה על חצי מגרש טעונת שיפור, ובניגוד לקבוצות קודמות של בלאט היא לא מחזיקה בארסנל הגנות אזוריות ומעורבות אפקטיביות. כפועל יוצא, המפתח לניצחונות שלה הוא לחץ בלתי פוסק על הגארדים של היריבה (שניה ביורוליג בחטיפות) וריצה למתפרצות. למרות הסכנה שתיענש אסור לה לשנות סגנון גם מול הקבוצה הכי מהירה ואתלטית באירופה.

מובן שלא הכל תלוי באורחת. אם נבארו יהיה ביום קליעה טוב, אם אנדרסון ירצה לנקום ואם סוללת הגבוהים תצליח לאמלל את שחורציאניטיס, ברצלונה כנראה תנצח. רק שאחרי הסיבוב הראשון, אפשר לצפות ממכבי שתהיה אגרסיבית דיה כדי להיכנס לקטלאנים מתחת לגופיות ותגרום להם להקיז דם בדרך לשם. כי עם כל הכבוד לעתיד ולהמשכיות, לא בטוח שההזדמנות להפתיע תחזור.