פאלקונס - פאקרס: עוד שלב של הוכחות

אחרי שנחו שבוע, הגיע זמנם של תושבי אטלנטה לחזור ולעשות רעש מחריש אוזניים בג'ורגיה דום' כשהפאלקונס יפגשו את גרין ביי פאקרס. הפאלקונס השיגו את המקום הראשון ב-NFC ללא שום דרמה מלווה שאפיינה את שאר הקבוצות בליגה למעט ניו אינגלנד. לא היה להם סיפור של הזדמנות שנייה, נהיגה בשכרות או הטרדות מיניות. באטלנטה מתרכזים בפוטבול נטו וזה עובד. המאמן מייק סמית' הצליח להעמיד השנה קבוצת מאוזנת וממושמעת (הפאלקונס סיימו אחרונים במספר העבירות העונה). אבל עכשיו זה זמן הפלייאוף, זמן בו אטלנטה לא כיכבה בעשור האחרון. הקבוצה הגיעה לפלייאוף בעונתו הראשונה של מאט ריאן כק"ב והפסידה לאריזונה אבל ריאן של אותו משחק הוא לא הריאן של היום, אלא שחקן בוגר ומדויק יותר.

גרין ביי באה עם המון רוח אחרי הניצחון הגדול בפילדלפיה ביום ראשון, ניצחון שהוכיח שלמרות כל הפציעות שעברו על הקבוצה, את הרוח של האורזים מוויסקונסין אי אפשר לשבור. בעזרת רוח זאת, כושר המנהיגות והיכולת הנהדרת של ארון רוג'רס וקבלת ההחלטות הטובות של מייק מק'ארתי, גרין ביי יכולה לבטל את יתרון הביתיות של אטלנטה. אותו יתרון כל כך משמעותי, שאי אפשר שלא לחזור על המאזן של מאט ריאן בבית: 2:20.

ג'יימס סטארקס – שתי הקבוצות כבר נפגשו השנה למשחק בג'ורג'יה דום. המשחק הוכרע לזכות אטלנטה בעזרת בעיטה 9 שניות לסיום. באותו משחק רוג'רס עשה הכל - הוא רץ, מסר ואם היה יכול היה גם מוסר לעצמו. אבל אותו רוג'רס, גדול ככל שיהיה, לא יכול לנצח לבדו את הפאלקונס, ופה סטארקס נכנס לתמונה. הרוקי שנתן משחק אדיר בשבוע שעבר שיבש את כל התוכנית ההגנתית של האיגלס. שחקני קו ההתקפה הצליחו לפנות את הדרך לסטארקס ולתת לפאקרס את אותו משחק ריצה שהם כל כך חפצו בו.

צ'רלס וודסון – מגן הפינה המנוסה של הפאקרס יכול להיות אקס-פקטור גדול במשחק הזה. אם וודסון יתזמן נכון את מהלכי הבליץ לכיוונו של ריאן, הקוורטרבק עלול להיות בצרות. זה נכון גם לגבי הרץ האחורי מייקל טרנר. אוהדי הפאקרס מצפים מוודסון להוביל את ההגנה ולעשות את המהלכים הגדולים. וודסון, שנבחר העונה בפעם השביעית לפרו-בול, משתוקק כבר לאליפות: "אנחנו רוצים את זה מאוד. עבדנו קשה כל השנה כדי להיות בסיטואציה הזאת. עם כל הפציעות, הבחורים באו, שיחקו ועשו עבודה טובה".

דאנטה רובינסון – מהקורנרבק של הפאלקונס נזכור בעיקר השנה את הכניסה הפראית בדשון ג'קסון, אותה כניסה שבגללה אמריקה נכנסה לפאניקה של שבוע של כותרות בעיתונים וקנסות מופרזים לשחקני ההגנה. אם רובינסון רוצה שבמוח שלנו ירוצו תמונות שלו עם הלומבארדי במקום ג'קסון על הרצפה, הוא חייב לעצור את גרג ג'נינגס, שחגג עליו במשחק הקודם עם 119 יארד. רובינסון יהיה חייב למנוע מהלכים גדולים, אלה שמשנים מומנטום של משחק, ויש לו את היכולות לבצע את זה.

טוני גונזאלס - את מה שגונזאלס עשה בקריירה אף אחד לא ייקח לו, אבל כל הישגיו נרשמו בעונה הרגילה. ההישגים האלה נהדרים להיכל התהילה או להיות שחקן פנטזי מצוין, אבל עכשיו זמן הפלייאוף, פה אין מקום לפנטזיונרים ובעונתו ה-14 בליגה, נדמה שלא יהיו עוד הזדמנויות לאחד הטייט-אנדים הגדולים בליגה לזכות בטבעת. גונזאלס יכול וצריך להוריד מן הלחץ על מייקל טרנר ורודי וייט. פה חסימה, פה תפיסה והפאלקונס יהיו בסדר.

בי.ג'יי ראג'י – הדפנסיב תאקל מבוסטון קולג' עומד בצילם של קלי מת'יוס, איי.ג'יי הוק וצ'רלס וודסון המצוינים, אבל סיים עונה נהדרת בה רשם 6.5 סאקס. ראג'י אולי יטעה אתכם בגלל גודלו ומשקלו (152 ק"ג), אבל מדובר באחד מאותם שחקנים שיתנערו מהשומר שלהם בגלל זריזות רגליים ויחסמו את הרץ או יקפצו על הק"ב. ראג'י סיפר השבוע לספורטס אילוסטרייטד שהוא מכין את עצמו לכל משחק כמו שק"ב מכין את עצמו למשחק.

הגיע הזמן לשבור מיתוסים, והפנים החלקות של ריאן בזכות ג'ילט לא יעמדו הפעם מול הזקן המחוספס של רוג'רס. גרין ביי 20, אטלנטה 17.