ללא מוצא

תאמינו לי, ילדים היום לא יודעים כמה טוב להם. כשאני הייתי קטן והיה לי יום הולדת, סבתא שלי היתה מביאה לי סוודר, ההורים שלי היו קונים לי כדורגל – והייתי מאושר. היום? הילד שלי בקושי בן שלוש והוא כבר בעלים גאה של אופניים, קורקינט, שני סוגי בימבות, מטבח קטן והחל מהשבוע – גם זוג אוגרות שהוא קיבל ליום ההולדת מדוד שלו. האמת, זה היה רעיון שלנו – מה יכול להיות רע, חשבנו, שתהיה לילד איזה חיה בבית שלא מצריכה יותר מדי תשומת לב אבל תהיה לו סיבה לרוץ בערב הביתה. מה שלא לקחנו בחשבון זה ששתי הממזרות (אני שוקל לקרוא להן בל ו-ויני. גם זה רק כי נראה לי שיהיה קשה לילד להגיד לאגא ו-וולין), מסתבר, חיות בלוח זמנים שונה לגמרי משלנו. חוזרים הביתה מהעבודה ושתי החצופות (אולי בעצם גלן וליווט?) ישנות ולא זזות לא משנה כמה הילד דופק על הכלוב. אבל איך שמגיעה השעה 10 בלילה הן מתעוררות ומתחילות להתרוצץ כמו משוגעות.

כל זה לא היה מפריע לי יותר מדי – בדרך כלל אני ישן בשעות האלו – אם לא הייתי יושב לראות את המשחק של הקולטס נגד הג'טס ב-3 לפנות בוקר, ובמשך שלוש שעות שלמות שומע את שתיהן חופרות לי בראש כשהן מסתובבות על הגלגל הטיפשי שלהן. איך אשתי הגדירה את זה – איזה מין חיה מטומטמת זאת שבמשך שעות על שעות רצה על גלגל, היא לא קולטת שהיא לא מגיעה לשום מקום? טוב, בעצם מה אני מלין על חיות עם מוח לא גדול במיוחד, כשארגון שלם עושה בדיוק את אותו דבר?

באמת, קשה שלא לתהות מה לעזאזל הם חושבים לעצמם שם באינדי? הם באמת חושבים שהשיטה שלהם טובה ועובדת למרות ששנה אחרי שנה הם אוכלים אותה בפלייאוף? כל שנה אותו סיפור – לוקחים את הבית בעונה הסדירה, פייטון פורח, ואז מגיעים לפלייאוף והכל נעלם בענן האבק. אם זאת היתה תקלה לפה ולשם אפשר היה להחליק את זה – ישנן הרבה קבוצות שנכשלות בפלייאוף (הכישלון של ניו אורלינס השבוע בעיקרון גדול הרבה יותר, למשל) אבל כשמסתכלים על אוסף הכשלים שנראו השבוע באינדי, התחושה היא שמשהו שם שבור לגמרי.

זה מתחיל בתוכנית משחק איומה ונוראה ששיחקה ישר לידיים של הג'טס (עוד מעט גם עליהם), המשיך בהגנה חדירה שנתנה למשחק הריצה של הג'טס לעשות מה שהוא רוצה, בספיישל טימס שנתן להחזיר כדור ל-45 יארד בבעיטה הכי חשובה במשחק ולא נגמר בניהול משחק איום ונורא שכלל את כל הפאשלות האפשריות - צ'אלנג'ים גרועים, ויתור על דרייב אחרון במחצית הראשונה, דרייב מסיים שנגמר מהר מדי כי הלכו על פילד גול רחוק במקום לנסות לקדם את הכדור – וכמובן, אי אפשר לשכוח את הטיים אאוט האחרון שקולדוול לקח ואלוהים יודע מה עבר לו בראש. אני יכול להמשיך עוד ועוד לגבי הטעויות של הקולטס במשחק הזה אבל בשורה התחתונה – אם אתה מגיע לא מוכן למשחק (ובבירור, זה מה שקרה עם הקולטס) ולא יודע איך לנהל משחק – פשוט לא מגיע לך לנצח.

- האשימו אותי בעבר הרבה פעמים שאני "שונא" את פייטון מאנינג. זה כמובן רחוק מאוד מהמציאות – אני בוודאי לא אוהב אותו, כיריב ספורטיבי של הקבוצה שאני אוהד, אבל אני גם מעריך אותו מאוד כאחד השחקנים הכי גדולים שיצא לי לראות. הבעיה עם פייטון שאיכשהו, תמיד כשאני רוצה להגן עליו הוא מקשה עליי מאוד.

אם הייתי צריך לערוך את רשימת האחראים להפסד מול הג'טס, פייטון לא היה הראשון וגם לא השני, אבל קשה להוציא אותו גם זכאי. אומרים על פייטון (וכנראה שיודעים למה) שהוא השחקן שהכי מתכונן למשחקים בליגה, שהוא יודע את כל חולשות היריב – אז איך זה שהוא מגיע למשחק פלייאוף וכל מה שהוא מנסה זה מסירות קצרות ואנמיות, ומסיים אותו עם מספר המסירות (26) הנמוך ביותר שלו העונה? היתרון הכי גדול של הקולטס על הג'טס הוא בעמדת הק"ב ואתה מוותר עליו בכזאת קלות? אומרים שפייטון קובע את המהלכים של הקבוצה שלו הרבה פעמים – אז איך הוא לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו כדי ללכת קצת יותר רחוק מדי פעם (כמו בט"ד לגארסון)? איך הוא לא ביקש מהמאמן שלו במחצית קצת יותר חופש פעולה? איך הוא מסר רק כדור אחד לרג'י ויין, דארל ריוויס או לא דרל ריוויס? והכי חשוב – איך ק"ב שהולך לשבור את שיאי הניצחונות מוצא את עצמו עם מאזן שלילי בפלייאוף?

- לגבי הג'טס, המשחק הזה נראה כמו חיקוי כמעט מושלם של הניצחון שלהם על סן דייגו בפלייאוף של העונה שעברה. יורדים להפסקה בפיגור מינימלי, מרדימים את המשחק והיריב, ואז עוקצים בדקות האחרונות. קשה לי להגיד שהתרשמתי מהקבוצה של ריאן במשחק הזה, אבל צריך להודות שהבחור מוציא את המקסימום ממה שיש לו. ברגע שהם ראו שסאנצ'ז לא פוגע הם עשו את ההתאמות במחצית ועברו לרוץ כל הזמן, כשההגנה שלהם אולי לא מדהימה, אבל עדיין עוצרת את הקולטס על 16 נקודות בלבד. מה שכן, דבר אחד ברור מהמשחק הזה – יכולת כזאת לא תספיק מול הפטריוטס. וזה נכון במיוחד לגבי מארק סאנצ'ז.

- טוב, היו גם משחקים אחרים בסוף השבוע הזה. ההפתעה הגדולה כמובן היתה ההפסד של ניו אורלינס לסיאטל. אם לפני דקה אמרנו על פייטון שהוא לא ניצל את היתרון שלו, הרי שדרו בריס בהחלט לקח את זה למקום אחר, כשהוא מוסר לא פחות מ-60 פעם. יהיו כאלו שיגידו שאולי בעצם טעינו וה-NFC מערב לא כזה גרוע כמו שחשבנו, אבל התשובה הפשוטה היא – לא, הוא בהחלט גרוע כמו שחשבנו. אבל כשלוקחים קבוצה בלי משחק ריצה בכלל ובלי יכולת לשמור, כשהיא מתבססת באופן כל כך מוחלט על שחקן אחד, תוסיפו לזה את יתרון הביתיות העצום של סיאטל ותקבלו אפשרות להפתעה, שהפעם גם התממשה. בשבוע הבא בשיקגו זה ייגמר.

- עוד קבוצה שהתבססה על שחקן אחד לחלוטין היא פילדלפיה. כל העונה הבעתי ספקות באשר ליכולת של מייקל ויק להמשיך לשחזר את היכולת שלו גם כשקבוצות יהיו מוכנות אליו, וזה בדיוק מה שקרה. ויק לא היה כל כך רע כמו שגרין ביי פשוט עשתה לו קונטיימנט בצורה מושלמת, מנעה ממנו להרוג אותה בריצות ארוכות ומסירות עמוקות ואמרה לאנדי ריד – תנצח אותנו עכשיו בדרך אחרת. ואם יש מאמן שלא מכיר באפשרות לשנות תוכנית משחק תוך כדי – הרי אנדי ריד הוא האיש. מספיק להסתכל על המספרים של לשון מקוי – 12 ניסיונות ריצה בסך הכל – כדי להבין את זה.

- כמובן, כל זה לא היה עובד אם גרין ביי לא היתה מגלה פתאום את אופציית הריצה שלה. נדמה שגם פה אנדי ריד הפסיד בקרב הטקטי מול מייק מקארת'י, שבא עם הפתעה בשרוול בדמותו של ג'יימס סטארקס ובכלל התעקש על הריצה שוב ושוב של הכדור כשריד בא מוכן לעצור בכלל את ארון רוג'רס. יש לי הרגשה שאני אומר את זה כל שנה וזה נכון גם השנה – יש מעט מאמנים בליגה שיכולים לבנות קבוצה ולהוציא ממנה יותר מאשר אנדי ריד. אבל כשזה מגיע לניהול משחק, התאמות תוך כדי והתמודדות עם לחץ – ריד הוא פשוט לא האיש שלך.

- מה שכן, גם מייק מקארת'י לא הראה יכולת ניהול משחק משובחת במיוחד, עם כמה החלטות מוזרות. יש לי הרגשה שבאיזשהו שלב, מול מאמן קצת יותר חכם (אולי כבר בשבוע הבא באטלנטה) זה יעלה לקבוצה שלו במשחק.

- אני לא חושב שהיו רבים שהופתעו מהניצחון של בולטימור על קנזס, אבל מה שכן הפתיע היה הקלות שבה הניצחון הושג. הסיבה לקלות הזאת היתה ההגנה של בולטימור, שהפעילה לחץ בלתי פוסק על מאט קאסל והצליחה לגרום לשחקן שמסר להכי מעט אינטרספשנס השנה חוץ מטום בריידי, למסור לשלושה כאלו. אני גם חושב שקנזס סיטי עשו טעות במשחק הזה, ובמקום לנסות להתעקש על משחק הריצה, שכל כך עבד להם בעונה הסדירה, הם ניסו למסור יותר מדי ופתחו את עצמם לתקלות מהסוג הזה. זאת לא בושה לרוץ גם בדאון ארוך, אם אתה מאמין בהגנה שלך.

- אני גם מוכרח להגיד, שלמרות הניצחון המוחץ, לא התרשמתי יותר מדי מההתקפה של בולטימור. לקראת הסוף הם הצליחו לשים נקודות על הלוח אבל בהתחלה הם התקשו מאוד ונאלצו להסתפק בשער שדה אחרי שער שדה במקום לסגור את המשחק מוקדם. גם פה אמרתי את זה בעבר – השמרנות של ג'ון הארבו בניהול ההתקפה שלו והעובדה שהרסיברים שלו לא מהירים מספיק (שלושתם כבר די מזדקנים) מפריעה לג'ו פלאקו להפוך לק"ב שהוא צריך להיות. בשבוע הבא מול פיטסבורג הם יצטרכו להוציא יותר מההתקפה שלהם כדי לנצח את המשחק, כי ההגנה של הסטילרס לא תעשה להם חיים כאלו קלים, ובטח לא ביג בן, שמתרגש הרבה פחות מלחץ.

- דבר אחרון ולא ממש קשור לפלייאוף – באמת, דנבר, ג'ון פוקס הוא אופציה בספר שלכם? אתם בטוחים שראיתם פוטבול בשנים האחרונות? שמעתי שגם ג'ייק דלהום פנוי להובלות, אם אתם באמת מעונינים.