קנזס סיטי - בולטימור: כל אחד הוא סוס שחור

בראשון בערב יעלו לכר הדשא בארוהד קנזס סיטי צ'יפס ובולטימור רייבנס, וזו תהיה הפעם הראשונה שהצ'יפס מארחים משחק בית בפלייאוף מאז 2003. הצ'יפס מציגים קבוצה שהיא תוצאה של תהליך ניהולי נכון והם עושים זאת עם התקציב הנמוך בליגה. הם סיימו את העונה עם מאזן 6:10 והפסד ביתי בודד במשחק האחרון מול אוקלנד.

קבוצתו של טוד היילי נהנתה מלוח משחקים קל, יש כאלה שיגידו אפילו קל מאוד, אבל הם ידעו לנצל אותו עם המומנטום שצברו אחרי הניצחון הגדול על הצ'ארגרס במחזור הראשון. בקנזס סיטי מקווים שהצ'יפס ידמו את מסע הפלייאוף שלהם לזה של אריזונה ב-2008, מסע שנגמר בסופרבול. הדמיון בין הקבוצות מתחיל אצל היילי שהיה מאמן ההתקפה של הקרדינלס באותה תקופה. הוא עצמו הסכים: "זאת קבוצה שלא הייתה בסיטואציה הזאת הרבה זמן וגם אנחנו אז היינו קבוצה ללא ניסיון בפלייאוף, אבל היו מספר שחקני מפתח שהבינו את המסר ועזרו לשאר הקבוצה".

בולטימור סיימה במקום השני של ה-AFC צפון עם אותו מאזן כמו של פיטסבורג – 4:12, אבל הפסד של העורבים לבנגאלס בשבוע השני נתן לסטילרס את השבוע החופשי. אחרי ההפסד הביתי לסטילרס חזרו הרייבנס לנצח עם ארבעה ניצחונות רצופים, שכללו שניים עם הרבה אופי - הניצחון בהארכה ביוסטון ושבוע אחר כך, הניצחון הביתי על האלופים מניו אורלינס.

1. אריק ברי - הסייפטי בעונתו הראשונה בליגה מציג יכולת שמזכירה דווקא את יריבו למשחק וגם הסייפטי הטוב בליגה, אד ריד. לברי, שהגיע מכללת טנסי, יש חוש מצוין לחטיפות והבנת משחק גבוהה, שעזרה לו העונה כבר לחטוף ארבעה כדורים. לא סתם קוראים לו ה"אלנמט החמישי", ואם ברי יצליח לשבש את המשחק האווירי של פלאקו ובולטימור, לצ'יפס יש סיכוי לא רע בכלל לצאת עם ניצחון פלייאוף ראשון מאז 1993.

2. מאט קאסל – די בנאלי לכתוב על ק"ב כשחקן מפתח, אבל במקרה של הצ'יפס לא מדובר רק ביכולת הזריקה של קאסל, אלא ביכולת המנהיגות שלו. קנזס נהנית מהתקפה צעירה עם רץ אחורי שסיים שני ביארדים בליגה, אבל דווקא חוסר הניסיון בחלק זה של הקבוצה יכול להשפיע. להגנה דווקא יש את מייק ורייבל שזכה כבר בשלוש טבעות עם הפטריוטס. קאסל, בדומה לוורייבל, שיחק ב-2005 עם הפטריוטס, אך בניגוד לאחרון הוא היה רוקי שהעביר את זמנו בעיקר עם המעיל על הקווים. אולי הוא כן למד משהו מאותה עונה מהסתכלות קרובה על טום בריידי. אם אכן כך, הוא ייתן פוש מנטאלי אדיר לצ'יפס.

1. מייקל אוהר – מסיפור חייו של מייקל כבר עשו סרט עוד לפני הסנאפ הראשון שלו בNFL, אבל בינתיים הקריירה שלו הולכת לכיוון אחר מאותו סרט הוליוודי. הליינמן יהיה חייב להיות במיטבו כדי לעצור את הלחץ ההגנתי של הצ'יפס על פלאקו ובמיוחד את טאמבה האלי, שכבר הוריד 14 וחצי פעמים ק"ב לרצפה. העונה אוהר מתקשה לעמוד בציפיות שגדלו בגלל הסרט. נדיר לראות אוהדים עם שמות של ליינבקרים על הגב, אבל החשיפה התקשורתית גרמה לו להיות אחד השחקנים האהובים על ידי הקהל. את הלחץ בו אוהר נמצא אפשר לראות עם 8 הפאולים שביצע כתוצאה מכך שהוא זז עוד לפני הסנאפ. בסך הכל, היו לו העונה 11 פאולים. אוהר חייב לשמור על פוקוס וזריזות רגליים כדי להגן על פלאקו ועל רייס, אחרת יהיה קשה לרייבנס לצאת עם ניצחון ממיזורי.

2. ריי רייס – אם יש משהו שמאפיין את בולטימור חוץ מהגנה קשוחה זה משחק הריצה שלה, במיוחד מחוץ לתחומי מדינת מרילנד. בשנה שעברה רייס פתח את הפלייאוף עם ריצה ל-83 יארד וט"ד שהימם את הפטריוטס. העונה החולפת של הרץ האחורי של העורבים היתה מכובדת, אבל יש כאלה שמאמינים שרייס מסוגל לעשות יותר נזק להגנות היריב. העונה הוא שיפר את האחיזה שלו אחרי שלא איבד כדור אחד כל העונה, והוא בא עם מומנטום של שלושה ט"ד בשלושת המשחקים האחרונים.

טוני מואיקי – הטייט-אנד הרוקי של הצ'יפס יכול להיות האקס פקטור במשחק ההתקפה. בזמן שהגנת הרייבנס תתרכז בלעצור את דוויין בואו וג'מאל צ'רלס, קאסל יכול למצוא את מואיקי פנוי בטווח העשרה יארד בערך, בדיוק כדי לתת לצ'יפס את הדאון הראשון ואת האוויר לנשימה מהלחץ ההגנתי של הרייבנס. מואיקי סיים את העונה עם 47 תפיסות, שיא קבוצתי לטייט-אנד עם ממוצע של 11.3 יארדים לתפיסה.

התחזית (מערכתית, לא של קליין בלבד): לבולטימור יותר ניסיון. רייבנס