באמת שהייתם עשר

ביום ראשון האחרון ניצחו פיט קרול וסיאטל סיהוקס את סט. לואיס, תוצאה שהשאירה טעם קצת מר בעונת הבכורה המבטיחה של הק"ב סאם בראדפורד. בראדפורד הוא רק חלק ממחזור דראפט 2010, שהרשים כבר מתחילת העונה. המחזור הזה פרע שטר כבר בשבוע הראשון עם החזרת הפאנט של דקסטר מקלאסטר מקנזס סיטי ל-93 יארד וניצחון על הצ'ארגרס, עד השבוע האחרון בפוקסבורו, שם דווין מקורטי חטף את צ'אד הני מהדולפינס. כמעט בכל קבוצה הצליח רוקי אחד לפחות להשאיר את חותמו, ולהלהיב את האוהדים לשנים הבאות.

זה לא טריוויאלי כלל. סיפורים על שחקנים שהגיעו מהמכללות ככוכבים אבל נפלו בליגה של הגדולים יש מכאן ועד הודעה חדשה. מחזור 2010 הצליח לא רק על המגרש אלא בעיקר מחוצה לו, בפן המנטאלי. המעבר בין המכללות ל-NFL לא מתבטא רק בשינויי עוצמה, בפיזיות ובמהירות של המשחק, אלא בעיקר בראש. אם בעבר השחקן היה יכול ללכת כמו מלך בקמפוס, להתחמק ממבחנים ושיעורים ואפילו לקבל שולחן בלי לחכות או לקבל קינוח חינם בדיינר המקומי, עכשיו לא רק שבפעם הראשונה הוא מקבל כסף תמורת שירותי המשחק שלו (רשמית, רק רשמית. אנחנו לא עד כדי כך נאיביים), אלא רדיוס ההשפעה שלו גדל מהמדינה שלו לארצות הברית בכלל ולעולם. הרוקי יכול לשבת במסעדה ולצידו יישבו אנשים שיבחרו בו בליגת הפנטזי, אכן, אחריות גדולה, שכן ליגת הפנטזי במספר מקומות היא לא צחוק בכלל.

מחזור 2010 היה מרשים, אבל הוא לא אחד כזה שנדבר עליו עוד מספר שנים. המיוחד בו הוא שלאנשים לא היו ציפיות גבוהות ממנו, אבל הוא כן הראה שיש לו איכויות. זהו מחזור שעשה את הדברים הקטנים והמלוכלכים שמפרידים בין ילדים למקצוענים. את המשפט הבא, המאמינים ילוו עם יריקה או נקישות על השולחן: נדמה שבמחזור 2010 לא יהיה לנו באסט. על עניין טים טיבו אפשר להתווכח עד אור הבוקר, אבל הילד לא שיחק יותר מדי, ובסך הכל היה סביר בהזדמנויות שכן קיבל. אם בתחילת העונה הרעש והצילצולים הגיעו בעיקר מבראדפורד, נדמוקונג סו וטיבו, אנחנו יכולים לדבר על כעשרה רוקים שעשו לנו את זה השנה. בחרנו את החמישייה המובילה.

מספר אנשים יגדירו את הבחירות של ביל בליצ'יק בדראפט כגניבת השנה. הסייפטי שהגיע מאוניברסיטת ראטגרס היה טיפה אלמוני. כן, הוא נבחר בסיבוב הראשון אבל אנשים ציפו שהפטריוטס יבחרו מישהו שיעזור בהגנת הפאס-ראש. אף אחד לא ציפה לקבל ממקורטי לשבע חטיפות, בחירה לפרו-בול ופייט רציני על תואר רוקי ההגנה של העונה, אלא אם קראתם את דו"ח הסקאוטינג שנעשה עליו בחודש פברואר בשנה שעברה: "אם כדור מגיע לאזור שבו מקורטי נמצא, תחשיבו את הכדור הזה כתפוס. יש לו את הידיים הרכות ביותר במחזור שלו והוא חוטף כדורים באוויר באלגנטיות". מישהו מופתע?

הלהיט של בוסטון לחורף 2010. הטייט-אנד שנבחר במקום ה-42 הפך בן לילה לתופס השני המועדף על ידי טום בריידי. היכולת שלו ושל הטייט-אנד השני אהרון הרננדז גרמו לביל בליצ'יק לוותר על רנדי מוס ולהשתמש יותר מאי פעם בתרגילי טייט-אנד. גרונקובסקי סיים את העונה הרגילה עם עשרה ט"ד (שני בין הרוקים ושיא קבוצה של ניו אינגלנד), כולל משחק שיזכר לנצח במשפחה, עם שלושה ט"ד בהיינץ פילד נגד הגנת הברזל של הסטילרס. נדמה שאחד ההישגים המרשימים של רוב השנה הוא הפיכתו לשחקן הפוטבול הטוב ביותר במשפחה. אחיו הגדולים, כריס שמשחק בקאובויס ודן שמשחק בדנבר, כבר לא יכולים להציק לאחיהם הקטן, כי הוא משחק בפלייאוף בזמן שהם בביתם צופים בו מהסלון. ומה רוב אומר לגבי העונה הראשונה המרשימה שלו? "לא היו לי מחשבות גדולות כאלה. זה הכל תוצאה של עבודה קשה, לימודים, הכנות ועבודה בחדר כושר". הבנתם, ילדים?

האמת, מייק ויליאמס מטמפה ביי לא לבד, איתו היו עוד עשרה רוקים פותחים שהחזירו את הכבוד למערב פלורידה וכמעט הכניס אותם לפלייאוף, אם כי את אוהדי הבאקנירס זה בכלל לא מעניין. טמפה ביי היא הקבוצה הראשונה מאז איחוד הליגות ב-1970 שסיימה עם מאזן חיובי למרות שילובם של כעשרה רוקים חדשים. התופס מסירקיוז שנבחר בסיבוב הרביעי הוביל את כל הרוקים עם 11 ט"ד ו-65 תפיסות. אבל לא הכל היה ורוד אצל ויליאמס, שכמו כל תופס שמכבד את עצמו בליגה, גם כן עשה שטויות ונתפס בנהיגה בשיכרות. את ההצלחה שבין המעבר לפוטבול מכללות ל-NFL צריך לתת למאמן שלו, רחים מוריס, שהכריח את התופס לשבת ולצפות בקלטות של התופסים הטובים בליגה, כדי ללמוד את אומנות התפיסה. "לראות את הסרטים ולהבין את הדברים הקטנים - זה מה שעוזר לי להיות שחקן טוב יותר", אמר ויליאמס, ועם תוספות קטנות בהחלט אנחנו יכולים לראות אותו ואת הבאקס בפלייאוף בשנה הבאה.

אי אפשר לא לדבר על העתיד של הליגה. בראדפורד הוא החבילה המושלמת. הוא סומן ככוכב כבר מימיו בתיכון באוקלהומה, ובחר ללכת לסונרס, שם זכה בהייזמן אבל הפסיד בגמר לאיזה מטיף אלמוני בשם טים טיבו. אבל בניגוד לטיבו, בראדפורד יותר מתאים לליגה של הגדולים, שם הוא כבר הוכיח את זה עם עונה מרשימה ומבטיחה במיוחד. "קשה לתת ציון לעונה שלי" אמר הק"ב הצעיר, "אבל אני חושב שהשתפרתי, הרגשתי ביטחון מהמאמנים שלי יותר ויותר".

זה נכון. בראדפורד שבר את שיא הזריקות לק"ב צעיר עם 590 ניסיונות ש-354 מהם היו מוצלחים, והוא רחוק רק 225 יארד משיאו של פייטון מאנינג ליארדים לק"ב רוקי. צריך לתת המון קרדיט למאמן, סטיב ספגנולו, שהאמין בבראדפורד אף על פי שהאחרון הפסיד את העונה האחרונה שלו בקולג' בגלל פציעה. במשחק מול סיאטל היה אפשר להבין שהניסיון חסר וגם שבראדפורד צריך עזרה. הוא לא יוביל את הראמס לבד, אף על פי שהם משחקים בבית החלש בבית. אם בסט. לואיס ימשיכו לעבוד נכון ולהאמין בבראדפורד, אנחנו פתאום נתחיל לדבר על מדינת מיזורי כמעצמת פוטבול עם ההצלחות של הצ'יפס השנה.

לראות את הדפנסיב תאקל של דטרויט רץ, מתקל ובעיקר מפחיד את הצופים הצעירים עם איפונים שלא היו מביישים את אריק זאבי - זו חוויה, הבחור הוא תופעה. למרות 140 הק"ג ו-195 הסנטימטרים שלו, סו נהנה מזריזות רגליים מפתיעה שמשאירה את הקו ההתקפי המגן על ק"ב חסר אונים מול המהירות והאגרסיביות של הילד מנברסקה. הבחירה השניה בדראפט סיים את העונה עם 10 סאקס, כולל אחת על דונובאן מקנאב הזכורה במיוחד.

סו, שנבחר לפרו בול, הפך גם מחוץ למגרש כדמות נערצת וחביבה. הוא פעיל מאוד חברתית ולא שכח מאיפה הוא בא שאחרי שחתם על החוזה עם דטרויט שלך לכל שחקני ההגנה שלו מימיו בנברסקה קנה אייפד מתנה כתודה על העזרה שנתנו לו כדי להגיע לבחירה השנייה בדראפט. "אני אוהב ציפיות", אומר סו על איך שיסתכלו עליו בעונה הבאה, "אני אוהב לעבוד קשה ויש לי רף ציפיות גבוה, אבל זה רף ציפיות אישי ולא שלכם".

רק נזכיר גם את טוני מואיקי ואריק ברי (צ'יפס), דז בריאנט (קאובויס), ג'קובי פורד (ריידרס), לגארנט בלאנט (באקס) ומאורקיס פאונסי (סטילרס) ככאלה שכמעט ונכנסו לחמישיה הפותחת שלנו. נאחל לכולם בהצלחה ושיהיו לנו בריאים.