אל תזלזלו בסיאטל

המשחק בין סיאטל לסט. לואיס טמן בחובו את המאבק עתיק היומין בספורט בכלל ובפוטבול בפרט - מי חשוב יותר, השחקן או המאמן? שניים שעד לאחרונה הצטיינו במכללות התייצבו זה מול זה, אחד, סאם בראדפורד, בתוך תחומי המגרש והשני, פיט קרול, על הקווים. הסערה שבה פתחה סיאטל את המשחק והאנמיות של סט. לואיס הוליכו את המחשבה שבתמונה הגדולה, המאמן הוא זה שחשוב יותר. ההמשך רק חיזק את התחושה הזו. קרול הצליח לעשות כמה דברים שזעזעו את המשחק של בראדפורד. הוא הורה לשחקני ההגנה שלו להרים את הידיים בכל פעם שהם רואים זריקה, והרבה זריקות נחבטו על ידם, מספיק כדי להוציא את בראדפורד וההתקפה מאיזון. כשכדורים טובים כבר הגיעו ליעדם, חלקם הושמט. זה מה שחוסר ביטחון עושה.

מהצד השני, ראינו מאמן שאיבד שליטה בכך שהורה למגני הפינה שלו לתת מרווח גדול מדי מחשש למהלך גדול, אך מול צ'רלי וייטהרסט זו לא הייתה חשיבה נכונה, כשדווקא המהלכים הקצרים נתנו אפשרות להרבה יארדג'. בנוסף, סטיב ספגנולו בחר לא לערער על קביעת השופטים על מיקום סיומה של ריצה חמש דקות לסיום, שהניב דאון ראשון אך נראה היה כטעות שיפוט. אולי צ'אלנג' היה מאפשר לראמס לקבל את הכדור רק במינוס שבע ועם יותר מדקה וחצי לעבוד. מכיוון שזה היה דאון שני, קצת קשה להאשים אותו, כמו שקשה להאשים אותו בעבירה בניסיון הפילד גול שגרמה לזמן יקר מדי לעבור עד שהראמס קיבלו את הכדור.

כמו תמיד, אפשר לטעון שבפוטבול, ואולי גם בכל ספורט אחר, הראש חשוב יותר מהשריר. ועם זאת, אלה שמעניינים אותנו יותר הם השחקנים על המגרש. וייטהרסט, הקוורטרבק המחליף של סיאטל, הפתיע וגם כאן ניתן לתת קרדיט לקרול. מסתבר שההיפי יודע למסור, יודע לרוץ וגם יודע 'לקנות' זמן בכיס. סיאטל תגיע למשחק מול הראמס עם התחושה שאפשר לעשות משהו כשהוא בהנהגה, אם יפתח. מי שאכזב היה בראדפורד, שבמשחק הכי גדול שלו עד כה במקצוענים לא סיפק את הסחורה. מצד שני, הוא רוקי ויהיו לו עוד הרבה הזדמנויות, אחרי עונה ראשונה טובה. קרול ציין את הצד הימני של קו ההתקפה שלו, לכן נסמוך עליו שהם עשו עבודה טובה ומוכנים לסיינטס.

בעקבות ההעפלה לפלייאוף, נציין שקבוע המדור יונייטס ציין שסיאטל בנויה ללכת רחוק. כבר בשבת תהיה לנו הזדמנות לראות כמה קביעה זו נכונה. המשחק הראשון שלה הוא מול האלופה, שכבר כמה שבועות משחקת חזק מאוד אך עדיין לא הגיעה לרמות של השנה שעברה. סיאטל עומדת בפני אתגר קשה ומעניין., אבל אם היא תפתיע זו אמנם תהייה סנסציה, אך לא כזו שממש תפיל אנשים מהכסא.

הג'איינטס סיימו עונה מאכזבת עם הניצחון על וושינגטון. למרות שהם בנויים יציב וחזק במיוחד בקו ההגנה, זה לא הספיק להם העונה. האם ההנהלה תכתיב שינויים משמעותיים? איליי מאנינג יישאר וכך גם טום קאפלין. אלא שבעוד מעמדו של הקוורטרבק יציב, לקאפלין לא יינתנו עוד הרבה הזדמנויות.

קאפלין נראה כמי שעדיין זוכה באמון מצד ההנהלה ובאופן מפתיע גם מהשחקנים. הוא מצטייר כמאמן ששולט בשחקניו, למרות פשלות כמו בעיטת ההרחקה שנבעטה לידיו של דשון ג'קסון כשהיה ברור שההוראה הייתה לבעוט את הכדור החוצה (נגד האיגלס בשבוע 15). עוד עונה בלי פלייאוף או רצף של הפסדים, וקאפלין ייאלץ ללכת הביתה. מאידך עונה טובה תוכל לקנות לו חוזה לעוד שנתיים. הרי מי חשב שיישאר שם כל כך הרבה זמן גם כך?

עם לכתם מצטרפים הג'איינטס לסן דייגו כקבוצות שדירגתי גבוה במרוץ לאליפות. טוב, העונה זה לא יקרה. נותרנו עם ניו אינגלנד, פיטסבורג, פילדלפיה, בולטימור ואטלנטה, בסדר הזה. למי שתהה, הפאלקונס אחרונים במירוץ לדעתי, מכיוון שהם עוד לא הוכיחו שהם יכולים לעשות את זה. הכי רחוק שהגיעו הייתה שנת 98' וזה נגמר בכמעט. בולטימור, לעומת זאת, עדיין חזק בתמונה ומי שלא סופר אותה, שיסתכל שוב. למרות שנראה שההגנה שלה פחות דומיננטית מימיה הגדולים מהעשור האחרון, היא כן משדרת שהיא יודעת להגיע לרגעי האמת ולקחת על עצמה את המשחק. ניצחונה של בולטימור על סינסינטי השבוע היה הניצחון הרביעי ברציפות שלה, כשבסך הכל ההגנה כפתה 6 פאמבלים, חטפה 7 כדורים ואפשרה רק 330 יארדים על הקרקע. חולשתה הייתה במסירה, כשלמרות החטיפות השיגו עליה 1,143 יארדים באוויר בארבעת הניצחונות.

בהתקפה פלאקו משחק טוב וככל שיקבל יותר אחראיות מהמאמנים כך ייטב לקבוצה. הוא לא מקבל יותר מדי הזדמנויות לזרוק (661 יארד באוויר בארבעת המשחקים האחרונים), אבל עושה עם הפוטבול דברים טובים, ולראייה מסר לשישה טאצ'דאונים מול שני איבודים בארבעת הניצחונות. פלאקו הוא קוורטרבק שמסוגל לקחת את הקבוצה, בעזרת משחקי הגנה נאותים, כל הדרך. הוא מחליט החלטות טובות, הוא קר כקרח ובעל שליטה יותר מנאותה על ההתקפה.

אולי מלבד קרוליינה, לסינסינטי הייתה העונה המאכזבת ביותר בליגה. הקבוצה שהגיעה לפלייאוף בעונה שעברה ונראתה כבעלת תשתית טובה להמשך הדרך, התפרקה לנו מול העיניים, שבוע אחר שבוע. בנוסף, באה הפציעה של טרל אואנס, אולם ממנה לפחות יצא מעט מתוק כשהכישרון של ג'רום סימפסון החל לפרוץ. לגבי אואנס, זו הייתה כרוניקה ידועה מראש. אמנם, עם פקמן ג'ונס נראה היה שהצליח להם ושהוא חזר למוטב (הוא עבר פציעה בשבוע השמיני), אבל לגבי טי.או. היה צפי שהשידוך יסתיים בכישלון. סינסינטי תצטרך לעשות הרבה חושבים לקראת העונה הבאה, כשלמזלה יש לה בסיס בסגל. בכל מקרה, זה יגיע או שלא יגיע דרך מרווין לואיס, שקיבל הארכת חוזה ויצטרך להוכיח שהיה ראוי לה.