גולדהאר הוא העתיד, לא נמני

לאמריקאים יש מונח שנקרא cold turkey - לחתוך פתאום הכל, להיפטר מהרגל ישן בלי התראה מוקדמת. זהו כלל שהם נוהגים, בדרך כלל, לקיים גם בעולם הספורט. כשרוצים לפטר מאמן מפטרים אותו. כשלא רוצים, נותנים לגל השמועות לעשות את שלו ולחלוף עד שהקבוצה תתייצב, כמו במקרה של אריק ספולסטרה ממיאמי היט. לפעמים אין ברירה, והתוצאות שלא מגיעות מחייבות כניעה לספקולציות. כך עשה השנה ג'רי ג'ונס, בעלי קבוצת הפוטבול דאלאס קאובויס, שמעולם לא נפרד ממאמן באמצע העונה עד שהשנה הבין שהקבוצה חייבת שינוי מיידי.

מיטש גולדהאר לא הפיץ שמועות ולא סבל מספקולציות. הרבה ביקורות נשפכו על אבי נמני, אבל אף אחד לא ממש ראה את זה מגיע. הקרקע של הבעלים לעשות את הצעד הכי מתבקש, ואולי הכי חשוב במכבי תל אביב בשנים האחרונות, הוכשרה בזכות אופיו הנינוח וריחוקו הפיזי והמנטאלי מהתקשורת הישראלית. גולדהאר מעולם לא היה איש שמשלב יד עם התקשורת. בניגוד לאלכס שניידר, הוא מכבד אותה, משתף פעולה ועונה לשיחות טלפון, אבל לא יוזם מגע ולא משתמש בה לצרכי מיקוח או ניגוח. מהסיבה הזו הוא יכול היה להיפרד מאבי נמני מידית – ללא הדלפות או רמזים מקדימים, בהחלטה קרה שפירושה אחד: כמו בכל עסק בבעלותי, גם כאן אני רוצה תוצאות. אתה המנהל ולא עמדת ביעדים, לכן אתה צריך לפנות את הכיסא.

יכול בכלל להיות שגולדהאר אפילו לא חשב עד הבוקר לפטר את נמני ושהדיבורים על "חיזוק" גרמו לו להבין שהגיע הזמן לשים סוף לבכיינות הזו. אולי הוא בכלל לא פעל בצורה שקולה, אלא שמע את הדרישה הבכיינית לפתוח שוב את הארנק, הרים את הטלפון ובלהט הרגע החליט ללחוץ על כפתור החיוג המהיר. שיקול דעת ענייני או דחף יצרי? זה לא כל כך משנה, כי בשורה התחתונה נמני קיבל את כל ההזדמנויות האפשריות. החלון שלו הלך ונסגר עם ההפסדים בדרבי, בעכו ולקריית שמונה, והתבוסה בחיפה לא הותירה כבר מרחב נשימה. הצעד הזה היה מתבקש ובוצע בדיוק בדרך הנכונה – cold turkey.

אין טעם להיכנס שוב בהרחבה לכל מה שהביא את נמני ומכבי תל אביב אל עברי פי פחת – התוצאות הבינוניות, סף השבירה הנמוך וההתרפסות הקבועה בפני היריבה העירונית. ועדיין, יש תחושה של משהו מוזר שקרה כאן. אפשר להסכים עם ההחלטה או להתנגד לה, היא פשוט נראית לא טבעית. כעת, כשנמני כבר לא על הקווים, עולה השאלה כיצד יגיבו האוהדים. האסוציאציה המתבקשת היא ל-2003, עם מפגני החולצות השחורות, היציעים הדלילים, המחאה החזקה והעידוד הקולני דווקא מבית נגד מכבי תל אביב.

ההיגיון אומר שפני הדברים יהיו שונים הפעם, שהאוהדים, חלקם הגדול אנשים שחצו מזמן את גיל 30, יבינו שהאקט של גולדהאר שונה בתכלית מהפעולה של אז, שנתפשה בעיניהם כגחמה של ניר קלינגר. שהפעם מדובר בשיקול מקצועי נטו בלי אינטרסים אישיים. סביר להניח שמרבית האוהדים אכן מבינים שנפל דבר חיובי במועדון, אבל כמו תמיד, המיעוט שמשמיע את קולו הוא המשפיע, וכך, שעה קלה אחרי הודעת הפיטורים, כבר התקבלו דיווחים (ברובם מוגזמים) על אנשי יס"מ שמתכוננים להפגנות המוניות בקריית שלום.

בעיני האנשים הללו, זו לא רק אהבה עיוורת, זה הגורל של המועדון שמונח על הכף, כי אין מכבי תל אביב ללא נמני. אלא שאותם אוהדים לא קוראים נכון את המפה. לוני הרציקוביץ' נפרד מהם לאחר מסכת ייסורים הדדית, לאלכס שניידר נמאס מהם אחרי פחות מעונה וגולדהאר הוא היחיד ב-15 השנים האחרונות שפיתח איתם מערכת יחסים חיובית. היא זו שהובילה אותו לפתוח את הארנק ולשפוך סכומים חסרי תקדים. עכשיו, כך נראה, הם מתחילים לצאת נגדו במסע הכפשה.

אקט התאבדותי, אפשר לומר. מכבי תל אביב החתימה שחקנים על חוזי עתק והתחייבויות ארוכות טווח. בלי גולדהאר, הקבוצה הזו עלולה לחוות זעזוע לא קל. אולי לא בקנה המידה שעברה בית"ר ירושלים שאחרי עידן גאידמק, אבל מהלומה שתחזיר את המועדון לפחות למצב הקטטוני שבו היה בקיץ 2009, תלוי בין הפטיש לסדן עם תקציב מוגבל וחוסר יכולת כלכלית. ומדוע שמישהו אחר, טוב ונחמד ככל שיהיה, ייקח עליו את התיק הזה בפעם הבאה?

מיטש גולדהאר הוא העתיד של מכבי תל אביב, לא אבי נמני. הרוב המוחלט של אוהדי מכבי תל אביב מבין זאת, כולם חשו הקלה כששמעו את הידיעה על הפרידה מנמני הבוקר, זה הרגע שהם צריכים להילחם על המועדון שלהם מפני עשבים שוטים ולהמשיך את מה שהם התחילו העונה.

בשולי הדרמה עומד יוסי מזרחי. הרבה ביקורת נשפכה בצדק על מי שפעם הוגדר כמאמן ופעם כשוליה ואיבד הרבה מהכבוד המקצועי שלו. בסיום היום הסוער הודיע מזרחי כי "מי שהביא אותי, אני הולך אתו". כמו בכל העונה, מזרחי ויתר על ההזדמנות לעמוד בקדמת הבמה. רק שהפעם לא מדובר בהסתתרות או בהתגוננות, אלא במהלך נדיר של הבעת לויאליות. דווקא בשעתו הפחות יפה, מזרחי מזכיר שאת היושר אף אחד לא ייקח ממנו. מותר לקוות, שאוהדי מכבי תל אביב יגלו כלפי המועדון שלהם את אותה לויאלית ויעזרו לגולדהאר להעביר בשלום מהלך בריא ונכון שהתבקש כבר הרבה מאוד זמן.