כמה טוב שבאת הביתה: סיכום המחזור בליגת העל

עד לסיום העונה הדיון סביב חזרתו של בן שהר לישראל צפוי להימשך ללא הפסקה. יכבוש, והחזרה הייתה מוצדקת. לא יכבוש - ושוב ישאלו אותו על אספניול. המיני קאמבק, הזמני חובה להדגיש, של שהר בשבועות האחרונים אולי באמת מוכיח שהבחירה בהפועל תל אביב הייתה נכונה. למה? כי בכל מקום אחר בן שהר היה צולל לעוד עונה מבוזבזת אחרי המשבר התורן. אחת לכמה חודשים היו מזכירים לו את מצבו, אבל אז הוא היה כובש איזה שער ונעלם. החזרה לישראל הצמידה את שהר לקיר והמחישה לו – יותר נמוך כבר אי אפשר לרדת, יותר כבר לא תוכל לחפות על הטעויות שלך. אנחנו רואים הכל, אנחנו לא מתביישים לומר הכל, צמר הגפן שעטף אותך עד כה הוסר.

הבעיה המרכזית של שהר בשנים האחרונות היא היעדר דומיננטיות. כלים יש לו יותר מכל אחד אחר שצמח כאן מאז בניון – מימדים, כישורים, גוף ושכל - שפשוט קצרו את הפירות מוקדם מדי, וההבשלה המהירה השפיעה על הצורך בעקביות והשפעה מתמדת על המשחק. בחו"ל שהר יכול היה להרשות לעצמו להיות להיט זמני, אבל בישראל כל הזמן דורשים ממנו קבלות. בהתחלה הוא נעלב, אחר כך הוא נכבה, בסוף הוא הבין שזה בסך הכל אתגר. יש שחקנים שהקשקשת הבלתי פוסקת סביבם היא הרסנית, אבל יש שחקנים כמו שהר שצריכים שהישראליות תאתגר אותם. היא פשוט מחדדת להם את חובת ההוכחה. במקרה של שהר, נכון יותר יהיה לבחון אותו דווקא אחרי השערים האחרונים ולצפות כיצד יופיע למשחקים הקרובים. זה יפה לראות אותו נדבק בסיפור ההצלחה של הפועל תל אביב, ועוד בדרך הקשה, אבל חייבים עדיין לבדוק האם שוב הוא לא ישבע מהר מדי. ואם כן, יהיה כבר מי שיזכיר לו להתעורר בזמן. אולי זה טוטו תמוז, אולי אלי גוטמן, ואולי התקשורת שתדרוש ממנו קבלות בהתאם לרמת הכישורים שלו.

כבר הרבה מאוד זמן מספרים לנו על הדרך החדשה עליה עלתה מ.ס אשדוד. גם כשמנהל המקצועי שלה, שי הולצמן, הגיע לאחרונה ל"חדשות הספורט" הוא דיבר על הדרך. גם הטון שבו הולצמן דיבר ניסה לשדר דרך, דרך אחרת ממה שקורה בכדורגל הישראלי. לא נסטה מהדרך, הוא אמר. לא נזוז מהדרך, הוא הדגיש. לנו יש אקדמיה, לנו יש כיוון חדש. אבל מהי אותה דרך? מהו אותו כיוון? אף אחד לא לגמרי הסביר.

בימים האחרונים אנו נחשפים לצדדים אחרים של אותה דרך. שחקני אשדוד מוצעים לכל המרבה במחיר, לא משנה מי, לא משנה לאיזו קבוצה. אחד בדרך לבלגיה, השני מוצע לבני יהודה ואחרים רק מחכים להצעה דומה. למאמן אין מילה, למועדון אין חוט שדרה והיו"ר חושב יותר כמו סוחר ולא כמו מנהל של קבוצה מכובדת בליגת העל. לרגע נדמה שג'קי בן זקן, על כל מעלותיו, בעצם רוצה להפוך את אשדוד למחסן לחלקי חילוף של שחקנים. זו לא הגרסה הישראלית למועדונים קטנים באירופה שמפתחים כישרונות ומוכרים אותם בסוף העונה, אלא משהו הרבה יותר קיצוני ולא לגמרי מקצועי.

אשדוד היא אחד ממועדוני הביניים החשובים בליגה הישראלית, וכשהקבוצה פתחה בקיץ את האקדמיה שלה והציגה אותה בגאווה לתקשורת, מותר היה לחלום על משהו אחר: על טיפוח שחקנים מעט טובים יותר עם אופי מרשים יותר מאלו שיצאו משם עד היום. שחקנים שיובילו את אשדוד לדברים טיפה יותר גדולים ממה שהיא הייתה בהם עד היום, ויגיעו בשלים יותר לאתגר שיצפה להם אחרי שיימכרו לקבוצות גדולות יותר מאשדוד. זה השילוב הנכון בין החשיבה העסקית של בן זקן לבין החזון שלו לקחת את המועדון החביב שלו צעד קדימה. זה יכול להכניס בטווח הארוך יותר כסף ויכול להעשיר את הענף בכדורגלנים יותר איכותיים. כרגע לא נראה שזה מה שבן זקן מתכנן. כרגע הוא הרבה יותר דומה לסוכן שחקנים מאשר למועדונים כמו אייאקס.

שאוהדי הספורט בארץ מתלוננים על כך שגמר הפיינל פור של היורוליג בכדורסל נופל על יום הזיכרון, אבל שוכחים איך אנחנו לא מתחשבים ברגשות דומים, כאשר מחזור כדורגל נופל על אחד החגים החשובים לנוצרים.

לפני שהמיתוס שלו נסדק והוטל בו ספק ראשון, אבי נמני נשען לא מעט את תדמית המנהיג. גם כשהשאלות אודות עליונותו של שחקן על קבוצה עברו מחבורה קטנה של עיתונאים לכיכר המרכזית, נמני נעזר לא מעט באותה דמות מנהיג שבלעדיה מכבי תל אביב לא תסתדר. סיפרו לנו על כוחו המאגי, הדגישו בפנינו את הכריזמה שלו מול השחקנים האחרים, אבל זה לא באמת שכנע. נמני אף פעם לא הנהיג את מכבי תל אביב, ואת תוצאות ההנהגה שלו אנו רואים עד היום. מכבי הפכה למועדון מתלחש, מועדון שרק לא רוצה להירטב מהגשם, מועדון פוליטי שמובל על ידי אדם שמנהיג בעיקר את עצמו. על סמך האשליה הזו, בין היתר, נמני קיבל את תפקיד המנג'ר הכל יכול, אבל הנה דווקא עכשיו מתבררת לנו העובדה: נמני לא מנהיג. לא כשחקן ולא כמאמן. יש לו אישיות חזקה, יש לו אופי של כוכבים, אבל שום דבר מאלו לא עובר לאחרים ולא מדביק את הסביבה. גם כשחקן הוא היה סוליסט שנהנה מקבוצה שלמה שעובדת בשבילו, וכך גם כמאמן.

המשחק בקרית אליעזר הגחיך במיוחד את סוגיית המנהיג במכבי תל אביב. לא רק כי אף אחד כזה לא צומח במכבי תל אביב תחת שיטות הרוטציה והדיסטנס של נמני. לא רק כי מכבי הגיעה לא מוכנה למשחק עונה מבחינה מנטלית והתעסקה יותר מדי זמן בבכי לשופט ופחות בחילוצי כדור. אלא גם כי בחיפה ראינו עד כמה שחקני מכבי תל אביב לא מאמינים במנהיג שלהם. כמוהו, הם עושים בדיוק מה שצריך, אבל לא יותר. חלקם מתחבאים כמובן תחת המטריה שלו, שזו בעיה בפני עצמה, אבל הם גם לא מקבלים מנמני את ההדרכה הנכונה לצאת משם. פתאום אתה מגלה במכבי תל אביב חבורה של שחקנים שרק רוצה לחזור הביתה בשלום. הם לא מתעמתים עם ההחלטות המוזרות של המנג'ר, הם לא מנסים לשנות את המציאות, אלא משלימים איתה מהפחד של אותו מנהיג.

לנמני היו השנה את כל הכלים כדי לבנות קבוצה שחושבת שכולם נגדה, ועוד קבוצה טובה של שחקנים. מנהיג טוב היה שותל תשתית רעיונית חזקה שהייתה עוזרת לקבוצה במצבה של מכבי תל אביב להתחבר בקצב שלה. יוסי מזרחי לקח אליפות בבית"ר לא כי היה מאמן גדול, אלא כי הייתה רוח אחרת בקבוצה. במכבי תל אביב האיש שאמור להביא את אותה רוח לא באמת משכנע את השחקנים שלו ללכת אחריו ומאבד אותם אחד אחרי השני. בכל פס בקרית אליעזר במחצית השנייה ראית כמה הם לא מאמינים בו. אמש הוא פשוט שלח את חלקם להתראיין במקומו בסיום התבוסה למכבי חיפה. מנהיג אמיתי היה מתייצב מול האש לבדו. אבל נמני הוא הכל חוץ ממנהיג.

אם יש שחקן שניכר שאבי נמני רוצה שינהיג את הקבוצה שלו על הדשא, זה גל אלברמן. אלברמן נכנס בכוח להרכב למרות שהקישור האחורי של מכבי תל אביב, שכלל אז בעיקר את סידיבה ומלול, הוכיח את עצמו, כי נמני כנראה חשב שאלברמן הוא האיש שלו. הוא ניסה להביא אותו בהתחלה וויתר, ובשנייה הראשונה שחש במשבר הוא חזר לאופציית אלברמן. נמני ראה את הקשר מחבר את בית"ר בדרך לאליפות וחשב על מתכון דומה במכבי, אבל גם במקרה הזה הוא פספס לא מעט ניואנסים.

אלברמן הוא שחקן מעולה וספורטאי למופת, שמוריד בימים אלו חלודה רבה של פציעה וספסל. כמו רוב השחקנים שחוזרים לארץ, לוקח לו זמן להיקלט מחדש בכדורגל אותו עזב. ליניב קטן זה לקח זמן וגם לאבי נמני השחקן, כאשר שב למכבי תל אביב מאתלטיקו מדריד. כשמאמנים מביאים מחו"ל ישראלים בכירים בקליבר של אלברמן הם מצפים לתוצאות מיידיות כי מדובר בשחקנים שכבר הוכיחו את עצמם בליגת העל, אבל בדרך כלל טועים. יש שחקנים ששנה על הספסל מחסלת לגמרי את הכישורים שלהם, ויש כאלה שמתאוששים, אבל לאט. לאט מאוד. אם נמני מחפש את אלברמן של בית"ר ירושלים, שיחפש אותו בעונה הבאה. אלברמן של העונה יכול להוביל את מכבי תל אביב לניצחון על בית"ר ירושלים, לא הרבה יותר.