וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הוליווד האחרת: על עונת הרוקי של בלייק גריפין

מתי ברסקי

1.1.2011 / 12:00

מעבר להיותו השחקן המלהיב ב-NBA כיום, בלייק גריפין יכול להיות הכוכב שיהפוך את "קללת הקליפרס" לזיכרון רחוק

ווילט צ'מברליין, קארים עבדול-ג'אבר, שאקיל אוניל ודייויד רובינסון. אלג'ין ביילור, אלווין הייז, וולט בלאמי ובוב פטיט. שמות מוכרים - מי יותר ומי פחות - כולם אגדות NBA - מי בעבר הרחוק ומי שמתרוצץ על הפרקט עד היום. המכנה המשותף לשמיניית ביגמנים זו? כולם חברים בהיכל התהילה והיחידים שסיימו את עונת הרוקי שלהם בליגה עם ממוצעים של עשרים נקודות ותריסר ריבאונדים, לכל הפחות. חצי מהשמות ברשימה שיחקו בלוס אנג'לס (נחשו באיזה מועדון) בשלב מסוים בקריירה, ויתכן שבסוף העונה יצטרף לרשימה רוקי נוסף מעיר המלאכים, הפעם כנציג הקליפרס: בלייק גריפין, בחירה מס' 1 בדראפט 2009 ומועמד מוביל בגדול לתואר רוקי העונה, עם ממוצעים של 21.5 נקודות ו- 12.4 ריבאונדים עד כה.

ההישג בהתהוות מרשים לכשעצמו, מצד שני ראינו אשתקד את טייריק אוונס מסקרמנטו, מצטרף לרשימה אקסקלוסיבית יותר (אוסקר רוברטסון, מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס) עם ממוצעים של עשרים נקודות, חמישה ריבאונדים וחמישה אסיסטים, לכל הפחות. אוונס לקח צעד אחורה העונה ואיתו כל סקרמנטו העלובה. מכיוון שגם גריפין משחק בקבוצה שהעליבות אינה זרה לה, האם הוא והקליפרס מסוגלים להיחלץ מגורל זהה?

בלייק גריפין, לוס אנג'לס קליפרס. Mark J. Terrill, AP
בינתיים, הסטטיסטיקה מראה שהוא שייך לליגה של הגדולים שבגדולים/AP, Mark J. Terrill

תפור על הוליווד

מבחינה מסוימת, עצם ההשוואה עושה עוול לגריפין - ביגמן יעיל שמוסר 3.2 אסיסטים למשחק ורבים מסליו הם תולדה של משחק קבוצתי. אוונס, לעומתו, הוא הסקורר ומחזיק הכדור המרכזי בקבוצתו, שנוטה לשחק עם הראש בקיר ולהאט את שטף המשחק. אבל ישנם אספקטים במשחקו של גריפין שטעונים שיפור ואילו לקליפרס, שמחזיקים כרגע במאזן 23:10, תמיד יש לאן ליפול.

המצב הוא כזה – גריפין חתום בקליפרס לשנתיים נוספות מחוזה הרוקי שלו. יהיה מה שיהיה בקיץ הקרוב מבחינת הסכם קיבוצי חדש בין הנהלת הליגה לאיגוד השחקנים, סביר להניח שדייויד סטרן ישמור על יכולתן של קבוצות משווקים קטנים, להשאיר אצלן את השחקנים שבחרו בדראפט, באמצעות חוזים אטרקטיביים במיוחד. במילים אחרות, צפו לראות את גריפין במדי הקליפרס למשך חצי העשור הקרוב, אפילו בעלים קמצן כמו דונלד סטרלינג לא ירצה לאבד את שחקן הפרנצ'ייז הבולט בקבוצה שלו מאז אלטון בראנד.

זו הוליווד, וגריפין הסופר אתלטי הוא מפיק, במאי ומוציא לפועל של מהלכי היילייטס מהבולטים ביותר העונה. זה לא סתם דימוי הוליוודי – הדאנק הבלתי נשכח שלו מלפני שבוע נגד יוסטון, שבמהלכו ראשו של גריפין כמעט ופגע בטבעת, התחיל מהתקפה מתפרצת שאותה הוביל גריפין בעצמו (מאז נוביצקי בתחילת הקריירה שלו, לא נראה ביגמן עם יכולת כזו). גריפין מסר לרנדי פוי, סימן לו מיד איפה הוא רוצה לקבל את הכדור בחזרה, והתסריט יצא לפועל בשלמותו.

אבל גריפין הוא הרבה מעבר למטביען המוביל והמלהיב בליגה. חוץ מהיכולת לנתר במקום ולהטביע ממצבים שרוב הביגמנים נאלצים לזרוק מהם, גריפין מסוגל גם לסיים בקרבת הטבעת ברכות. את זה הוא עושה בשלל מהלכים עם הגב לסל, כולל הבלחות של זריקות קרש-סל א-לה טים דאנקן; בתנועה עם הפנים לסל, בפיק אנד רול ובמיוחד במהלכי סבסוב מהירים להפליא; ואם הוא מחטיא, יש לגריפין חוש תזמון נהדר לניצול הזריזות והאתלטיות שלו, כדי לקלוט את הריבאונד בהתקפה ומיד לתקן.

כמו שנכתב, גריפין מוסר לא מעט אסיסטים יחסית לביגמן ובמיוחד לרוקי. הוא קורא היטב את הפרקט מעמדתו בפוסט ומסוגל למצוא את השחקן הפנוי, במידה שהוא מוקף בדאבל טים או בהגנה איזורית.

בהחלט יש מה לשפר

אספקט התקפי שגריפין צריך ומסוגל להשתפר בו, זו הקליעה מחצי מרחק. 53% מהזריקות שלו הן ג'אמפ שוטס, אבל נקלעות בדיוק של 40.4% בלבד. זה לא אחוז נורא במיוחד – אמארה סטודמאייר וכריס בוש יושבים על 45.5% העונה בזריקות מרחוק עבור כמות גדולה בהרבה. וזה מה שהופך את גריפין לסופרסטאר מבטיח משניהם. הוא שילוב של ביגמן מודרני עם יכולות אולד סקול שהפכו לנדירות בליגה.

בכל מקרה, גבוהים רבים הגיעו לליגה בלי יד מחצי מרחק ופיתחו אותה בהדרגה – אז גריפין כבר במצב טוב ואין סיבה להניח שהוא לא ישתפר מטווחים אלו. טווח הקליעה שלו נמתח עד לקשת השלוש והעונה הוא כבר יושב על 4 מ-6 מחוץ לקשת.

אבל טווח הקליעה שהכי טעון שיפור מצד גריפין הוא זה שנמתח בין קו העונשין לסל – גריפין נודע כקלעי עונשין גרוע עוד במכללות ובינתיים האחוזים שלו מהקו הם 58.5%. לשחקן עם יכולות קליעה כמו שלו באמת שאין תירוץ מלבד זה הפסיכולוגי, לכן כדאי שיצליח להתאפס על עצמו כמה שיותר מוקדם בקריירה. עוד תחום טעון שיפור מצד גריפין זו היכולת שלו להוריד כדור לרצפה ולהגיע עד הטבעת במצבי בידוד. בינתיים הוא רושם 2.8 איבודים, אבל זה די נסלח עבור רוקי שמאומן ע"י ויני דל נגרו ומוקף בצעירי הקליפרס.

בשנתו האחרונה במכללות ולקראת הדראפט, גריפין תואר כמעין קרלוס בוזר אתלטי וזה תפס במיוחד מבחינה הגנתית. שניהם לא מספקים את הנוכחות בצבע שניתן היה לצפות לה, לאור נתוניהם הפיזיים. בעוד שבוזר יחסית נמוך, וחסר אתלטיות מכדי לחסום, קשה יותר לקבל את העובדה שגריפין מספק רק 0.6 חסימות למשחק עד כה (1.2 בשנתו האחרונה במכללת אוקלהומה). יתכן ולאור הפציעה של סנטר הקבוצה, כריס קיימן, גריפין נאלץ לבלות כרבע מדקותיו בעמדת הסנטר לצד פאוור פורוורדים נמוכים כמו ריאן גומס, קרייג סמית ואייק דיוגו. במצב כזה הוא לא מסוגל לנוע בצבע, להגיח מהוויק סייד ולחסום זריקות.

אבל בגדול, היכולות של גריפין בהגנה עולות על הציפיות המוקדמות. הוא לא שומר טוב במצבי פוסט אפ, אבל מהירות התגובה וזריזות הרגליים שלו, הופכים אותו לשומר מצוין על גבוהים שמשחקים עם הפנים לסל, כולל במצבי פיק אנד רול עם יכולת לבצע חילופים ולעצור גארדים בדרך לטבעת. בליגה של היום, מדובר באספקט משמעותי יותר להגנה הקבוצתית.

יש סביבה תומכת

אז העתיד של גריפין נראה ורוד, למעט העובדה שהוא נפל בקליפרס. השיפור של גריפין תלוי בין השאר ביכולת של הקליפרס להתקדם מתחתית הליגה – להעפיל לפלייאוף ולהתמודד ברמה אחרת לגמרי של תחרותיות. צריך לזכור שגם פאו גאסול התבזבז במשך שנים בממפיס עם העפלות לפלייאוף, שהסתיימו כולן בסוויפ ומאזן כללי של 12:0. רק עם הגעתו ללייקרס וטבילת אש מול הגנת בוסטון בגמר 2008, פאו התחשל והפך אגרסיבי יותר. אין פה רמיזה שגריפין חייב לשחק לצד כוכב ראשי כמו קובי בריאנט – אבל הוא זקוק לניסיון, למעמד פלייאוף והתחשלות (בדומה לקווין דוראנט מול הלייקרס אשתקד).

גם קהל ה-NBA זקוק לו בפוסט סיזן ולא רק בלקטי היילייטס של העונה הסדירה. אז מה קורה עם הקליפרס כרגע? מאזן 8:7 בדצמבר מהווה סימן מעודד, לקבוצה שפתחה את העונה עם לוח משחקים בעייתי (שלושה מפגשים עד כה מול הספרס, באחד מהם הקליפרס דווקא ניצחו), מספר פציעות (קיימן, דייויס), שלושה רוקיס וצעירים אחרים בתפקידי מפתח, לצד מאמן חדש ודי צעיר בעצמו. האם אפשר לדבר על עתיד ורוד לקליפרס, למרות שעל כורסת הבעלים יושב דונלד סטרלינג השערורייתי (ומשם הוא מעליב את שחקני הקבוצה), בעוד שעל הקווים עומד דל נגרו המושמץ?

סיבה אחת לאופטימיות נובעת מהכישרונות הצעירים שמקיפים את גריפין. שחקן השנה השלישית אריק גורדון, עוד אחד מכוכבי דראפט 2008, מעמיד מספרי קריירה בממוצעי נקודות, אסיסטים, ריבאונדים, אחוזי שדה וגיחות לעונשין, בנוסף להיותו מדורג עשירי בטבלת הקלעים המובילים בליגה. גורדון הנמוך והמאסיבי מסתמן בתור כוכב משני הולם לצד גריפין.

פרטנר נוסף לגריפין בהווה ובעתיד, הוא הסנטר הארוך והאתלטי דיאנדרה ג'ורדן, שהחליק עד לסיבוב השני בדראפט 2008. גריפין וג'ורדן הם חברים טובים, שותפים לדירה, שכבר התפרסמו בזכות תחרויות החיובים המשעשעות שהם מתעדים ומעלים ליוטיוב בחודש האחרון.

על הפרקט, ג'ורדן מספק את הנוכחות החוסמת שנחוצה בצבע לצד גריפין, עם 1.4 חסימות פר 26 דקות למשחק כשחקן חמישייה. בהתקפה הוא מספיק נייד בשביל להתמקד בהצבת חסימות, התמקמות לריבאונד התקפה ובעיקר, לשמור על הצבע פנוי בשביל גריפין. בכך הוא מתאים יותר לתפקיד סנטר הקליפרס בטווח הארוך, בניגוד לכריס קיימן שיוצר פקק בצבע ובקרוב חוזר מפציעה. עם חוזה של 23.5 מיליון לשנתיים הקרובות, אל תתפלאו לראות את קיימן נשלח לקבוצה אחרת.

העתיד דווקא די מבטיח

חוזה אחר שהקליפרס מנסים להעביר הוא זה של בארון דייויס, שחתום על 41.6 מיליון בשלוש השנים הקרובות. דייויס הוא דווקא פליימייקר שמסוגל להריץ היטב את חבורת האתלטים של הקליפרס, אבל כושר הקליעה שלו מאז הגעתו לעיר המלאכים פשוט מזעזע (העונה הוא זורק כמעט שלוש שלשות למשחק וקולע אותן ב-"דיוק" של 19%).

כשלוקחים בחשבון את היסטוריית הפציעות שלו, אפשר להבין מדוע הקליפרס מעוניינים להעביר בהקדם האפשרי את מושכות ניהול המשחק לרוקי אריק בלדסו, שכבר העונה הספיק לפתוח ב-22 משחקים, זאת לאחר עונה אחת בלבד במכללת קנטאקי שלאורכה שיחק כשוטינג גארד לצד ג'ון וול. בהתאם לכך, בלדסו המוכשר והאתלטי רחוק מלהיות פלור ג'נרל אידיאלי, עם יחס של 2.7 איבודים למשחק על 4.4 אסיסטים.

רוקי נוסף הוא הסמול פורוורד אל-פארוק אמינו, עוד אתלט יוצא דופן ושחקן מאוד מגוון, שכבר סיפק העונה מספיק תצוגות אול-אראונד כדי להדגים שלא מדובר בפרויקט ארוך טווח, כפי שנטו לחשוב בזמן הדראפט. לדוגמה, 32 שלשות שהוא כבר צלף העונה בדיוק של 46.4%, מוכיחות כי הערכות לגבי היעדר טווח קליעה מקשת השלוש של ה-NBA מצדו, היו מוטעות. חמישייה עתידית של בלדסו-גורדון-אמינו-גריפין-ג'ורדן תהיה ללא ספק האתלטית ביותר בליגה, אם כי בעייתית משהו מבחינת קבלת החלטות ויכולת דיוק מהעונשין.

האם הקליפרס מסוגלים להעמיד קבוצה איכותית יותר סביב גריפין? ובכן, יש להם כמה נכסים מעניינים. מלבד תמורה מסוימת שהם יכולים לקבל עבור דייויס וקיימן, הקליפרס שוב יוכלו להיות מתחת לתקרת השכר בקיץ 2012, עם סיום החוזים של קיימן ופוי, רגע לפני שגריפין זכאי להארכת חוזה מקסימלית. בקיץ 2010 המדובר הקליפרס נשארו בלי כלום ביד, מלבד חוזים סבירים לריאן גומס ורנדי פוי, שני רול פליירס ולא יותר מזה. עוד מוקדם לדבר על שוק השחקנים בקיץ 2012, אבל אפשר כבר לדבר על כך שבחירת הלוטרי של מינסוטה בדראפט 2012 שייכת לקליפרס (ותודה לקווין מקהייל).

עם כל הכבוד לפרויקט המעניין שנבנה במינסוטה, סביר מאוד להניח שהקבוצה הזאת תהיה רחוקה מהעפלה לפלייאוף גם בעונה הבאה. מי יודע, אולי עם קצת הפעלת לחץ מצד ריקי רוביו, מינסוטה תסכים לשלוח אותו לקליפרס בתמורה לקבלת הבחירה שלה בחזרה. בכל מקרה יש לג'נרל מנג'ר האלמוני של הקליפרס, ניל אולשיי, כמה קלפים מעניינים ביד. נותר לראות איך בשנים הקרובות, הוא יבנה לגריפין מגדל מהקלפים הנ"ל, אחד שיעמוד בפני קריסה גם מול "קללת הקליפרס".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully