זהו אנפילד, זוהי ליברפול: על הטקס לזכרו של אבי כהן

זה היה יום שבבוקרו נדם ליבו של אבי כהן, בצהריו הוא נקבר ובערב נפרדה ממנו ליברפול במחווה מכובדת ומרגשת באצטדיון אנפילד. בערב מעורפל, במשחק ליגה מול קבוצת תחתית, עדיין יש סביב אנפילד אווירה מיוחדת. בקהל בולטים תיירים רבים במסע עלייה לרגל לאתר המפורסם, וסביב אתר ההנצחה לחללי הילסבורו מתגודדים רבים מול לוח השיש וזרי הפרחים הטריים, שאולי חלק מהם הונחו לזכרו של אבי כהן. הוא אולי לא היה מהמפורסמים שבשחקני ליברפול, אבל באוטובוסים לאצטדיון ובפאבים ידעו כולם שהערב ייערך טקס קצר לזכרו של הבלם הישראלי. אתר הקבוצה והעיתונות המקומית דיווחו במהלך השבוע על האסון ובעיתון המקומי, ב"ליברפול אקו", הוקדש העמוד השני לידיעה על מותו. קני דלגליש ופיל תומפסון, חבריו לקבוצה, חלקו לו כבוד אחרון וכמו כן הובאו מסרים שנשלחו על ידי אוהדים.

אנפילד אינו שונה באופן מהותי מהאצטדיון שכהן שיחק בו. הקופ הפך ליציע ישיבה, אבל מלבד זאת זהו אותו אצטדיון מיושן ורווי היסטוריה. אתמול ניכר חסרונו של מסך ענק עליו היו ראויות להיות מוקרנות פעולות של כהן, אבל היו רגעים בהם רוחו שרתה במקום וניתן היה לשחזר את המראה של כהן מוליך כדור מרחבת ליברפול לעבר רחבת היריב, ראשו מורם והוא מחפש את המסירה הנכונה, או מבקיע את שערו היחיד מול הקופ וחוגג אחרי המשחק. ביום שכזה קל היה גם לדמיין כאילו שירי האוהדים ביציע המפורסם בעולם נכתבו עליו.

"שא את ראשך מעלה", אומרת השורה השנייה של "לעולם לא תצעד לבד", ואמש היא נשמעה כאילו היא נכתבה במיוחד עבור אחד מבני הקבוצה. הוא נולד בקהיר וגדל בתל אביב, אבל ברוחו הוא היה ליברפולי. בשאר חלקי אנגליה נוהגים לצחוק בארסיות ולומר שהסרט השחור הוא חלק מציוד הקבוצה, ושניתן לקנות בחנות המועדון חולצות עם סרט שחור מוטבע עליהן. הסקאוסרים נושאים את ההאשמות בדבר רגשנות כאות כבוד. "כאן זה לא לונדון", הם אומרים ומתייחסים לסטריאוטיפ האנגלי המנוכר. הסנטימנטליות היא חלק מהאופי של העיר למודת הסבל ושל הקבוצה. לא בכדי מופיעה אש תמיד לזכר קורבנות אסון הילסבורו בסמל הקבוצה. כהן, אדם מקסים, חם וישיר, התאים לליברפול והיא התאימה לו.

השיר הזה נשמע לעיתים כמו הכנה למשחק, לפעמים כמו תפילה, לעיתים כמו באיסטנבול כמוצא אחרון ואתמול כפרידה והבטחה לחבר שלא יישכח. ביציע התנוססה כרזה לזכרו של כהן וביציעים שרו את השורות המוכרות בלהט המוכר. השחקנים לחצו ידיים, התפזרו על המגרש ואז התכנסו סביב עיגול האמצע. עוד לפני שהכרוז עלה על הדשא החלו האוהדים לקום ממקומותיהם. אנפילד דמם והכרוז תיאר את הקריירה של אבי כהן וביל ג'ונס, שחקן עבר משנות הארבעים שמת השבוע בשיבה טובה. שחקן ישראלי ושחקן אנגלי ושניהם בני הקבוצה לנצח. "הוא הצטרף למועדון ב-1979, ותרם את חלקו בזכייה בגביע אירופה, באליפות ובגביע הליגה", תיאר הכרוז את הפרק הליברפולי של כהן, "המועדון מביע את תנחומיו הכנים למשפחותיהם של אבי כהן וביל ג'ונס, ולכן הצטרפו אלינו כאות הערכה וכבוד לחייהם במחיאות כפיים".

הקהל כולו, כולל בעלי התפקידים ואוהדי וולבס, קמו על רגליהם וכיבדו את השניים במחיאות כפים שהדהדו בין ארבעת צדדי האצטדיון המפורסם. השופט שרק לסיום פרק הזמן והשחקנים התפזרו בעמדותיהם במגרש. העיר לא נעצרה ממהלכה, אבל בהחלט ידעה להעניק כבוד אחרון ולהיפרד כראוי מאחד משחקניה. הוא לא היה מגדולי כוכבי ליברפול אבל לבטח אחד האהודים ביותר.

"אבי היה בחור נהדר", מסביר לי פיל תומפסון, ששיחק איתו באותן שנים, למה כהן אהוד כל כך. "היה תענוג לשחק איתו, כי הוא השקיע ועשה מאמץ של ממש להיות אחד מהחבר'ה. אל תשכח שהוא הגיע לליברפול שהייתה חבורה מלוכדת של שחקנים בריטים ולאבי היו שתי משימות: הוא היה צריך להשתלב ולהוכיח שהוא ראוי לשחק. זה לא היה קל כי הוא הגיע כבלם ואני לא התכוונתי לתת לו את המקום שלי בהרכב, אבל הוא ניסה והשתדל. היתה לו יכולת טכנית נהדרת והוא ידע לשחק. הוא שיחק מאוחר יותר כמגן שמאלי והיה בחור פנטסטי. הוא היה שגריר נהדר של הכדורגל הישראלי, אחד השחקנים הפופולאריים ביותר ופורץ דרך. אבי היה הראשון ואחריו הגיעו רוני רוזנטל ובנו תמיר. אני זוכר שנסענו לתל אביב למשחקי ידידות ואילו היו ימים יפים. היתה הרגשה שאבי נועד לשחק בליברפול. אנחנו השחקנים אהבנו אותו, הוא היה אחד משלנו והחדשות שברו את ליבנו. אדם צעיר כל כך. הוא תמיד ייזכר בליברפול בחום רב. ישראל צריכה להיות גאה בו".

"לא שיחקתי עם אבי", מוסיף ג'ון אולדרידג', חלוץ הקבוצה לשעבר, "אבל פגשתי אותו כמה פעמים באירועים כאן וכשנסעתי לישראל. הוא היה בחור נהדר ומאוד פופולארי בקרב שחקני הקבוצה וזו טרגדיה נוראה. הוא היה פורץ דרך וכך נזכור אותו".

"העיר היתה תחת ענן שחור", סיפר לי פעם כהן על מפגשו הראשון עם ליברפול, אבל הקבוצה זרחה וניצחה 6:0 במשחק בו הוא חזה. "הבטתי מהיציע ואמרתי לעצמי, 'מה הם צריכים אותי כאן'. זו היתה אחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון, ללא כוכבים אינדיבידואלים, שחקנים שהבינו אחד את השני בצורה עיוורת. מרגע שההתרשמות הסתיימה ועד שהגיע ההודעה הרשמית שהם מעוניינים בי ביוני הייתי בטוח שבכל רגע מישהו יעיר אותי ויספר שהחלום נגמר".

אתמול בבוקר החלום נגמר. עד אז היה אבי כהן חלק מליברפול, כשחקן, חבר ואוהד. כשהאוהדים שרו על השדות עטורי התהילה סביב אנפילד קל היה להחליף את השורה על סטיבי הייווי באגף באבי כהן ברחבה, וכשהאוהדים הדגישו כמה קני דלגליש ידע לשחק, ידע כל אוהד ישראלי שגם אבי כהן ידע לשחק! וכשהאוהדים שרו על אותם חברים שנלקחו ללא סיבה היה קשה שלא להרהר בהליכתו בטרם עת של אבי כהן.

אחרי הטקס המרגש החל המשחק שלימד עד כמה רחוקה ליברפול של היום מליברפול של ימי כהן. קשה לדעת מה היה יותר חמור מבחינת המקומיים, העובדה שוולבס היתה טובה יותר מבחינת הכדורגל או שהאורחים לחמו יותר ולחצו את ליברפול גם אחרי שעלו ליתרון בדקה ה-56 משער של סטיבן וורד. אנפילד הפך למקום בלתי נעים. האוהדים החלו לקרוא "הודג'סון לאימון אנגליה" ו"דלגליש" והשיר על ימי הייווי ודלגליש חזר הפעם כמחאה קולנית על עליבות ליברפול הנוכחית. כשראיין באבל החליף את דיויד נגוג החרישו שריקות הבוז שעלו מהקופ את אנפילד. "הם לא אוהבים את באבל, הם לא אוהבים את הודג'סון והם לא אוהבים את מה שהם רואים בשנה האחרונה", הסביר אחד העיתונאים.

ג'ו קול התחמם על הקווים ומשורות העיתונאים בקעו הערות בנוסח, "ג'ו קול - הקמע היקר בתולדות הפרמירשיפ". ליברפול איבדה את דרכה ב-18 החודשים האחרונים. "ליברפול עדיין קרובה לליבי", אמר כהן לפני כשנה, "זה המקום שעשה אותי, את החיים שלי". מהקבוצה שהוא הכיר בשהותו כשחקן ומאוחר יותר כאוהד נותר מעט מאוד. אפילו הנאמנות של האוהדים כבר אינה מה שהייתה. כשפול קונצ'סקי הוחלף, הגיב הקופ במחיאות כפיים לעגניות. הכדורים הארוכים לעבר פרננדו טורס מילאו את האוויר והגנת ליברפול התקשתה להתמודד מול חלוצי הקבוצה שבמקום האחרון.

בכל החלק האחורי של ליברפול היום אין שחקן עם הכישרון, האלגנטיות או ראיית המשחק של כהן ומלבד טורס, פפה ריינה, ג'יימי קראגר וסטיבן ג'רארד אין שם איכות של ממש. המשחק הסתיים בניצחון מוצדק של וולבס, בערב שהחלק המרשים בו מבחינת ליברפול הסתיים מעט לפני שריקת הפתיחה.

כהן, להבדיל, ניסה לשחק בקבוצה הטובה בעולם בה כמעט בכל עמדה היו שחקנים מובילים, בתקופה שבה היה חילוף אחד למשחק ואיש לא חשב על רוטציה בקרב השחקנים המובילים, ולמרות זאת הצליח חלקית. לכן, מעבר לאישיותו הידידותית והחמה הוא זכור לטוב. הוא לא היסס לעבור לקבוצה התחרותית ביותר באירופה בתקופה שבה עדיין לא ידעו כיצד לקלוט שחקנים זרים ובזכות המהלך הזה למדו באנגליה כיצד לפתוח את הדלתות בפניהם. רוני רוזנטל הגיע אחריו ומילא תפקיד משמעותי באליפות האחרונה של ליברפול, וגם על כך זוכרים את כהן לטובה בעיר.

"כדורגל אינו עניין של חיים ומוות", אמר ביל שנקלי באמרה שרודפת את ליברפול מאז אסון הילסבורו, "הוא הרבה יותר מכך". אתמול הכדורגל היה חשוב רק במשך 90 דקות. לפני ואחרי המשחק חייו ומותו של שחקן פורץ דרך מתל אביב היו חשובים יותר. במונית חזרה למרכז העיר אמר אוהד במבטא אירי כבד שהיו שני רגעים חיובים במשחק. הטקס המכובד לזכרו של כהן ושריקת הסיום. בתוכנית סיכום המחזור הוקרן שערו של כהן מול אסטון וילה ואלן האנסן, חברו לקבוצה, נפרד ממנו במילים דומות להפליא לאלו של פיל תומפסון. היה ברור שאלו לא משפטים מנומסים שיש לומר אותם אלא דברים היוצאים מהלב. ליברפול נפרדה מאבי כהן במחיאות כפיים ועצבות גדולה.