פישר כבר לא קינג

בכל שבוע אני נאלץ להצפין לתל אביב פעמיים על מנת לסיים את חובות התואר השני שלי (עוד סמסטר למנאייק!), וכמו כל אחד שנכנס או יוצא מתל אביב יודע, נסיעה כזאת כרוכה כמעט תמיד בבילוי אכזרי של מינימום שעה בנתיבי האיילון. בימי שלישי אין שום דבר שיינחם אותי אבל בימי ראשון, בזמן שאני מדדה לאיטי על המסלול ומחשב איך שוברים לזה שמזגזג בין הנתיבים את הראש, אני פתאום נזכר – "יום ראשון היום, יש פוטבול!" – וכל הדיכאון נעלם, לשלוש-ארבע דקות לפחות.

אבל זהו, עוד שבוע אחד וזה נגמר. כן, יש פלייאוף וההרגשה שלי היא שהוא הולך להיות איכותי מאוד השנה בזכות השיוויוניות הגדולה בין הקבוצות, אבל זה לא אותו הדבר. המעקב אחרי כמה משחקים במקביל, הזפזופ בין שני הערוצים ובין קבוצת הפנטזי שלך לתוצאות – כל זה הוא ריגוש שרק פוטבול יכול לספק. וצריך להודות שגם אם הנהלת הליגה עושה הרבה דברים שאני מגנה, הרי שההחלטה שלה לערוך בשבוע האחרון משחקים בין-חטיבתיים בלבד היא יותר ממתבקשת, מה שיוצר מצב שגם אם קבוצה הבטיחה את העליה שלה לפלייאוף או אפילו כבר מזמן לא נמצאת בתחרות – היא עדיין אמורה לעשות את המקסימום כדי להרוס ליריבה שלה.

זה המצב עם וושינגטון, שתנסה למנוע מהג'איינטס לעלות לפלייאוף, מקרוליינה שתנסה למנוע מאטלנטה את הביי שלה (כן, כאילו זה יקרה). הקרב שאמור היה להיות המעניין מכולם בין הברס לגרין ביי לא צפוי להיות כל כך מעניין, לעומת זאת, משום שההפסד של פילדלפיה למינסוטה נעל את הדובים עם שבוע חופש ב-NFC. יש להם סיכוי לעלות מהמקום הראשון, אבל מי באמת חושב שקרוליינה אכן תנצח באטלנטה?

בכל מקרה, תיהנו, לא יהיה כזה עוד לפחות שבעה חודשים (וב"לפחות", אני מתכוון שיכולה להיות לנו, חס וחלילה, שביתה).

- מבין הקבוצות שהפתיעו השנה והיו בתחרות מוקדם יותר, נותרה רק קנזס סיטי, שהולכת להיות בפלייאוף לראשונה מזה הרבה זמן (במאמר מוסגר, גם לטמפה ביי יש סיכוי, אבל הוא די קלוש). אני מאוד שמח בשביל הצ'יפס, משתי סיבות. הראשונה, שזאת קבוצת פוטבול שנבנתה בצורה נכונה – קודם הביאו GM עם רקורד מוכח ואז נתנו לו לבחור את הצוות המקצועי ולהביא שחקנים שהוא מכיר. היתה להם את הסבלנות להתחזק דרך הדראפט והיה להם את השכל להביא שחקנים משלימים מבחוץ ולא להתפתות לשמות גדולים (תראו מה השם הגדול של TO עשה לסינסי, למשל).

- הסיבה השניה היא קצת יותר פרוזאית – אני פשוט מאוד שמח שסן דייגו לא תהיה שם. קודם כל, כי היא בכל זאת קבוצה שמפחידה אותי בפלייאוף ונראית לי כמו כזאת שמסוגלת לעשות צרות לקבוצה שלי, אבל בעיקר כי אצלם הכל לא נכון. הם התרגלו שהם יכולים לשחק בהילוך שני-שלישי במשך חצי עונה ואז להעביר להילוך גבוה בחלק השני שלה והם גם שכחו שיש שלושה חלקים לכל קבוצה ולספיישל טימס יש משמעות גדולה מאוד ולא רק להתקפה ולהגנה.

- חוץ מזה, ביום שני בלילה ראינו שני שחקני עבר של הקבוצה הזאת – מייקל טרנר ודרו בריס – מובילים שתי קבוצות אחרות לפלייאוף. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איפה הצ'ארג'רס היו היום אם היו בוחרים בבריס ולא בריוורס?

- ועוד מילה קטנה על הצ'ארג'רס והמאמן שלהם. את מרטי שוטנהיימר העיפו מסן דייגו אחרי ההפסד לניו אינגלנד בחצי גמר ה-AFC של 2006. מאז הספיק נורב טרנר להפסיד פעמיים במעמדים דומים (כולל הפסד די מביך בסיטואציה דומה לג'טס שנה שעברה) והשנה אפילו לא להגיע לפלייאוף, אז איך זה שהוא מקבל גיבוי מהבעלים של הקבוצה?

- אין לי הרבה מה להגיד על הפטריוטס כי לא ראיתי אותם השבוע, אבל אני כן אשאל דבר אחד – עכשיו שבריידי שבר את שיא המסירות בלי חטיפה ושה-MVP פחות או יותר בכיס שלו, לא עדיף שהוא ימסור איזה אינטרספשן אחד קטן בשבוע הבא מול מיאמי, רק כדי להוציא את זה מהמערכת שלו?

- עוד משהו קטן בנושא – האיש שאת השיא שלו בריידי שבר היה ברני קוסאר, שאותו אימן בקליבלנד, אכן – ביל בליצ'יק. ההבדל הוא רק שאת קוסאר בליצ'יק פחות או יותר סילק מקליבלנד (לטובת ויני טסטוורדה) למרות שהיה חביב הקהל, בעוד שבריידי, נראה לי, לא הולך לשום מקום.

- דיברתי כבר פעם אחת על החטיפות של דרו בריס, וביום שני ראינו בדיוק את הבעיה שוב, כשבריס עושה מהלכים מסוכנים שעלו לו ביוקר רב – במיוחד זריקה (אם אפשר לקרוא לזה כך) איומה ונוראה שנחטפה והוחזרה לט"ד. אם בריס לא ילמד לשמור על הכדור – עד עכשיו הוא נחטף כבר 21 פעמים – הוא ישלם על זה בפלייאוף, לא משנה כמה טוב הוא יהיה בשאר הזמן.

- למזלו של בריס, יש שחקן אחד שמסר ליותר אינטרספשנס ממנו, אתם יודעים למי אני מתכוון – האח הקטן לבית משפחת מאנינג. לפני שלוש שנים כתבתי טור, אחרי עוד משחק מזוויע של הבחור (כזה שאפילו ה-4 אינטרספשנס שלו מול גרין ביי נראו טוב), שבו לגלגתי על איליי ואפילו השוויתי אותו לאיברים מוצנעים שהשתיקה יפה להם. איליי כמובן גמל לי בכך שהוא גנב את האליפות מהקבוצה שלי. מאז, נזהרתי בכבודו של איליי פעם אחר פעם – מה אני צריך להסתבך עם משפחת מאנינג, שאיכשהו נדמה שמחזיקה בחוזה עם אלוהי הפוטבול?

אבל יש גבול לכמה אפשר לשתוק. במחיר של עוד אליפות לאחד מהאחים מאנינג – וזה משהו שאני לא מוציא בכלל מכלל חשבון, סך הכל לג'איינטס יש היום לא פחות כלים מ-2007 (עוד שניה גם על הקולטס) – הגיע הזמן להגיד את האמת: איליי מאנינג, עם או בלי טבעת, לא היה ולא יהיה ק"ב טוב. הוא ק"ב בינוני, במקרה הטוב, עם בעיות דיוק קשות ונטיה לקחת סיכונים מיותרים, שבזכות הגנה מצוינת ומשחק ריצה מעולה מצליח להגיע לפלייאוף שנה אחר שנה ולולא היה שמו מאנינג, הייתם לוקחים שחקן כמו מאט קאסל על פניו כל יום. קדימה, איליי, תוכיח שאני טועה.

- וכמו שאמרתי על הקולטס בשבוע שעבר, הם מתחילים להיראות יותר ויותר כמו הקבוצה מ-2006. עכשיו אדאיי חזר ופתאום יש להם משחק ריצה שמאפשר לפייטון להריץ את הפלייאקשן באפקטיביות ועם קצת מזל והרבה מאנינג – אין קבוצה שכרגע מפחידה אותי יותר ב-AFC.

- גם הג'טס זכו לקבל פתאום את ההתקפה שלהם מול שיקגו, אבל מה – לאיפה נעלמה ההגנה?

- יכול להיות שכולנו טעינו ושדנבר בכל זאת מצאה את ק"ב העתיד שלה בדמותו של טים טיבו? טוב, בואו לא ניקח את הגנת המסירה של יוסטון בתור דוגמא למשהו.

- סינגלטרי הלך הביתה והוא המאמן הרביעי כבר שהולך הביתה באמצע העונה, כשבסופה ייתכן ויצטרפו אליו לפחות עוד שניים-שלושה כאלו. ג'ון פוקס היה צריך ללכת הביתה כבר לפני שלוש-ארבע שנים והוא יכול לתת שיעורים לטום קופלין איך לרכב על תהילת סופרבול. ג'ק דל ריו גם הוא היה צריך להיות במקום אחר כבר שנתיים, והדרך שבה הקבוצה שלו נראתה ביום ראשון – קבוצה שצריכה ניצחון מול קבוצה שסיימה את העונה ולא מצליחה לעשות את זה – היא שיקוף ישיר של האיכויות שלו כמאמן.

- אבל הסיפור המעניין הוא ג'ף פישר. אישית, אני מעריך מאוד את מה שפישר יודע לעשות. זה נכון שמבחינת אחוזי הצלחה קשה להגיד שטנסי תחתיו היתה מרשימה כמו קבוצות תחת מאמנים אחרים, אבל איכשהו הוא תמיד הצטייר כמישהו שמצליח להפוך קבוצות עם כשרון בינוני לשלם שגדול מסך חלקיו. אבל לאור היכולת של הקבוצה בשנתיים האחרונות, ההתדרדרות שלה מקבוצה של 3:13 לכזאת שלא מדגדגת את הפלייאוף והבלאגן עם וינס יאנג (שגם פה, לדעתי היה מצליח הרבה פחות עם כמעט כל מאמן אחר) – אין לו ברירה אלא להחליט על התחלה חדשה במקום אחר. נדירים המקרים שבהם מאמן NFL מחליט ללכת הביתה על דעת עצמו (ביל קהוור זאת הדוגמא היחידה בעבר הקרוב שעולה על דעתי), אבל אם הבעלים של טנסי לא יחליט לשחרר אותו (מה שלדעתי יקרה בכל מקרה), פישר צריך לעשות את הדבר הנכון ולהחליף אווירה. לא יהיו חסרות קבוצות שיהיו מוכנות לקלוט אותו, אני משוכנע.

- בשבוע הבא – סיכום עונה. תהנו ממה שיש