מה אתם שווים באמת? על המפגש בין מיאמי ללייקרס

איטס כריסמס טיים. עבורנו זה אומר בעיקר המון כדורגל אנגלי ומחזור מצוין של משחקי NBA בשעות נוחות. השנה דיוויד סטרן לא היה צריך לחשוב יותר מדי על המשחק המרכזי של הכריסמס. כמו בשנה שעברה, המשחק הזה יפגיש בין קובי בריאנט ללברון ג'יימס. אך הפעם ג'יימס יביא איתו את החברים החדשים ממיאמי. זה יהיה המפגש הראשון בין האלופה לקוראת התיגר מסאות' ביץ', מפגש ראשון של מה שעשוי להפוך ליריבות המרתקת של השנים הקרובות.

ניתן להתווכח על גודל המאורע ועל היחס המיוחד שהוא מקבל. רבים רואים בו רק עוד משחק עונה רגילה, אחד מתוך 82, ויש להם סיבות טובות אליהן נגיע לקראת הסוף. אך בינתיים אנחנו זורמים עם ההייפ ובודקים איך נראית היריבות שאולי אולי מתחילה לרקום עור וגידים.

לפני חודש הסיפור היה הפוך לחלוטין, אז הלייקרס נראו חזקים ויציבים ומיאמי הייתה עמוק במשבר. אבל מאז ההיט ניצחו 13 מ-14 משחקים והתמקמו בנוחות במקום השני במזרח. מעבר לכך שהקבוצה התחברה וצברה ביטחון, היו כמה גורמים משמעותיים בריצה של מיאמי - כריס בוש התחיל להיראות כמו הצלע השלישית, מריו צ'אלמרס נכנס לרוטציה והבהיר שהוא ראוי לכך ואריק דמפיר הצטרף כפיתרון סביר לצורך בסנטר קלאסי. צ'אלמרס ודמפיר סיפקו בעיקר פיתרונות הגנתיים בעמדות הבעייתיות ויש להם חלק חשוב בכך שבחודש האחרון אף קבוצה לא קלעה 100 נקודות או יותר מול מיאמי.

האלופה, לעומת זאת, רחוקה משיאה. לאחר מספר הפסדים נדמה היה שהיא התאוששה, אבל אז הגיעה תבוסה ביתית למילווקי שהזכירה שמשהו חורק בממלכת פיל ג'קסון. המאזן עדיין טוב, אבל לאחר ששיחקו רק חמישה משחקים מול קבוצות במאזן חיובי עד כה, הולך להיות ללייקרס הרבה יותר קשה לרדוף אחרי מוליכות הליגה. חלק מזה מכוון - הזן מאסטר נותן לקובי לנוח שש דקות יותר מהעונה שעברה (היכולת המצוינת של שאנון בראון מאפשרת זאת). אך גם מעבר לכך, הלייקרס נראים נרפים ובמקרים רבים חסרי עניין במה שקורה לפני אפריל.

מבחינה בריאותית, היתרון נמצא בצד של לוס אנג'לס. אנדרו ביינום כבר משחק ונכנס לרוטציה, ואין בלייקרס חיסרון משמעותי. מיאמי תשחק ללא יודוניס האסלם שלא ברור אם יחזור השנה, כאשר גם מייק מילר רק בשלבי התאוששות ראשונים ועדיין לא אפקטיבי. דווין וויד החמיץ את המשחק הקודם אך קשה להאמין שירשה לעצמו לפספס את משחק הכריסמס, הבעיה היא שעד כה כשוויד שיחק מעט פצוע או חזר מפציעה, הוא נראה רע מאוד.

כאמור, ההגנה של מיאמי השתפרה לאחרונה וסתמה כמעט כל חור. החוזק הגדול ביותר שלה - הגנה מול פיק נ' רול, לא יבוא לידי ביטוי מול התקפת המשולש של הלייקרס. הסיפור שעשוי להתברר כמעניין וכחשוב ביותר לעתיד נמצא בצד הזה של המגרש וקרוב לסל - איך יסתדרו שחקני הפנים של מיאמי עם שלישיית הגבוהים של הלייקרס? הצמד שנראה בעייתי במיוחד עבור ההיט הוא גאסול וביינום. אודום אמור להיות שחקן יחסית נוח עבור בוש הזריז, אבל כשהוא יצטרך להתמודד עם שחקן פנים קלאסי עשויה להיות לו בעיה. בזמן שעל היכולת של הסופרסטארים לא ניתן להגיד יותר מדי בשלב כזה, המאצ'-אפ בין הגבוהים בהחלט יכול לתת אינדיקציה טובה לעתיד.

פרט לשחקני פנים, יש ללייקרס גם שחקן כנף אחד לא רע. מולו מיאמי מגיעה מצוידת. יהיה מעניין לבדוק איך וויד ולברון יחלקו בינהם את השמירה על קובי - חצי חצי או בעיקר אחד מהם (כנראה וויד). בכל מקרה, מי שלא ישמור על הממבה יקבל את רון ארטסט (שישחק הרבה בגלל ההגנה) שנמצא בכושר נוראי, מה שיאפשר לו להתפנות לעזרה. גם וויד וגם לברון מתמחים בהגנה קבוצתית ואם יתאפשר להם לשחק חופשי בהגנה הם יקשו מאוד על משחק ההתקפה של הלייקרס, לכן חשוב מאוד לאלופה שארטסט יהווה איום התקפי כלשהו.

התנאי הראשון לנטרול מוצלח של מיאמי הוא, כמובן, היכולת להעמיד שני שומרים טובים בכנפיים. בתחום הזה, אין בליגה קבוצה טובה יותר מהלייקרס. קובי וארטסט ייתנו לוויד ולברון את הפייט ההגנתי הטוב ביותר שיכול להיות. אמנם הם לא תמיד בשיאם מבחינה הגנתית השנה, אבל זה בעיקר נובע מחוסר חשק. מול מיאמי לא תהיה בעיה כזאת. בכלל, ללייקרס יש מאץ'-אפ הגנתי טוב מול מיאמי שכולל את האפשרות להחביא את דרק פישר.

גם שלישיית הגבוהים יודעת לשמור מצוין כשמתחשק לה, והלילה אמור להתחשק לה. אבל מול מיאמי לא מספיק לנטרל את הגבוהים היריבים, שחקני הפנים של הלייקרס יצטרכו גם לעזור מול החדירות של שחקני החוץ. מיאמי היא הקבוצה שנחסמת הכי מעט פעמים בליגה (2.6 למשחק) ובפער ענק. היכולת של גבוהי הלייקרס להפריע באפקטיביות לחדירות, גם דרך חסימות וגם דרך שינוי זריקות, עשויה להכריע את ההתמודדות. מקום נוסף בו ייבחנו גבוהי הלייקרס הוא בקרשים - הם חלשים מאוד בריבאונד הגנה השנה. מיאמי, מצידה, חלשה בריבאונד התקפה, כך שמי מהשתיים שתצליח לשלוט בריבאונד בצד הזה תייצר לעצמה יתרון שיהיה בגדר בונוס.

נתחיל בשאלה הלא מובנת מאליה אם המשחק בכלל חשוב. בשנה שעברה קליבלנד הגיעה בכריסמס לסטייפלס סנטר והביסה את הלייקרס בנצחון שהיה הצהרה. לאחר מכן התברר שההצהרה הייתה שהם טובים מאוד בכריסמס. עם כל הכבוד לערך הסמלי של המשחק הזה, בעונה ארוכה כל כך הוא נשכח במהירות והחשיבות שלו לפלייאוף הופכת לזניחה.

זה נכון במיוחד ללייקרס, שלא צריכה להוכיח לעצמה או לאף אחד כלום. אם כבר, המשחק הזה אמור להיות חשוב ללייקרס רק בגלל החשיבות שלו למיאמי - ניצחון של ההיט יגדיל באופן משמעותי את הביטחון שם, הפסד יכול להחזיר את הבלגן. פיל ג'קסון וקובי ישמחו לתקוע עוד סיכה בבלון ולהלחיץ את המערכת שלחוצה מספיק גם ככה.

עם כל הכבוד לשחקנים, המשחק הזה חשוב במיוחד לאריק ספולסטרה. לברון כבר הצהיר את מה שהיה צריך בחזרה לקליבלנד, עכשיו תורו של המאמן הצעיר להתמודד עם השד המרכזי שלו - הטענה שהוא נקודת התורפה, שהוא לא יכול להתמודד עם מאמן בקליבר של הזן מאסטר. יהיה מעניין לבדוק אם ספולסטרה ייתן למשחק הזה חשיבות מיוחדת, או ינסה לשחק אותה אדיש ולשמור על הרוטציה הרגילה.

המשחק הזה מקבל סמליות נוספת בכך שאם מיאמי תנצח היא תעבור את הלייקרס במאזן לראשונה השנה. זאת נקודה משמעותית, כי לא מזמן האופציה הזאת נראתה מופרכת. לעומת קליבלנד, שכבר הייתה קונטנדרית מוכחת בזמן המשחק, מיאמי זקוקה להצהרה גם בשלב כזה של העונה, הצהרה שצריך לקחת אותה ברצינות באופן רשמי. הפסד ידחה את ההצהרה הזאת למועד לא ידוע, לכן המשחק הזה חשוב למיאמי, וחשוב, באופן כללי, יותר מעוד משחק כריסמס.