עשיתם לנו עוול

להיסטוריה יש דרכים לחזור על עצמה בכל מיני ורסיות, ושמינית הגמר במונדיאל בין גרמניה לאנגליה התכתבה עם גמר 1966 המיתולוגי. אז, בגמר, בעט ג'ף הרסט כדור שספק-עבר-ספק-לא את קו השער, אבל ב-2010 הספק היחיד היה בנוגע לראייתו התקינה של צוות השיפוט. גרמניה כבר הובילה 0:2, אפסון צימק לאנגליה בדקה ה-37, ודקה אחר כך באה הבעיטה של למפארד. אם השופט היה רואה את מה שכל העולם ראה, הוא היה מנסח מיתולוגיה אחרת, שלעולם לא נדע איך הייתה מסתיימת

אח, צ'אבי, צ'אבי, האדריכל של ברצלונה, המאסטרו של ספרד, היה לו מונדיאל טוב, אבל איך שהוא רמס את טנריפה וחרז והוביל את ברצלונה הנשגבת לאליפות הלא-ליגה. ואינייסטה. טוב, הוא לא עשה הרבה ב-2010, אבל איזה שער בגמר המונדיאל. חלום. ומסי, האל בכבודו ובעצמו, זה שכל נגיעה שלו היא שירה. הוא היה ע-נ-ק במונדיאל, עד רבע הגמר. סניידר? טרבל עם אינטר והופעה עם הולנד בגמר המונדיאל? שיעבור לבארסה, נראה מה הוא שווה

אחרי ששרטטו את גבולות היבשת האומללה מכולן, מדינות המערב העזו להביע חשש, לעג וביקורת כלפי ההכנות של דרא"פ למונדיאל. דיברו על הפשע המשתולל, על העוני הנורא, על אי עמידה בלו"ז, בעיות תחבורה, חשש מטרור ועוד. כמה קל לדבר על פתיחות ונאורות אך בפועל להביע את אותן דעות קדומות, ובעיקר – לא להאמין. דרום אפריקה, מדינה שנחלצה מאפרטהייד, עמדה במשימה בכבוד. בהרבה כבוד. היה צבעוני, שמח, ומתוקתק לעילא. אם במערב קיטרו על הוובוזלות, סימן שזה היה מונדיאל מושלם

אפריקה לא חיפשה רק הכרה במונדיאל הזה, היא חיפשה גם גיבור ספורטיבי, שיירש את רוז'ה מילה האגדי כפנים היפות והעדכניות של היבשת. לגאנה היה מונדיאל מצוין, היא חלמה להיות האפריקאית הראשונה בחצי הגמר, ותתפלאו - כל היבשת רצתה שתגשים אותו. אסמואה גיאן היה רחוק 11 מטר מהפיכה לאייקון אפריקאי, אך בתוספת הזמן של ההארכה מול אורוגוואי הוא בעט למשקוף. עצוב. בעצם הוא לא היה רחוק 11 מטר מהחלום, גם 10 סנטימטרים היו מספיקים. עד מתי אפריקה תחסר את הגרוש ללירה?

לא ניקח כלום מגדולתם של בריאנט וג'קסון, אבל יש להם מספיק אליפויות, מספיק כדי שנרצה שאת הטבעת יענדו שלושה אנשים בני 33, 34 ו-35. פירס, גארנט ואלן כבר בגיל שבו מתחילים לחשוב על השקעות נדל"ן במדינה עם 300 ימי שמש בשנה, אבל במקום זה הם גרמו לנו להתפעל מהם שוב ושוב, כשהם נעזרים ברונדו המופלא ואחלה צוות מסייע. הרבע הרביעי של המשחק השביעי בסטייפלס סנטר השאיר אותם ואותנו מתוסכלים, כי ברור שקבוצה כזאת, ספורטאים כאלה, ראויים ליותר מכבוד עצום וטבעת אחת. נו, אולי השנה

כל ילד חולם לשחק בגמר ליגת האלופות. כל ילד חולם לשחק בגמר המונדיאל. הילד אריאן רובן הגשים את שני החלומות, שמבחינתו הפכו לסיוט. לעבור ליד הגביע בלי להניף – או שהמוטיבציה שלך לנצח בעתיד מטורפת, או שנוצר לך בור של תסכול בלב. רובן נראה מבוגר מ-26 שנותיו ויש לו עוד הרבה שנים לחתוך מצד שמאל למרכז ולענג בעוד שער גדול. השנה הגדולה והמלהיבה שלו בבאיירן ובנבחרת הולנד הייתה צריכה להיגמר לפחות עם תואר אחד. מעמדי גמר שכאלה נדירים, והוא טוב מכדי להיזכר כלוזר

היינו אמורים לראות את פורטלנד הופכת לקבוצה ענקית, מפוצצת בכישרון, שתשלוט בעשור הקרוב. במקום זה קיבלנו בית חולים שדה. בכל ידיעה על הקבוצה תמצאו מילים כמו "מחלים", "שיקום" או "סי.טי", ותרגישו כמו מתמחים בבלינסון. אודן גמר עוד עונה, הברכיים של ברנדון רוי בן ה-26 הם כמו של אחד בן 46, ורגע, מה עם כתף ימין של באטום וקמבי? וברך שמאל של פרזבילה? רצינו אלטרנטיבה מרעננת לטריו של מיאמי או לדומיננטיות של הלייקרס, וקיבלנו את פורטלנד טרייל פלסטר'ס

טקסי פתיחה הם לרוב שילוב של שמאלציות וקלישאות תרבותיות המומחזות ומומחשות באמצעות רקדנים ופירוטכניקה. במקום אותה פומפוזיות קיבלנו בוונקובר טקס פתיחה עם מועקה בחזה, אחרי שיממה קודם לכן נהרג הספורטאי הגאורגי נודאר קומאריטאשווילי בן ה-21, שאיבד שליטה על מזחלתו והתנגש בעוצמה במוט פלדה במתקן האימונים. ספורטאים חולמים ומתכוננים לרגעי שיא שכאלה, ובמקום לראות משלחת גאורגית מלאת התרגשות, היה עצוב לצפות בה נכנסת לאצטדיון אבלה. הזיקוקים לא ניחמו אף אחד

אולי זו חיבה יתרה לתכניות ריאליטי, או סתם כמויות אגו שהיו מפרקות את סכר הובר, אבל מה שלברון ג'יימס עשה לאוהדי קליבלנד והנהלתה גבל בהתעללות. כמה אטום צריך להיות כדי להתנהג כך לאנשים שרוממו ופיארו אותך, ועשו הכל כדי שתצליח. לברון העדיף לרתק את ארה"ב לשידור ישיר, בו ישב נינוח, מוקף בתלמידי ביה"ס – השיעור להיום: איך לא מתנהגים - ולומר שהוא מעדיף את מיאמי. לא הגיע לאוהדי קליבלנד לשמוע את זה, ודאי לא ככה. באוהיו סגדו לבנם, והוא היה להם למלך. ואחר כך לסתם אדם קטן ושנוא

בדקה ה-102 של ההארכה, תיירי הנרי השתלט בעזרת ידו על כדור גובה, השופט השבדי מרטין הנסון התעלם והחלוץ העביר רוחב לגאלאס, שנגח שער ששווה מונדיאל. המחאות המיידיות של האירים, ואחר כך של העולם כולו, לא עזרו. העיקר שבפיפ"א מפיקים סרטונים לעידוד הפייר-פליי. נתנחם בזה שזה המקרה היחיד ברשימה בו העונש הותאם למידת החטא. צרפת הופיעה בדרא"פ כסגנית אלופת עולם, והתפרקה - במגרש ומחוצה לו - בצורה מבישה וחסרת תקדים. המאמינים יאמרו שיד אלוהים בדבר