מרתון ברלין: הרטה נחושה לחזור לבונדסליגה

בכל ליגה אירופית בכירה ניתן לאתר לפחות קבוצה אחת מעיר הבירה של אותה מדינה. כך מוצאים את לאציו ורומא באיטליה, ריאל ואתלטיקו מדריד בספרד, ארסנל וטוטנהאם (וצ'לסי ו-ווסטהאם ופולהאם) באנגליה, אייאקס אמסטרדם בהולנד ופריז סן ז'רמן בצרפת. נכון, פ.צ בריסל, הקבוצה היחידה מבירת בלגיה, משחקת בליגה השניה בארצה, אך מאחר והקבוצה המעוטרת באותה המדינה מתאמנת ומשחקת בעיר אנדרלכט, המשתייכת למחוז בריסל, ניתן להעלים עין מאי הדיוק המוניציפלי. בבונדסליגה הגרמנית לא יימצא רמז לקבוצה מעיר הבירה או מסביבותיה, והאחריות לכך חלה על המועדון הבכיר בעיר – הרטה BSC.

קשה להאמין שרק לפני כשנה וחצי, באמצע חודש מרץ 2009, הכל נראה ונשמע אחרת. עם סיום משחק הניצחון העשירי ברציפות באותה עונה, 0:1 על לברקוזן , התבססה הרטה ברלין במקום הראשון בפער של ארבע נקודות מהשניה באיירן מינכן. יוסיפ סימוניץ', בלם הקבוצה, עמד מול יציע האוהדים המזרחי באצטדיון האולימפי, אחז במיקרופון והכריז: "בעשרים ושלושה במאי ניפגש כולנו ברחבת בית העירייה!", רמז לחגיגות האליפות העתידות לבוא עם סיום העונה.

אנדרי וורונין ומרקו פנטליץ' היו אחראים על ההבקעות, סימוניץ' וארנה פרידריך נתנו תצוגות תכלית הגנתיות, רפאל וגויקו קצ'אר תיווכו באמצע תוך הצגת יכולת אישית וטכנית גבוהה וירוסלב דרובני הוכיח מדוע בנבחרת צ'כיה הוא שני בשער רק לפטר צ'ך. האופוריה בבירה היתה בשיאה באותה תקופה ואליפות ראשונה בהיסטוריה המודרנית נראתה סוף סוף באופק. אך את אותה עונה סיימה הרטה רביעית כאשר במחזור האחרון החמיצה את המקום השלישי כשהובסה 4:0 על ידי קרלסרוהה, שירדה ליגה באותה עונה, ושלחה את שטוטגרט להתחרות בליגת האלופות.

עונת 2009/10 תיזכר לעד כאחת מהשחורות והשחונות של המועדון בליגה הבכירה מיום הקמתה. עזיבת השחקנים הבכירים עם תום העונה שקדמה לה ומדיניות רכש כושלת סימנה את תחילת הדרך למטה. הניצחון הראשון באותה עונה הושג אמנם כבר במחזור הראשון, 0:1 על האנובר, אך זה גם היה הניצחון היחיד של הקבוצה במהלך הסיבוב הראשון. במשחקה הבא, בו הפסידה 2:1 לבורוסיה מנשנגלאדבך, נפתחה סדרת הפסדים, שמונה במספר, שנעצרה רק במחזור העשירי. שלוש תוצאות תיקו נוספות הציבו בתום הסיבוב הראשון את הרטה במקום האחרון עם שש נקודות בלבד ופער של עשר נקודות מהקו האדום.

לקראת הסיבוב השני התחזקה הרטה במספר שחקנים, כשהבולטים בהם היו המגן הגאורגי לבאן קוביאשווילי (שאלקה 04) והחלוץ היווני תאופניס גקאס (באייר לברקוזן), אך למרות שיפור קל ביכולת, צברה הקבוצה רק 18 נקודות במהלך הסיבוב השני ולא הצליחה להיחלץ מהמקום האחרון עד לסיום העונה, תוך שהיא רושמת 16 משחקי בית רצופים ללא ניצחון (ובכך שוברת את השיא השלילי מעונת 1965/6 - 15 - של קבוצת העבר טסמניה ברלין, הנחשבת לקבוצה הגרועה בהיסטוריה של הבונדסליגה).

משחק החוץ בלברקוזן במחזור ה-33 (1:1) שם את החותמת הסופית על ירידתה של הרטה ברלין לליגה השניה. ההתמודדות האחרונה לאותה עונה, בבית מול באיירן מינכן ואל מול יציעים מלאים עד אפס מקום, הייתה לאירוע עצוב וחסר משמעות, שכן גם באיירן מינכן הבטיחה את זכייתה באליפות מחזור אחד לסיום. כל שנותר לאוהדי הרטה היה להעניק כבוד לאלופה החדשה.

הליגה השניה אינה זרה להרטה ברלין. מאחר ששתי האליפויות היחידות של המועדון, שיחגוג בקיץ הקרוב 118 שנות קיום, הושגו בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, זכורות בעיקר ירידות הליגה של הקבוצה, ואלו קרו חמש פעמים במהלך 47 שנות הבונדסליגה, שתיים מהן חרוטות היטב בזיכרון. בפעם הראשונה זה קרה בעונת 1964/5, השנה השניה לקיומה של הבונדסליגה. לאחר הקמת חומת ברלין מצא את עצמו המועדון בצידה המערבי של העיר המחולקת, מובלעת אמריקאית/צרפתית/בריטית בלב מזרח גרמניה הקומוניסטית. למרות ההקלות במסים שהוענקו בברלין למטרת עידוד ההגירה אליה, נתקל מועדון הכדורגל בקשיים בהבאת שחקנים לעיר המבודדת ועל מנת לשכנעם ולפתותם העניקה הנהלת הקבוצה בונוסים כספיים שלא עוגנו חוזית. עם חשיפת הפרשה השעתה הנהלת הבונדסליגה את הרטה מפעילות באופן מיידי וכפועל יוצא מכך ירדה הקבוצה לליגה האזורית, השניה באותן שנים, בה שהתה שלוש שנים לפני שחזרה לליגה הבכירה.

הירידה השלישית היתה הקשה ביותר עבור המועדון. בעונת 1982/3 ירדה הקבוצה לליגה השניה מהמקום האחרון ובמשך שלוש עונות נאבקה בתחתית על מקומה עד אשר בעונה הרביעית כשלה גם בכך, סיימה במקום ה-17 וירדה לאוברליגה, הליגה החובבנית השלישית. את עונתה הראשונה בליגת ברלין סיימה הרטה במקום הראשון תוך מתן תצוגות תכלית ו-102 שערי זכות, אך כשלה במשחקי הפלייאוף ונותרה עונה נוספת בליגה השלישית. גם את עונת 1988/9 סיימה הרטה במקום הראשון, אך הפעם ידעה להתגבר על יריבותיה העיקריות בפלייאוף, איינטרכט בראונשוויג ודואיסבורג, סיימה ראשונה ושבה לליגה השניה. יוהאנס ורמוט, עיתונאי לשעבר ואוהד הרטה ותיק, לא ידע איך להתמודד עם המצב באותן שנים: "בסופו של דבר הצלחתי להתרגל לליגה השנייה, וכשהציפיות תואמות גם הכאב פחות, אבל שנתיים בליגה השלישית?החובבנית? זה היה מעבר לכוח הסיבולת שלנו. היכולת שם נמוכה, היריבות חלשות, אין תקשורת, אין צופים, אין עניין".

השנים שאחרי העליה הרביעית של הרטה לבונדסליגה הבכירה היו לתור הזהב של הקבוצה, בהם בילתה דרך קבע בין צמרת הטבלה למרכזה. שלוש פעמים סיימה הקבוצה את העונה במקום הרביעי ובעונת 1998/9 אף במקום השלישי שהעניק לה כרטיס כניסה לליגת האלופות. את שלב הבתים של המפעל האירופי הבכיר סיימה הרטה במקום השני תוך שהיא מנצחת בדרכה לשם את צ'לסי, מילאן וגלאטסראיי ומעפילה לשלב הבתים השני. בשורותיה ניתן היה למצוא אז שחקנים בעלי שם כמו סבסטיאן דייסלר, מיכאל פריץ (כיום מנהל הקבוצה), השוער ההונגרי גאבור קיראלי (שוער העונה בבונדסליגה בעונת 1998/9) והאיראני הבינלאומי עלי דאי. לקרואטי הצעיר בן ה-19 שהצטרף לקבוצה עונה קודם לכן, איביצה אוליץ', לא נמצא מקום בסגל והוא נאלץ לדחות את פרמיירת ליגת האלופות שלו בכמה שנים.

מקרה אוליץ' הוא אחד הסימפטומים לבעיות הניהול והחוסר בחזון של הנהלת הרטה בשני העשורים האחרונים. ג'רום בואטנג, בוגר מחלקת הנוער של הרטה, נמכר להמבורג תמורת מיליון אירו בלבד (על האח קווין-פרינס הרוויחה הנהלת הקבוצה מעט יותר – 7.9 מיליון אירו מטוטנהאם). אשקן דז'גה, שכמו האחים לבית בואטנג נולד וגדל בברלין, עבר לוולפסבורג ללא תמורה. נאנדו רפאל, שהצטרף להרטה בגיל 18 היישר ממחלקת הנוער של אייאקס אמסטרדם, לא הספיק לסיים את חוזהו בקבוצה ועבר בשנת 2006 לבורוסיה מנשנגלאדבך במהלך של חילופי שחקנים בין המועדונים. כיום מככב רפאל במדי אאוגסבורג, מוליכת הליגה השניה, עם עשרה שערים ושני בישולים בתום הסיבוב הראשון.

מנהל הקבוצה מיכאל פריץ בחר ללמוד מלקחי העבר כשבקיץ האחרון דחה על הסף הצעה כספית של כשלושה מיליון אירו שהגיעה מהופנהיים עבור החלוץ הקולומביאני המוכשר אדריאן ראמוס, הצליח להשאיר חלק ניכר מהשחקנים הבכירים בקבוצה ושידרג את הסגל לקראת מאבקי העלייה בליגה השנייה. רוב פרינד (בורוסיה מנשנגלאדבך), כריסטיאן לל (באיירן מינכן), ראמוס, ניקיטה רוקביציה (טוונטה אנסחדה) ופיטר נימאייר (ורדר ברמן) מעטרים את סגל הקבוצה העונה.

הקפטן אנדרה מיאטוביץ' (ארמיניה בילפלד) מתחזק, יחד עם רומן הובניק ופביאן לוסטנברגר, את קו ההגנה הטוב בליגה. בצד הרכש היוקרתי לא שוכח מאמן הקבוצה מרכוס באבל לשלב את השחקנים הצעירים, כשמגפת הפציעות שתקפה את הרטה מפתיחת העונה מעניקה דחיפה גדולה לפרוייקט. כך זוכים האוהדים לראות על המגרש בתדירות גבוהה את שחקני הבית ניקו שולץ בן ה-17 (שבשנתיים האחרונות חוזר על ידי מחלקות הנוער של ליברפול, ורדר ברמן ובאיירן מינכן), פייר מישל לאסוגה (18, שלושה שערים) סבסטיאן נוימן ופאנול פרדדאי (19), כשגם מרקו דיוריצין (17, שני שערים), שהגיע למועדון מראפיד וינה, משתייך אליו מגיל 15. במשחק החשוב מול בוכום, שנערך במחזור ה-13, פתחו נוימן, פרדדאי ולאסוגה בהרכב הראשון והרטה ניצחה 0:2. את שני השערים כבש לאסוגה.

מרכוס באבל הגיע לברלין כדי להחזיר את הקבוצה לליגה הראשונה. בדרך לשם הוא אינו שוכח ליצור זהות למועדון, וזו אינה משימה קלה. למרות הירידה לליגה השניה נותרה הרטה ברלין בעין התקשורת הגרמנית. ממוצע הצופים במשחקיה העונה (38,824) ממקם את הקבוצה במקום ה-30 באירופה ובמקום הראשון מבין כל קבוצות ליגות המשנה ביבשת, כאשר גם הציפיות הגבוהות ממנה תורמות למספרים. בגלל משבר קשה שפקד את הקבוצה בחודשיים האחרונים סיימה הרטה את הסיבוב הראשון במקום השני עקב הפרש שערים נחות משל אלופת החורף פ.צ אאוגסבורג.

צמרת הבונדסליגה השנייה העונה שומרת על חוסר יציבות, וממש לפני הפגרה אין מועמדת ברורה לעליה. אך בעוד חלק מקבוצות הצמרת לא יתאבל על עונה נוספת בליגה השניה, ייחשב הדבר בברלין לכישלון קולוסאלי. ההשקעה הכלכלית העצומה של המועדון בעונה הנוכחית (כ-34 מיליון אירו) והבאת שחקני הרכש הבכירים נועדה למטרה אחת ויחידה: עלייה. כדי למחוק את חובות המועדון (כ-33 מיליון אירו) חייבת ההנהלה את הכנסות הבונדסליגה, הגבוהות לאיך ערוך מאלו של הליגה השנייה.

אם הרטה לא תתפוס את אחד המקומות המובילים לבונדסליגה בתום העונה קיים הסיכון כי היא לא תוכל לעמוד בהמשך הדרך, כלכלית ומקצועית. ספק אם יהיו לאנשיה את היכולות הפיננסיות לעונה דומה לזו הנוכחית. ספק אם באבל ושחקני הרכש הבכירים יזכו לקרדיט נוסף, ואם כן – ספק אם יהיה מי שיממן זאת. ברלין חייבת קבוצה משלה בבונדסליגה, ואם לא הרטה, הבכירה בעיר – אז מי?