הטוב
בוסטון אז אחרי שבטורים הקודמים דיברנו על סן אנטוניו ודאלאס, הגיע הזמן להתייחס גם למפלצת השלישית של השליש הראשון של הליגה, הלא היא סגנית האלופה מבוסטון. נכון לרגע זה ניצבת בוסטון בבדידות מזהרת בפסגת המזרח עם לא פחות מ-14 ניצחונות רצופים, ומה שאפילו יותר מרשים זה שקשה לי להאמין שיש אוהד כדורסל אחד בעולם שמופתע מזה, וזאת למרות שרונדו כמעט ולא משחק לאחרונה, שאקיל פצוע לסירוגין, ג'רמיין אוניל מושבת ופרקינס יחזור בסביבות פורים. אז איך זה קורה? בשתי מילים הביג ת'רי. כל החששות מפני עונה רגועה שבה יטיילו להם פירס, גארנט ואלן בשבילי אחוזת ראשונים ויתעוררו לקראת הפלייאוף התבדו עם השריקה למשחק הפתיחה של העונה מול מיאמי אליו נכנסו השלושה בפול גז, ומאז הם רק מגבירים את הקצב. בגיל שבו שחקנים מן היישוב מתחילים לדעוך לאיטם, משחקנם השלושה באינטנסיביות של בני 25, ומציגים שורות סטטיסטיות שמזכירות את עונת האליפות. החלק המפחיד באמת? עם חצי סגל בחדר המיון, יש להם עוד הרבה מאד לאן לעלות.
אמארה סטודמאייר לפני חודש זכה אמארה לשאת כאן באשמה על הפתיחה הצולעת של הניקס. היום הוא מקבל את הכבוד והקרדיט על הובלת הקבוצה למקום השישי במזרח, עמוק בתוך השמינייה הפותחת. אם בפתיחת העונה נשאלה השאלה האם החיבור בין דאנטוני לאמארה שווה משהו בלי המתווך הקנדי, הרי שעכשיו ברור לכולם שאמארה הוא ממש לא שון מריון, אלא שחקן התקפה אדיר בזכות עצמו, שמסוגל לייצר סל מול כל שומר בליגה. בשבועיים האחרונים מוביל אמארה את מלכות הסלים של הליגה עם 31 נקודות למשחק, אליהם הוא מצרף 11 כדורים חוזרים ושלושה בלוקים מהדהדים. בכלל, זה המקום לציין שכל החמישייה הפותחת של הניקס נראית נפלא עד כה: ריימונד פלטון עונה על כל הציפיות והפך לרכז מהשורה הראשונה בליגה, ווילסון צ'נדלר הוא אחד השחקנים המשתפרים של העונה, דנילו גלינארי ממשיך בכושר מהעונה שעברה, ואפילו לארי פילדס שנבחר בסיבוב השני בדראפט הוא אחד הרוקיז הבולטים של העונה כד כה. תחת שרביטו של דאנטוני נראה שסופסוף יש קבוצת כדורסל מזרחית להאדסון, ואולי, אם הקיץ הקרוב יניב פירות, נוכל לדבר אפילו על קונטנדרית.
קווין לאב ואם השורה הסטטיסטית של אמארה מרשימה אז מה תאמרו על קווין לאב? שחקן השנה השלישית של מיניסוטה שנאבק בעונה הקודמת בשיגיונותיו של קורט רמביס, הצליח סופסוף, באמצעות לחץ פיזי מתון של ההנהלה, לפרוץ את מסגרת הדקות הנוקשה שהוקצבה לו ולהפוך למפלצת צבע מהסוג שלא היה בליגה כבר הרבה מאד זמן. לאב, בסה"כ 2.08 גובהו, שולט העונה ללא עוררין בטבלת הריבאונדים עם 15.5 למשחק. בחודש האחרון מעמיד לאב ממוצעים הזויים של 24 נקודות ו-17 ריבאונדים משל היה גלגולו הלבן של מוזס מלון, ואפילו מוסיף אליהן 2 שלשות, משל היה גלגולו השחור של כריס מאלין. עד כה ההצלחה האינדיבידואלית לא ממש מתבטאת בטור הניצחונות של מיניסוטה, אבל מאחרון האוהדים ועד לדיוויד קהאן ישנו קונצנזוס מוחלט שקווין לאב הוא הפנים החדשות של המועדון בעידן פוסט גארנט, ולפי איך שזה נראה כרגע, בהחלט יש להם על מה לבנות.
אוטיס סמית על אף שאורלנדו מג'יק היא בלי שמץ של ספק המאכזבת הגדולה של השבועות האחרונים, הצליחה הקבוצה להסתנן דווקא אל רשימת הטובים הפעם, והכל בזכות הג'נרל מנג'ר עם הביצים הכי גדולות בליגה. במהלך גרנדיוזי של הכל או כלום סמית טרף את הקלפים, ובמהלך בזק בנה מחדש את הקונטנדרית שלו מתוך הבנה שמה שהיה זה פשוט לא מספיק מול המכונות של בוסטון ומיאמי. במקום שבו מרבית הקולגות שלו היו מסתפקים בהחתמה של לארי יוז והדחה מכובדת בחצי גמר הפלייאוף האיזורי, העדיף סמית' ללכת על אופציית רעידת האדמה, ואפילו לא פחד להודות בטעויות העבר כששלח את קרטר בתמורה לטורקגולו (לאחר שהחליף ביניהם רק בקיץ שלפני כן). מוקדם לדעת האם המשולש ארינס-טורקגולו-ריצ'ארדסון יצליח במקום שבו קרטר ורשארד לואיס פישלו, אבל אין ספק שהשחקנים של המג'יק, והווארד בראשם, יודעים שבראש הפירמידה עומד אדם שלעולם לא מרים דגל לבן. שאפו.
אל תפספס
הרע
ג'ראלד וואלאס וסטיבן ג'קסון המאזן אולי לא מסגיר, אבל קרוב לוודאי ששארלוט בובקאטס היא הקבוצה בכושר הגרוע ביותר בליגה בשבועיים האחרונים. הפרידה של לארי בראון מהקבוצה בהחלטה משותפת עם מייקל ג'ורדן רק ממחישה עד כמה הקבוצה הזאת הייתה זקוקה לזעזוע. בראון עטור התהילה לא יכול היה לסבול את העובדה שרשמה ניצחון אחד ב-7 המשחקים האחרונים, וגם זה לא מספר את כל הסיפור. בששת ההפסדים הנ"ל הפסידה הקבוצה בהפרש ממוצע של 21 נקודות, כולל תבוסה בת 33 נקודות לוושינגטון נטולת ארינאס ו-וול, 33 נקודות בממפיס, ו-31 נקודות בבית מול בוסטון.
האשמה העיקרית נופלת על שני המנהיגים, וואלאס וג'קסון, שעד כה רחוקים שנות אור מהשחקנים שהעלו את שארלוט לפלייאוף רק לפני כמה חודשים. במהלך רצף המשחקים האחרון לא מצליחים השניים ולו לדגדג את גבול 40% השדה מלמטה, מאבדים כדורים בסיטונות, וכמובן לא משדרים ולו שמץ של מנהיגות אצל הבובקלעך המפורקים. אז אחרי ההתפטרות של בראון ממשרת המאמן, ועל פי הקולות ממערב-וירג'יניה נראה שהקבוצה הזו הולכת, שוב, למוד של בנייה מחדש סביב די.ג'יי. אוגוסטין ונאזי מוחמד. שיהיה בהצלחה.
קליבלנד בניגוד לשארלוט, בקליבלנד דווקא פתחו את העונה כמו שצריך, ולמשך חודש ימים החזיקה הקבוצה במאזן חיובי או קרוב לכך, ובמקום של כבוד בשמינייה הפותחת של המזרח. אלא שמאז החל להתפזר המומנטום של זעם הלברון, והקאבס החלו לאבד גובה במהירות. עם 11 הפסדים ב-12 משחקים נראית קליבלנד כמו קבוצה שגמרה את העונה שלה כבר בחודש דצמבר והחלה להתכונן לזכייה בדראפט שיביא לה את הלברון הבא. מי שהיו אמורים להוביל את הקבוצה בהיעדרו של ג'יימס אנטואן ג'יימסון ומו וויליאמס, מציגים כושר קליעה איום ונורא שמתחרה בעמיתיהם משארלוט עם פחות מ-40% מהשדה במהלך רצף המשחקים הנ"ל. ג'יי ג'יי היקסון, מי שהיה אמור להיות הכישרון הצעיר והבולט של הקבוצה, הפך לפיאסקו מוחלט ונדחק בהדרגה מן הרוטציה, והיחידים שמתפקדים כהלכה הם בובי גיבסון הצעיר ואנדרסון ורז'או הבלתי נלאה, שני שחקנים משלימים שלא נועדו בשום אופן להיות הכישרונות המובילים של קבוצת NBA אמיתית, או אפילו של טורונטו. ואיזה מסכנים האוהדים.
אייברי ג'ונסון שנתיים לאחר שגורש בבושת פנים מדאלאס, חוזר אייברי מהצד השני של טבלת הליגה: המאמן שהתרגל להוביל קונטנדרית בכירה קיבל לידיו את המשימה לשקם ולבנות מחדש את הקבוצה בעלת המאזן הגרוע ביותר בליגה, ניו ג'רזי. מאז עברו חודשיים, ורשימת הנזקים של אייברי הולכת ומתארכת מיום ליום: הוא מתעלם בשיטתיות מטרוי מרפי ומסרב אפילו לנסות אותו בטענה ש"הוא לא מביא את היכולת מהאימונים אל המשחקים" (אולי בגלל שאתה לא מכניס אותו למשחקים?!?); הוא הגלה את טרנס וויליאמס לדי-ליג בסדרת חינוך מיותרת והחזיר אותו רק כדי לשגר אותו ליוסטון בתמורה לבחירת דראפט מטופשת כלשהי; הוא מעניק את הדקות של הצעירים לשחקנים חסרי משמעות עתידית כמו קריס האמפריז וסשה וויצ'יץ', והכי גרוע הוא הצליח לגרום לשחקן העתיד של המועדון, הסנטר ברוק לופז, להפוך משחקן פיזי וקשוח לנקניק רכרוכי שפוחד מכדורים כתומים שנופלים מהטבעת. על אף שאין לניו ג'רזי כל שאיפות למעט בניה נכונה לעתיד, מסרב אייברי לעשות צעד כלשהו בדרך למטרה, ומעדיף להפסיד עם שחקנים לא רלוונטיים במקום לעשות את מה שנדרש לעשות ולטפח את לופז, פייבורז, וויליאמס, או כל שחקן אחר שעשוי להרכיב את השלד העתידי. עם כל הכבוד למאזן המדהים שהשיג בדאלאס, נראה שהגנרל הקטן והנפוח הוא פשוט מאמן שחקנים איום ונורא, שמקומו רחוק ככל האפשר מחדרי ההלבשה של הליגה. ויפה שעה אחת קודם.
טרבור אריזה "איך שגלגל מסתובב לו" שר שמוליק קראוס, ו-וודאי התכוון לקריירה של טרבור אריזה. לפני שנתיים סיים אריזה עונת אליפות עם הלייקרס ומיצב עצמו בתור רול פלייר מושלם של הגנה אדירה וידית יעילה מחוץ לקשת. בעונה שעברה ניסה אריזה לעשות את הטרנספורמציה ולנסות את כוחו בתור מוציא לפועל עיקרי במדי יוסטון ניסוי שכזכור הסתיים בכישלון. העונה קיבל אריזה את הצ'אנס האידיאלי לחזור ולשמש בתפקיד דומה לזה שהיה לו בלייקרס, לצידם של רכז העל כריס פול, דיוויד ווסט, וחבורת השחקנים המאוזנת והמוכשרת של ניו אורלינס, כל שנדרש מאריזה הוא לעמוד על קשת השלוש ולקלוע זריקות חופשיות. במקום זה מעדיף אריזה פשוט להחטיא אותן, ואת הלייאפים, ואת זריקות העונשין, ולעמוד, נכון לרגע זה, על 36% מזעזעים מהשדה, 69% מקו העונשין, ו-10 נקודות עלובות למשחק ב-34 דקות משחק. מביך.
והמכוער
בעולם שמלא בכיעור מכל הסוגים והמינים, זה מרגיש לי קצת לא פייר להכניס לכאן נציגים מהקליפרס בפעם השנייה מתוך שלושה טורים, אבל מדובר באירוע כל כך משונה וביזארי, שאין לי כל ברירה אלא להעניק לו את הכבוד הראוי לו בפינה הזו. בשבוע שעבר, במשחק בית של הקליפרס, ישב בשורה הראשונה של הסטייפלס סנטר אוהד קולני במיוחד וקרא קריאות גנאי לעברו של בארון דייויס. "אתה שמן", "אתה לא יודע לשחק", ו"תפרוש כבר" היו כמה מהקריאות שנשמעו מפי האוהד. עד כאן מדובר במחזה לגיטימי לגמרי, אלא שאותו אוהד לא היה אחר מאשר דונלד סטרלינג, שבימים כתיקונם משמש בתור הבעלים של המועדון (כל סימן קריאה שאוסיף כאן רק יגרע מהסיפור הבלתי נתפס הזה).
בארון האומלל, שלא ממש ידע איך להגיב, התנסח בדיפלומטיות על אודות זכותו של הבעלים להביע את מורת רוחו, אולם סביר להניח שהיה מעדיף להכניס את סטרלינג ללחמנייה ולנגוס לו בראש. אם זה לא מספיק אז כמה ימים לאחר מכן התלונן גם קיימן על כך שהבוס קורא לעברו קריאות ביניים מעליבות במהלך משחקים, ופתאום גם רענן כץ נראה כמו ג'נטלמן בריטי מושלם. טרם החלטתי האם הסיפור הזה יותר הזוי או יותר מצחיק, אבל אין ספק שהוא מעמיד סטנדרטים חדשים של תרבות ניהולית שטרם נתקלתי בהם. אז בפעם הבאה שהבוס נוזף בכם, תמיד תזכרו שיכול להיות גרוע יותר.