מצ'באן – הגרסה העברית: אנטון שוטבין כמשל לטיפול בכישרונות ישראלים

את המסע לשיקום הקריירה בחר אנטון שוטבין להתחיל בעיר פרייבורג שבדרום-מערב גרמניה, בקבוצה צנועה מהליגה הגרמנית השנייה. לא מזמן, כך הוא מקווה, הסתיים הסיוט הגדול של חייו: שלוש שנים בהן היטלטל ברחבי הארץ, מצפונה ועד דרומה; שנים בהן נדד בין הליגה לנוער, ליגת העל והליגה הלאומית; בין מכבי תל אביב לאליצור יבנה, ובין כל מה שביניהן.

זהו סיפור חייו המרתקים של ילד צנום, עולה חדש, בן למשפחה חד-הורית קשת יום, שהפך כנגד כל הסיכויים לאחת ההבטחות הגדולות בתולדות הכדורסל הישראלי, ואשר כוכבו דעך באותה המהירות שדרך; סיפור שהוא מיקרוקוסמוס לאופן בו מנוהל הכדורסל בארץ ולדרך בה מטפח הענף את דור העתיד שלו.

סווטה שוטבין, אמו של אנטון, היא אישה נאה, מרשימה, בת 50. כעת אין לה עבודה ואין לה יכולת להחזיק דירה. בחודשים האחרונים מתגוררת סווטה אצל אחת מחברותיה, ומתקיימת מדמי אבטלה.

סווטה שוטבין היא אישה גאה. לאורך השיחה היא מדגישה שוב ושוב כי אין היא מעוניינת בחסדיו של איש. זהו הראיון העיתונאי הראשון שלה, ולדבריה כנראה שגם האחרון.

"עלינו לארץ בדצמבר 93' מאוקראינה", מספרת סווטה שוטבין. "בשנת 98' נפרדתי מאבא של אנטון שהיה אז בן 9. בן יחיד. בקושי שילמו לנו מזונות. בגיל 13 אנטון זומן להיבחן במכבי. אלי קנטי ראה אותו וביקש שיעשה כל מיני תרגילים. אנטון התקבל מיד".

את מיטב כספה השקיעה סווטה באנטון הצעיר. "כבר כשהוא היה ילד שלחתי אותו למחנה אימונים באיטליה", היא אומרת. "לא יצאתי לבלות. לא חיפשתי בן זוג. חסכתי כל החיים בשבילו. בכל חופש גדול דאגתי לו למחנה אימון. אנטון היה מגיע הביתה, אומר לי 'אמא, יש מחנה, קטש יהיה שם'. הייתי אומרת לו, 'אני לא קונה סלון, אבל אתה נוסע'".

מי שלקח את שוטבין הנער תחת חסותו היה מאמן הכדורסל ליאור אנגלמן (32), אז מאמן ילדים במשגב וכיום מאמן קבוצת הנוער של עירוני נהריה מהליגה הלאומית. במקביל משמש בחודשים האחרונים כמנהלו המקצועי של שוטבין, יחד עם מאמן הכדורסל גילי סופר.

"אימנתי את אנטון שלוש שנים, וכבר מההתחלה ידעתי שיגיע רחוק", מספר אנגלמן. "אנטון גדל מהתחתית שבתחתית. גם במועצה האזורית משגב המשפחה גרה ביישוב שכוח אל, בדירת חדר. עומרי כספי שיחק במכבי שנה אחת מעליו. העריכו שהוא יהיה מוכשר יותר מכספי, אבל ההבדל הוא שלאנטון לא הייתה לו משפחה תומכת וחזקה".

"כשאנטון התקבל למכבי, בגיל 13, הוא עבר לתל אביב, לבד", נזכרת סווטה. "אני נשארתי לעבוד בצפון. אנטון גר כמה חודשים אצל המאמנים שלו, מחודש ספטמבר ועד פברואר. בהתחלה אצל סטיב קפלן, אחר כך אצל ויקטור סקורניק. אנטון ילד ביישן, כמוני. הוא לא אכל שם. נתנו לו סנדביץ', אמר 'אני לא רעב'. כשראיתי שהוא יורד במשקל, עזבתי הכל ובאתי לתל אביב".

מכבי תל אביב הייתה ערה למצוקה הכלכלית של משפחת שוטבין. המועדון שכר עבור השניים דירה קטנה ובעזרתו של איש העסקים אבי רייך, מבעלי הקבוצה ובעל השליטה בחברת 'פליינג קרגו' (ובאותן שנים, האחראי מטעם ההנהלה על מחלקת הנוער), מצאה סווטה שוטבין עבודה.

"התחלתי לעבוד בחברת פדקס (פדקס העולמית מיוצגת בארץ בידי 'פליינג קרגו', א.ג.)", אומרת סווטה. "עבדתי שם במחסן, בסטטיסטיקה. הרווחתי 4,000 שקל בחודש. מזה חיינו. לפעמים חצי חודש אכלנו רק אורז. כל הזמן אמרתי לאנטון, 'יהיה בסדר, אנחנו נסתדר, אתה בסוף תהיה שחקן'".

שחקן העבר סטיב קפלן היה מאמנו הראשון של שוטבין במכבי תל אביב. "כבר כשהצטרף ראית שחקן עם הרבה הגנה, חכם, ידיים ארוכות, אבל בלי קליעה", משחזר קפלן את רשמיו הראשוניים. "קיבלתי אליי את אנטון בכיף. ניסיתי לתת לו בית חם. אבל הוא היה ביישן והתגעגע לאמא, וכשהיא הגיעה, הוא עזב. אנטון היה בחור שקט מאוד. הוא הרגיש כמו אאוטסיידר. ניסיתי לדבר איתו, אבל תמיד הוא ענה רק ב'כן, לא'".

מבחינה מקצועית, מעיד קפלן, "איי.קיו הכדורסל של אנטון היה גבוה. זה שחקן שאומרים עליו שיגיע לאן שירצה, כי כישרון יש, ושכל יש, ומכאן זה רק כוח רצון. אם הוא לא הגיע, כנראה זה כי הוא לא רצה מספיק. הבעיה הכי גדולה שלו היא שיש לו אישיות קצת פאסיבית".

המצב בבית היה קשה, אולם שוטבין עבד בפרך והיה לגאוות מחלקת הנוער של מכבי. בשנותיו בקבוצת זכה, כך על פי אתר "ספסל", בשתי אליפויות הליגה לנוער; בשני גביעי הליגה לנוער; נבחר פעמיים לחמישיית העונה של הליגה לנוער; והופיע באולסטאר הליגה לנוער. במקביל, זכה בתואר מלך הסלים של ליגת בתי הספר, ונבחר לחמישיית העונה של ליגת בתי הספר.

"לקראת סיום התקופה של אנטון בנוער, שמעון מזרחי לקח אותי לשיחה", מספרת סווטה שוטבין. "הוא אמר לי ככה, במילים יפות, שכולם רוצים שאנטון יישאר במכבי. אמר לי שיעשו חוזה, אבל לא היה חוזה באמת. זה היה בעל פה, שממשיכים להיות במכבי".

בשנה הראשונה, לקראת עונת 2007/8, נשלח שוטבין לבנימינה מהליגה הלאומית. "הייתי לידו כל הזמן, גם באימונים", אומרת שוטבין. "הכל היה בסדר, אנטון שיחק ממש יפה ונבחר לתגלית העונה בלאומית. בקיץ השני, קיץ 2008, התחילו הצרות. בנימינה נכנסה לבעיות, ומכבי החליטו לשלוח את אנטון לגבעת שמואל. התחושה שם הייתה גרועה. אנטון ישב על הספסל ולא שיחק. שאלתי את מוטי אמסלם (יו"ר הקבוצה, א.ג.) מה יהיה עם אנטון. אמסלם אמר לי 'מי את בכלל, את לא מעניינת אותי, אנטון מבחינתי יכול לשבת על הספסל'. הוא אמר: 'תחתמי שאנטון ישחק כאן שלוש שנים ואז הוא יקבל דקות'. סירבתי, כי ידעתי שאם נחתום לשלוש שנים, לא נצליח אחר כך להוציא אותו. פיני גרשון הצטרף לקבוצה ומכבי קראו לו לחזור אחרי כמה חודשים. אנטון הצטרף לאימונים, אבל לא שיחק.

"בקיץ 2009 לקחתי סוכן, אריק קריין. הוא אמר לי, 'אל תדאגי, סווטה, יהיו ימים טובים'", היא ממשיכה. "הוא הבטיח לנו הרבה דברים, אמר שמכבי רוצים אותו בקבוצה. אחר כך הבנתי שהוא עשה איתם איזו קומבינה, חוזה מאחורי הגב שלנו. הוא הלך וחתם בשמנו על חוזה עם מכבי לחמש שנים. כששאלתי אותו אם זה נכון, הוא אמר 'לא עשיתי כלום'. בסוף התברר שהוא שיקר, שכן היה חוזה".

בהמשך הקיץ נשלח שוטבין להפועל גלילגלבוע. "הם נתנו לו בית קטן, מיטה קטנה, לא היה בדירה גז. באימונים כולם היו מרוצים מאנטון, אבל במגרש הוא לא שיחק. בדצמבר ביקשתי מקריין שיעביר את אנטון למקום אחר. קריין אמר, 'מכבי מרשה להעביר אותו רק לאליצור יבנה'. שאלתי למה לא שואלים את אנטון מה דעתו. ידענו שביבנה הוא ייפול בידיים של מוטי דניאל, שמנהל את הקבוצה. מוטי היה גם היה סוכן שחקנים. אמרו לי שמוטי מקדם רק חברים שלו. מוטי רצה להיות הסוכן של אנטון. לא נתתי לו, כי ראיתי מבחוץ איך הוא מתנהג. אחרי כמה זמן, כשראיתי שגם ביבנה הוא לא משחק, הלכתי למוטי ואמרתי לו 'מה, לקחת את אנטון בשביל להרוס אותו?'.

"פתאום קיבלתי טלפון מקריין. 'סווטה, למה דיברת ככה עם מוטי דניאל', שאל. מאז פתאום אנטון התחיל קצת לשחק. אנטון קלע 19 נקודות פה, 21 נקודות שם. היו לו כמה משחקים ממש טובים. ואז אריק קריין חלה (קריין התמוטט בערב פסח שעבר, היה בסכנת חיים אך השתקם וכיום מתפקד כרגיל, א.ג.). ושוב אנטון לא קיבל כדורים. היה שם ביבנה איזה שחקן מבלארוס. ברוסית שאלתי אותו, 'אנטון שני מטר לידך, מבקש כדור, למה אתה לא מוסר?'. הוא אמר לי: 'סווטה, אני לא יכול. המאמן אמר לי אוי ואבוי אם אתה מוסר לאנטון'".

אריק קריין סירב להגיב לדברים.

"הילד מוכשר בצורה בלתי רגילה", אומר מוטי אמסלם. "יש לו את כל מה ששחקן מבקש מאלוהים. אבל אני אמרתי כבר אז שאין לו את הברק בעיניים. אני נגד המצב הזה ששחקן יבוא מושאל לעונה. הגיע אלי יובל נעימי, התניתי את זה בשנתיים. שנה ראשונה דחפתי אותו, שנה שנייה נהניתי ממנו, הוא נבחר אצלנו לתגלית העונה".

"הפסקתי להיות סוכן אחרי שהפכתי למנהל ביבנה", מגיב מוטי דניאל. "לא קבעתי מי ישחק. אני בכלל לא בפוזיציה להגיד לשחקן לא למסור לשחקן אחר. הדברים לא שווים תגובה".

"בקיץ האחרון התקשרתי לאלי כץ", אומרת שוטבין האם. "הוא היה קשור לקבוצת הנוער של מכבי. אמרתי לו 'אלי, נגמרה העונה, עם מי אני יכולה לדבר לגבי העונה הבאה?'. 'אין לי מושג', הוא אמר. שמעתי את זה, והתקשרתי למזכירה של שמעון מזרחי. המזכירה אומרת, 'הוא בבית משפט, הוא בישיבה'. אף פעם לא נתנו לי לדבר איתו. חודשיים חיפשתי אותו. רציתי לדעת מה מכבי רוצים. לשחרר, לא לשחרר, מה לעשות?

"אני לא אישה כמו שמעון כספי, שדופק על השולחן והשולחן קופץ לשמיים וכולם אומרים סביבו 'כן, כן, בסדר'. אני דיברתי בעדינות. אמרו לי, 'תשבי בשקט, תקבלי מה שיש'. נתנו לי דירה, אמרתי תודה רבה. אבל אני לא היחידה. הרבה בנוער קיבלו דירה. אמרתי לאנשים במכבי, 'אתם רוצים להוציא אותי מהדירה? תוציאו. אני לא צריכה טובה מכם. ככה לא תשתיקו אותי. אני לא אשרוף את הקריירה של אנטון בשביל זה'.

"רציתי להגיד בהתחלה למכבי, 'תנו לאנטון לשחק שנה-שנתיים כמו בן אדם. תשלחו אותו אפילו בלי כסף לקבוצה בליגת העל, רק שישחק'. אבל אף קבוצה לא רצתה את אנטון, כי מכבי ביקשה תמורתו הרבה כסף. אמרתי למכבי: 'אתם רוצים להרוויח כסף על אנטון, זה בסדר. אבל למה עכשיו? למה לא לעזור לו להיות שחקן, ואז להרוויח?'. לא רצו לשמוע לי. רצו רק למכור אותו, להרוויח כסף. מה, אנטון הוא כמו העבדים השחורים של פעם?

"כל הגברים, כולם מפחדים ממכבי. הבנתי שאין כאן גברים באמת. הבנתי שאני יותר חזקה מכולם. דבר אחד אני לא אשכח – שבמכבי אף אחד לא דיבר איתי. שמו עליי ועל אנטון פס. בחודש מאי האחרון שלחו לנו הודעה שאנחנו חייבים לעזוב את הדירה, שאנטון לא מתאים למכבי ושמשחררים אותו. אמרתי להם: 'אנטון בן אדם. אני בן אדם. אפשר היה להגיד לי 'סווטה, את אישה טובה, נחמדה, בואי נדבר'. אבל כשאין צורך בבנאדם, לא עושים חשבון. אחר כך גם פיטרו אותי מהעבודה. חשבתי שכבר בחודש מאי יפטרו אותי. אבל נתנו לי לעבוד עד אחרי ראש השנה, ואז קיבלתי מכתב פיטורים. המנהל אמר, 'סווטה, זו זכותנו'. אמרתי שאני מבינה. ידעתי שזה יקרה".

אבי רייך דוחה את הטענות. "יגאל שצקי ז"ל בא אליי לפני כמה שנים וביקש ממני לעזור לילד להפוך לשחקן ולמצוא לאמא שלו עבודה", אומר רייך. "עד שאנטון היה בן 18 דאגתי שהאמא תקבל עבודה, למרות שאדם עם כישורים כמו שלה לא היה עובד אצלנו. כשלאנטון מלאו 18, הסתיימה האחריות של מחלקת הנוער כלפיו. כשאנטון סיים את הנוער, שאלו אותי לגביו במכבי אם הוא יכול להיות שחקן בקבוצה הבוגרת. השבתי שלדעתי לא".

"לאורך השנים, מכבי לא היו איתי כל כך בקשר", מספר אנטון שוטבין עצמו. "כששיחקתי בגבעת שמואל הם פשוט אמרו לי לחזור, וחזרתי. לא ממש הייתה לי ברירה. בקיץ שהעבירו אותי לגליל, אני דווקא רציתי ללכת לרמת גן, אבל מכבי אמרו שעדיף בגליל. לא שאלו אותי ממש. גם בחצי השנה שהתאמנתי עם מכבי היו בעיות. לא השקיעו איתי ממש באימונים. רוב הזמן עשיתי עם הקבוצה את החימום, ואז במשחקים הפנימיים בקושי הייתי משחק. מחימום אי-אפשר להתקדם".

למה לא הקמת קול צעקה, הוא נשאל. "אולי זו הייתה טעות", משיב שוטבין. "דיברתי אז עם גרשון, אמרתי לו שאני רוצה ללכת למקום אחר. הוא רק אמר 'עדיף שתישאר פה'. מה, אני יכול להתווכח עם פיני? בקיצים היינו מנסים לדבר עם שמעון מזרחי, כדי לראות מה קורה. לקראת סיום כל עונה היינו שואלים מה יהיה איתי בעונה הבאה, כי רציתי לקבל כיוון, אבל במכבי תמיד אמרו 'יש עוד זמן, אל תדאג', ואז הגיעה תחילת העונה ולא היה לי כיוון בכלל. בגלל שכרטיס השחקן שלי היה שלהם, הם היו צריכים להחליט לגבי ולא החליטו כלום.

"אם היו מכוונים אותי כמו שצריך, הייתי יודע מה לעשות. הבעיה היא שאף פעם לא קיבלתי הכוונה, לא ממכבי ולא משום גורם אחר. מכבי היו יכולים לטפל בי יותר טוב. אם היו מקדישים לי יותר זמן, נותנים לי יותר אימונים, חושבים יותר על לפתח אותי כשחקן ולא רק להעמיס ציפיות ולדבר עליי. בחירת הקבוצות שלהם עבורי לא הייתה טובה. במצב הקיים היום, זה כמעט בלתי-אפשרי ששחקן מהנוער של מכבי יהפוך למשמעותי בקבוצה הבוגרת. בנוער, יש שחקנים שהם כוכבים. אבל מגיעים לבוגרת, ויש פער עצום ברמה. אין שילוב טוב בין הנוער לבוגרים. אין הכנה ראויה. כשאני סיימתי את הנוער, התאמנתי קצת עם הבוגרים. כאילו זורקים אותך לקבוצה, ואומרים 'תעשה מה שאתה יודע'. זה לא יכול לעבוד ככה".

האם יצליח להשתקם? "אני רוצה לתת כאן בגרמניה עונה טובה, ומכאן להתקדם", אומר שוטבין. "מבחינת כישרון, גם היום אני מתאים למכבי. מכאן המטרה היא לעבור לקבוצה גדולה יותר, ולהפוך בה לשחקן משמעותי".

תגובת מכבי תל אביב לא נמסרה.

ohad@walla.net.il