פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קבוצות גדולות יודעות להתגבר

        אם הפועל תל אביב רוצה להמשיך להתפתח כמועדון, היא צריכה להתייחס לעזיבת דה סילבה כצעד טבעי ולא להשתמש בו כתירוץ

        ההודעה על מכירתו של דגלאס דה סילבה לא הפתיעה אף אחד מאוהדי הפועל תל אביב. כבר זמן רב שהשחקן מביע את רצונו לשדרג את משכורתו בצורה ניכרת, לסכומים שהמועדון האדום לא מסוגל או לא מעוניין לעמוד בהם. דה סילבה, אולי אחד הבלמים הזרים האיכותיים והרב-גוניים שנחתו בישראל, נמכר תמורת 2.6 מיליון יורו לרד-בול זלצבורג, והשמיים מעל וולפסון? כנראה שהם שלא ייפלו.

        נזכיר כי דה סילבה אינו השחקן המרכזי הראשון שנמכר בעת מירוץ לאליפות. העברתו של ביברס נאתכו לקאזאן הרוסית בחודש מרץ השנה, בישורת האחרונה לקראת סיום הליגה, היתה משמעותית אף היא – הן במישור המקצועי והן במישור הפסיכולוגי. נאתכו, שחקן בית שגדל במועדון והנהיג את מרכז המגרש ברגל רמה, שבר את ליבי עם עזיבתו, אבל גם אז השמיים בוולפסון נותרו ביציבותם. הפועל הרוויחה ממכירתו והתחזקה בקיץ בשחקנים נוספים בכדי לגשר על החור שנוצר.

        כמובן שהידיעה על עזיבתו של חוליה נוספת בנדוניה המשולשת שהביא עמו אלי טביב מכפר סבא התקבלה בצער רב בקרב האוהדים, אולם הדיבורים על פגיעה אנושה בקבוצה בוסריים למדי. הפועל תל אביב תפיק תועלת רבה מהמכירה, ששלשלה לקופתה התופחת למעלה מ-10 מיליון שקלים ועוד נתח ממכירה עתידית שערכה לוט בערפל. בצירוף מכירת מספר השיא של המנויים השנה והבונוסים מהעלייה וההצלחות בליגת האלופות, עשויות הכנסות אלו להעניק למועדון יציבות שאינה מוכרת לו. כלומר, בהנחה שבעליו לא יהרסו את החגיגה.

        תשאלו את יעקב שחר

        נכונותם של בעלי המועדון המסוכסכים למכור את דה סילבה היא בעצם הבעת אמון בשאר שחקני הקבוצה. טביב והראל מעריכים, ככל הנראה, שסיכויי האליפות השנייה ברצף לא ייפגעו במיוחד מהעסקה. חולשתה של הליגה המקומית ומשחק ההתקפה הקטלני עליו נשענת הקבוצה, מספיקים כדי לעודד את השניים. עונת 2010-2011 מסתמנת כעונה הפיננסית הפורייה ביותר בהיסטוריה של הפועל תל אביב, וככזו היא תועיל למועדון גם בשנים הבאות.

        אם מועדון הכדורגל של הפועל תל אביב מעוניין לשמור על הדומיננטיות שלו בזירה המקומית ועל המשכיות בהופעתו במפעלים האירופים, עליו להרחיב את הבסיס הכלכלי עליו הוא נשען. על בעליו מוטלת החובה ליצור את התנאים המתאימים כך שיוכל לפתות שחקנים ברמתם של דה סילבה, אניימה ושכטר לשחק עבורו במשך שנים רבות. תשאלו את יעקב שחר, שכבר הבין זאת מזמן. המכירה של דה סילבה משרתת את המטרה הזו באופן מוחלט.

        בפעם הבאה שאגיע לבלומפילד אתבונן בערגה במשטח הדשא ואתגעגע כמו כולם לראשו הקירח של הברזילאי נוגח שער נוסף מהרמת קרן. נתגעגע לעוד תיקול נקי והצלת גול ברחבה, למקצוענות והשיגעון אליו הכניס את חוליית ההגנה כולה. נתגעגע גם לנועם הליכותיו ולשפה העברית השגורה בפיו. אבל השורה התחתונה היא שהפועל תל אביב צריכה להוביל את המאבק על האליפות - עם דגלאס דה סילבה, או בלעדיו.