אלברז: "ההתנהגות של גוטמן מזיקה לכדורגל"

צילום ועריכת וידאו: נועם אשל

כריסטיאן אלברז נפרד מישראל. אומנם הקדנציה של המגן הצ'יליאני הסתיימה בקול ענות חלשה, עם יכולת לא מזהירה במדי בית"ר ירושלים המקרטעת של אורי מלמיליאן, אבל אף אחד לא ישכח את ימיו הגדולים במועדון, כשנחשב לאחד המגנים הטובים בליגה והצעיד את קבוצתו לתארים והישגים. עכשיו, לפני הפרידה, אלברז מסכם את התקופה בישראל, וכבר מחכה ליום שבו ישוב. בינתיים, הוא זוכר ש"הרגעים הטובים ביותר בקריירה שלי קרו לי פה בירושלים", סולד מתרבות ההדלפות של הישראלים, ש"בדרום אמריקה היו מקבלים מכות", סבור ש"ישראל זקוקה לחילופי דורות ברמת המאמנים", ועדיין זועם על מאמן הפועל תל אביב אלי גוטמן, שלטענתו התנהג בחוסר הגינות. למרות הכל, הוא כבר מתגעגע.

- מדוע אתה עוזב את ישראל?

"כמו שכבר אמרתי, מדובר במשהו פרטי, משפחתי, שגרמו לי לקחת החלטה קשה. זה הרבה מעבר לכדורגל. זה כבר זמן מה שאני חושב על זה. ניסיתי לפתור את הבעיה, אבל זה לא עבד. זאת החלטה שלקח לי הרבה זמן לקחת והיא הרבה מעבר לעניין הספורטיבי. זה לא משהו שרק עכשיו אני חושב עליו ואני מתעסק עם זה די הרבה זמן".

- באיזו תחושה אתה עוזב?

"אני עצוב מאוד. קשה לי לעזוב כי היו לי שנתיים מצוינות. לקחנו אליפויות וקשה להיפרד, הרגעים הטובים ביותר בקריירה הזו קרו לי כאן, עם המון זיכרונות טובים. לקחת שלושה תארים בשנתיים זה דבר שלא כל אחד זוכה לו. אני חושב שהרגעים הכי מרגשים בקריירה שלי היו בשנתיים האלה בבית"ר. אני לא כדורגלן של מילים ודיבורים, אני מדבר מעט ורק רוצה להודות למי שתמך בי בבית"ר".

- בית"ר שחזרת אליה שונה מזאת שעזבת לפני שנה וחצי?

"הכל שונה מאוד, גם מקצועית וגם במועדון. עכשיו המצב הרבה יותר קשה, אנחנו בקושי מצליחים לנצח משחקים, אבל ככה זה בחיים: לפעמים יש רגעים יותר טובים ולפעמים פחות טובים. לי הייתה תקופה קשה. גם בחיים האישיים זה היה אצלי בדיוק אותו דבר, שהייתי רק עם אשתי היה לנו קל מאוד, אבל קשה לנו לגדל כאן ילד".

- אתה מרגיש שיכולת לתת מעצמך יותר?

"אני מרגיש שכולנו יכולנו להוציא מעצמנו יותר. אני חושב שגם אני יכולתי לעשות יותר, אבל כשלקבוצה לא הולך - אף שחקן לא יציל אותה לבד, ושלקבוצה הולך טוב - אז אף אחד לא יכול להרוס. כולנו יכולנו ועדיין יכולים לתת יותר על מנת לשפר את המצב של הקבוצה, אבל אלה רגעים ודברים שקורים בחיים, והקבוצה מנסה להשתפר ולצאת קדימה. עבדנו מאוד קשה ואני מקווה שנוכל איכשהו להתברג בפלייאוף העליון ולהתמודד למעלה, אך אנשים צריכים סבלנות".

- איך הסתדרת עם אורי מלמיליאן?

"אני לא מדבר הרבה, לא בספרדית, לא באנגלית ולא עברית. גם עם המאמנים אני לא מדבר הרבה. אף פעם לא נכנסתי לשיקולים של אורי כמאמן, הוא עושה את הדברים בדרך שלו, אני מבצע וכאן זה נגמר".

- אמרת שתרצה לחזור לכאן בעתיד כמאמן.

"אני רוצה לחזור כמאמן, כי אני מרגיש שישראל זקוקה לחילופי דורות ברמת המאמנים, זה כואב אבל צריך לעשות שינוי. אני מאוד מצטער להגיד את זה, אך הרגשתי זאת על בשרי. צריך שינוי שיעבדו מגילאי הילדים ומעלה על הדברים החשובים וללמד את הדברים הנכונים, וכמו כן קודים של התנהגות בכדורגל. שוב אני חוזר על זה - לא יכול להיות שכל מה שמדברים בקבוצה יוצא לתקשורת. זה דבר שאם היה קורא בדרום אמריקה, חברים לקבוצה היו דופקים לך מכות והמועדון היה חותך לך את החוזה, אבל כאן זה מקובל ודבר נורמלי. אבל זה עוד כלום לעומת דברים שאני מעדיף לא לדבר עליהם.

"שיחקתי בארגנטינה, במכסיקו, בצ'ילה, יש לי ניסיון וראיתי מספיק והייתי יכול לעזור בישראל, אך אולי אני גם לא אעשה את זה אף פעם. יש לי המון חשק לעשות את הדברים האלה ולעזור בעתיד לבית"ר. אני יודע שיילך לי טוב אם אבוא לאמן בבית"ר. אני אמנם לא מדבר, אבל יש לי אישיות מאוד חזקה כשאני מדבר. מחוץ למגרש אני הרבה יותר רגוע".

- איך הרגשת כשהופעת ברשימת השחקנים המועמדים להדחה לפני חודשיים?

"הא, הרשימה השחורה. חזרתי מפציעה, היה לי קשה לחזור לכושר, והרגשתי שאני יכול לחזור לאימונים לאט. זה כאב לי מאוד ופגע בי כשאמרו שאני צריך לעזוב. זה עשה לי בלגאן בראש, התחלתי לחשוב על כל מיני דברים - מה לעשות, איזו החלטה לקחת, אבל אחרי זה הדברים הסתדרו וזה עבר".

- איך הרגשת עם כל מה שקרה עם דריו פרננדז?

"רע מאוד, זה היה נושא שלא ידעו איך להתמודד איתו כמו שצריך וזה מחבר אותי לכל נושא התקשורת. לא יכול להיות שדריו מגיע באיחור לאימון מסיבה אישית, ואחרי שתי דקות זה מופיע באינטרנט. דברים פרטיים, כמו שיחות עם שחקנים ומאמן, צריכים להישאר בחדר ההלבשה. זה לא שזה יצא אלא בתוך שתי דקות וכל מה שדובר. אני אומר את זה בשביל שמי שישמע את זה ילמד מזה ויבין איך נראה הכדורגל במקומות אחרים בהם הקבוצתיות והכדורגל מקבלים את הכבוד הראוי להם.

"הנה עוד דוגמה שמשקפת את הדברים למשהו שקורה כאן, והוא רע מאוד וצריך לעשות איתו משהו. למשל, גוטמן, הטיפוס הזה בהפועל תל אביב - הוא מתקשר אליי ואומר לי בוא להפועל תל אביב, אני מגיע, מתאמן ומבזבז הרבה כסף על דירה, מלון והוצאות, ואז הוא מגיע ואומר לי ללכת ועוד יוצא בעיתונות ואומר שאני שמן ולא בכושר. זה מעשה בל יעבור. מדובר בקוד התנהגות שאסור שיקרה, גם בשבילי וגם בשביל מה שקורה עם שחקנים אחרים. זאת דרך נוראית להתנהג עם כדורגלן. אני לא יודע אם זה רק בכדורגל או שככה מתנהגים כאן בכל מקום, אך אסור שזה יקרה. האמת היא שאסור שלכדורגל הישראלי יהיה אנשים שמתנהגים כמו אנשים מהסוג של גוטמן. הם עושים המון נזק, והפעם זה היה גם לי וגם למשפחה שלי. הוא אמר שאני שמן ולא בכושר, ומעבר לזה שהם לא מקבלים אותי לקבוצה - הם מלכלכים עליי ואומרים לתקשורת כל מיני דברים לא נכונים".

- מה אתה לוקח איתך מפה?

"אני לוקח איתי המון אהבה וחום שנתנו לי האנשים בישראל ובירושלים. בשנתיים הראשונות שלי אהבו אותי לא רק אוהדי בית"ר, אלא גם האוהדים מסביב. האמת היא שאני אתגעגע מאוד למדינה הזאת. השקט והרוגע שיש כאן, אתם לא תאמינו. אתה יכול ללכת ברחוב, ולא קורה לך כלום. בגלל זה אני אומר שאני רוצה לחזור לכאן יום אחד כי אני מאוד אסיר תודה למדינה הזאת".

- איזה מהצעירים של בית"ר הרשים אותך?

"אלי דסה משחק מצוין, בן אדם טוב וילד טוב. הוא צריך לעבוד הרבה ולהתחזק עם הכדור. הוא משחק מהיר וחכם, אבל חייב לשפר את היכולות הגופניות שלו ולהתחזק, ולא לחשוב על הפועל ומכבי תל אביב, אלא על היציאה לאירופה, שם נמצא הכסף והכבוד וכל התהילה שצריך לספורטאי".

- אם שחקן מצ'ילה ישאל אותך על ישראל, תמליץ לו?

"הייתי ממליץ בחום לשחקן מצ'ילה להגיע לכאן. לא לכל קבוצה אבל יש כאן שלוש או ארבע קבוצות ששוות את זה".

- איך הרגשת עם התפקוד החדש במרכז המגרש?

"אף פעם לא שיחקתי במרכז המגרש, אבל הרגשתי מאוד בנוח והייתי רוצה להמשיך ולשחק בעמדה הזאת כי יש בה הרבה גליצ'ים ומגע, ואני סוג של שחקן שאוהב את הדברים האלה. קוראים לי האינדיאני, הטנק הקטן, אני מאוד אוהב את המשחק החזק".

- ממי אתה רוצה להיפרד?

"אני רוצה לומר לאוהדים תודה רבה על הכל, אני לוקח איתי את השירים שהיו שרים עליי והם הולכים להיות תמיד בתוך הלב שלי. אני עצוב לעזוב, וכשהמטוס ימריא אני אזיל כמה דמעות, אבל העתיד עוד לפניי".