יתכן שמדובר בנימוס - בכל זאת, אנשים התרחצו, התלבשו ועמדו בפקקים - ואולי מכבי תל אביב הרגישה חבטה קלה בכנף האגו שלה כאשר חימקי עצרה אותה ברבע השני וביצעה ריצת 4:20, אבל התוצאה אחת היא: הניצחון על הרוסים נבע משינוי גישה. זה היה בעיקר מבחן בגרות לשחקניו של דייויד בלאט, אחרי שהבטיחו את ראשות הבית ומקום בטופ 16 - לנצח קבוצה שנלחמה על חייה במפעל, והם עמדו בו. מכבי של השנה, בין שאר הסופרלטיבים, היא קבוצה שמשתטחת גם כשהיא לא חייבת.
את האנרגיות הלוחמניות קיבלה מכבי מהספסל שלה, אשר בשבועות האחרונים תרם תרומה הולכת ופוחתת, ואילו מול חימקי היה המפתח לניצחון. הספסל קלע בשלושת המשחקים הקודמים סך של 43 נקודות (רק 18.8% מנקודות הקבוצה), וגם במחצית הראשונה תרם רק 5 נקודות בלבד מתוך ה-30, כשמכבי כולה לא מפגינה מחויבות בהגנה, ומציגה לחץ מדומה ולא אפקטיבי. אולם בחצי השני הספסל קלע 30 מתוך 50, כשבלאט משחק לאורך דקות ארוכות ברבע הרביעי עם גיא פניני, דייויד בלו, וטל בורשטיין או הנדריקס בחמישייה. בלאט יודע שיש לו מספיק עומק בסגל לקראת קרבות הטופ 16, בין אם יצרף לקבוצה חיזוק או לא.
וכך, על אף שג'רמי פארגו מחזיק בכדור יותר מדי זמן ביותר מדי מהלכים, למרות שליאור אליהו נפצע בשלב מוקדם ולא חזר, וחרף העובדה שצ'אק אידסון - השחקן היעיל והחשוב בקבוצה - היה רע וסיים ללא נקודה, מכבי ניצחה. הניצחון הזה הוא תעודת כבוד למכבי, שיכלה לכל חסרונותיה, ותעודת עניות למאמן חימקי סרג'יו סקאריולו, שמחזיק באחד הסגלים הכישרוניים ביבשת ובכל זאת מצא דרך לגרום לקבוצתו להשתנק ולמצוא את עצמה במקום החמישי בבית. אגב, סקאריולו הוא לא היחיד, וגם איבנוביץ', פקוביץ' ויובאנוביץ' חטאו חטאים דומים.
דוגמה לכך היה אפשר לראות ברבע השני, בו שיחק סקאריולו עם שלושה נמוכים - ראול לופז, תומאס קלאטי וקית' לנגפורד - מה שאפשר לחימקי להתגבר על השמירה הרופפת של מכבי, ללחוץ בהגנה, להניע כדור מהר ולייצר נקודות בהתקפת מעבר. בקיצור, לעשות למכבי "מכבי", ולהשאיר אותה ללא סל שדה במשך חמש דקות. אך במקום לגמור כך את המחצית ואולי להכריע את המשחק, סקאריולו חזר להרכב של שני נמוכים ואפשר למכבי למזער נזקים ולרדת למינוס 7 במחצית.
היה נאיבי לחשוב שהאיש עם הג'ל יחזור להרכב הזה בחצי השני - השלושה שיחקו יחדיו פחות מארבע דקות - ובלאט קיבל מתנה: ספסול מתמשך של לופז, דקות ארוכות ברבע הרביעי בהן לנגפורד הופקר לחסדי פארגו ופרקינס והעדפת זוראן פלאניניץ' הנרפה או ויטלי פרידזון המוגבל על שימוש בקלאטי. דוגמה נוספת היא ההתפרעות מחוץ לקשת (26 שלשות) במשחק חוץ במקום לחפור פנימה (24 זריקות בצבע).
וכאן נעוץ ההבדל הגדול בין מכבי ליריבותיה, נוצצות ככל שהנייר יכול לשאת - מכבי הרבה יותר מאומנת. לכן חסרונות שמלווים את מכבי לאורך כל העונה - אחוזי קליעה בינוניים ל-2 (51.6%, רק 11 ביורוליג), העדר איום אמיתי מבחוץ (33.5% ל-3, רק 10 באירופה) והיותה הקבוצה הגרועה ביבשת מקו העונשין (65.6% מביכים) לא מנוצלים על ידי היריבות ומוסתרים היטב בין שלל החטיפות, האסיסטים והריבאונדים בהתקפה שמשיגה מכבי.
בלאט הוכיח שמעבר לסגנון שהנחיל לשחקניו, הוא גם איש של דקויות, מאמן יסודי, שלא נותן פתח ליריבות לנצל את הנקודות החלשות של קבוצתו. מאידך, שחקניו בקיאים בפרטים הקטנים, יודעים את מי לעזוב (פרידזון), על מי ללחוץ (לופז), מבצעים ללא דופי את הדברים השוליים לכאורה שמונעים מהיריבה להרים ראש (גג של בלות'נטאל שעוצר מתפרצת) ומנצלים את הבלבול בשורות היריבה (פארגו מוצא את בורשטיין ושחורציאניטיס מתחת לסל בהתקפת מעבר). זאת הסיבה לכך שמכבי מנצחת גם כשהיא ביום רע, ואילו חימקי מתפרקת גם כשהיא ביום יחסית טוב.
היותה קבוצה מאומנת לעילא, האנרגיות הגבוהות של שחקניה והביטחון העצמי שנצבר עם כל ניצחון שהושג, הופכים את מכבי לקבוצה בעלת סף שבירה גבוה, כזאת שלא נבהלת מפיגור ביתי או קיזוז יתרונה במשחק חוץ. אז האם הבית של מכבי חלש או שהיא קבוצה מאוד חזקה? האמת, כנראה, נמצאת איפשהו באמצע. מכבי תקבל פחות מתנות ותיענש בצורה קשה יותר על ידי קבוצות כישרוניות לא פחות מחימקי, אך מאומנות יותר דוגמת סיינה, פנאתינייקוס או ברצלונה, אולם במרוצת החודשיים האחרונים היא הוכיחה שיש לה סגנון מובהק והרבה אופי. אלה לבדם אולי לא יספיקו מול אריות היבשת, אבל זו ודאי נקודת פתיחה טובה לטופ 16.