רק ברצלונה תביא שלום למזרח התיכון? על המפרץ הפרסי והספורט

"בשם מיליוני האנשים שגרים במזרח התיכון, אני רוצה להודות לפיפ"א שלקחה את ההחלטה האמיצה הזו. בשם כל האנשים הללו אנחנו לא נאכזב אף אחד. תודה לכולם שהבינו שזה הזמן הנכון למזרח התיכון. אנחנו נעבוד קשה כדי להבטיח שזו תהיה נקודת ציון דרך בהיסטוריה של המזרח התיכון כולו ושל פיפ"א". כך אמר בגרון ניחר וחנוק מדמעות שייח' מוחמד בין חמאד אל תאני, בנו של אמיר קטאר ויו"ר צוות ההכנות להגשת המועמדות לאירוח מונדיאל 2022 לאחר הזכייה של מדינתו. אל הטקס, שנערך בתחילת החודש בציריך, הגיע אל תאני ושאר חברי המשלחת, כולל אביו האמיר שייח' חמאד בין ח'אליפה אל תאני, חנוטים בחליפות יוקרתיות ותסרוקות אופנתיות, בניגוד מוחלט ללבוש המסורתי וכיסויי הראש איתם הם בדרך כלל נראים בציבור, כשאפילו אשתו של האמיר, שייח'ה מוזא בין נאסר אל מיסנד, הגיעה לבושה בשמלה סגולה ועם כובעון קטן שלא כיסה את ראשה.

הזכייה באירוח מונדיאל 2022 היווה ללא ספק את השיא אליו הגיעו מדינות המפרץ, שעובדות כבר שנים על פיתוח הספורט והמודרניזציה באזורן ואירחו כבר טורנירי טניס, שחייה, גולף, פורמולה 1 ופרסו את חסותן על אימפריות כדורגל כמו מנצ'סטר סיטי וארסנל. אם מישהו תהה, אז הרעב לא נגמר בזכייה באירוח המונדיאל ובשבוע שעבר התבשרנו ש"קרן קטאר" תהפוך לספונסר הראשון על חולצת ברצלונה ב-111 שנות קיומו של המועדון. על פי הצהרות מנהיגיהן של מדינות המפרץ, קצת קשה להבין את המניעים שדוחפים אותם להשקיע סכומי עתק בספורט והאם יש לכך גם עתיד. לכן, כדאי לבחון היטב האם באמת מדובר במנהיגים שרוצים לקדם את המזרח התיכון ולאחד את העולם הערבי ואת השלום או שמדובר במניעים אחרים.

לאחר הבחירה, יצאו עשרות אלפי קטארים לחגוג ברחובות הבירה דוחא במשך כל הלילה. היו כמובן מי שניצלו את הזכייה לצרכים שלהם. אחד מהם הוא המטיף האיסלמי יוסוף אל קרדוואי, שהקדיש לכך תשומת לב בדרשה השבועית שלו למסגדים. "הזכייה של קטאר היא כמו סטירה בפרצוף של ארצות הברית וההוכחה לכך הן ההצהרות של הנשיא אובמה, שאמר שהבחירה בקטאר הייתה טעות", אמר אל קרדוואי. "האמריקנים רוצים להזיז את הערבים הצידה בכל התחומים, אם זה בנוגע לצבא, כלכלה ומסתבר שגם בספורט. הניצחון הזה גורם לכל המזרח התיכון למרוד נגד הדחיקה לשוליים של האמריקנים". אל קרדוואי טען שאינו מתעניין בספורט ושאנשים חייבים לעשות דברים חשובים יותר, אך הודה כי ישב בבית וצפה בניצחון: "רציתי שקטאר תנצח כסמל של ניצחון לעולם הערבי על כל הכוחות הגדולים בעולם. לכן גם רציתי שארצות הברית תיכשל".

כמובן שאי אפשר לקחת את האמירות הקיצוניות והפנאטיות של אל קרדוואי, שמכוונות לא פעם גם נגד ישראל, כמייצגות את כל המדינה. צבי יחזקאלי, ראש הדסק לענייני ערבים בחדשות 10, משוכנע כי התחרות מול ארצות הברית חשובה אך לא עיקרית: "דובאי וקטאר שמות דגש חשוב על הספורט בעיקר כי זו תחרות בין המפרצים על דעת הקהל העולמית. שיראו, ש'הנה, גם אנחנו יכולים לעשות את כל מה שאתם עושים, ובגדול'. ההשקעה העצומה בספורט מתנהלת בצורה פתוחה ותקשורתית, אך בפנים מדובר בתחרות סמויה קשה מאוד בין הנסיכויות עצמן ובינן לבין העולם כולו. על כל מה שדובאי קונה, תבוא קטאר ותראה לה שגם היא יכולה. האנשים במפרץ מבינים שכדורגל זו שפה עולמית ודרך מצוינת להשיג הכרה ולפרוץ גבולות.

"חשוב להבין", ממשיך יחזקאלי, "שרוב התקציב של מדינות המפרץ, ובעיקר דובאי וקטאר, מוקדש ליחסי ציבור ונראו?ת. למשל, חמישית מהמנופים בעולם נמצאים בדובאי ויש שם צמיחת בנייה אדירה, אבל נוצרים הרבה בתים שאף אחד בעצם לא גר בהם. יש מלונות ומפלצות ארכיטקטוניות אדירות שעומדות רק כדי שיעמדו וייראו. יכול להיות שלסעודיה, שהיא האמא והאבא של המדינות הללו, יש יותר נכסים בעולם, אבל מבחינת נראו?ת דובאי וקטאר נותנות את הטון. כל מדינות המפרץ ואיחוד האמירויות בכלל, אך קטאר ודובאי בפרט, הן מדינות שהתושבים שם הם לא כמו הערבים השיעים והסונים הפלאחים מכל מיני מדינות נכשלות עם ממשלים טוטליטריים וכדומה. כאן מדובר בבדואים, שאוהבים נשים, מכוניות ספורט וג'יפים, דירות פאר ומבנים מפוארים. מבחינה ערבית, המדינות הללו הן השאיפה והחלום של כל ערבי מהמדינות הנכשלות. כל מצרי רק חולם על היום שבו הוא יוכל להגיע לעבוד באחת מהמדינות האלה. הבדיחה המפורסמת אומרת שמי שגדל במפרץ לא מכיר בכלל ערבים עד שהוא הופך לאיש עסקים ומתחיל להתרועע בסביבתם. למשל, בקטאר יש בסך הכל 600 אלף תושבים וכל השאר הם פועלים זרים".

עידו זלקוביץ', חוקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ הפרסי, מסכים: "מה שחשוב למדינות האלה זו בעיקר חשיפה עולמית, והן מנצלות את ההון הכלכלי האדיר שלהן כדי למשוך תשומת לב ולהראות שגם הן חלק חשוב ומשמעותי מהעולם. אין כמעט דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר על ידי הספורט".

כאשר המשבר הכלכלי הכה את העולם בשנה שעברה, היה נדמה שמדינות המפרץ יישארו מחוץ לתמונה וימשיכו לחייך כרגיל לנוכח כמויות הנפט שקיימות בהן. אלא שבנובמבר אשתקד, ערב חג הקורבן, הודיעה דובאי שהיא במשבר ולפיכך חברת "דובאי העולמית" הממשלתית, שמאגדת בתוכה מספר חברות, לא תוכל לעמוד בחוב שלה שעמד על 60 מיליארד דולר. ההודעה הדהימה רבים בעולם וגרמה לירידות חדות בבורסות באירופה, אך היוותה קריאת השכמה למדינות המפרץ. אלה הסיקו שהן לא יכולות לבנות את כל כלכלתן על עתודות הנפט שלהן, שכן אלה עלולות להיגמר בעוד כמה עשורים או שאפילו יימצא תחליף לייצור אנרגיה. לכן, התחילו המדינות במפרץ הפרסי לשים דגש גדול יותר על שאר התחומים שעשויים להעשיר את קופתן.

"לצד ענפי ספורט, משקיעות מדינות אלה עשרות מיליארדי דולרים בפרויקטים של פיתוח פרויקטים בתחומי תיירות, פיננסים ובנקאות", מסביר פרופסור יורם מיטל מאוניברסיטת בן גוריון, "ההשקעה ההולכת וגוברת בתחום הספורט התחרותי הבינלאומי הינה חלק מתפישה כוללת של פיתוח. הפרסים הגבוהים שמוענקים בתחרויות ספורט מושכים יותר ויותר איגודים בינלאומיים להעתיק את הפעילות למדינות המפרץ. מה עוד שבכל המקרים של השקעה בספורט מדובר במעורבות של ההנהגה המקומית במדינה. חשוב לציין, שבמדינות כקטאר ובחריין המנהיגות ניצבת בצמרת בעלי הממון, שרובו ככולו מגיע מהכנסות מיצוא נפט. השקעת המשאבים האדירה של המדינה מהווה מסר ברור לסקטור הפרטי המקומי שהשקעה בתחומים כספורט ומלונאות הנה אינטרס של השלטון, והדבר מדרבן בעלי הון להגדיל את השקעותיהם בתחומים אלה. מה שבטוח הוא שאין מדובר בתופעה חד-פעמית. מדובר בהשקעות עתק שעתידות להבטיח תשואה ופירות לטווח הארוך".

עידו זלקוביץ' מסכים: "משפחות המלוכה מעורבות בספורט ברמות הגבוהות ביותר ותמיד יעמדו מאחורי כל יוזמה גדולה. זה לא אומר שהן יבואו ויתכננו כל פרט קטן, אך בהחלט אפשר לחוש במעורבות שלהן. חוץ מזה, למדינות בהן הנפט הולך ונגמר חשוב לפתח את התיירות כענף ההכנסה האלטרנטיבי והספורט הוא גורם חשוב מאוד בעניין הזה, מפני שהספורט נותן חשיפה וחשיפה שווה משיכת תיירות למדינה. מה עוד שהשקעה גדולה בספורט מושכת חוץ מתיירות גם כמות גדולה של השקעות מבחוץ והופכת את המדינה לכזו שתלויה לא רק בעצמה. דרום אפריקה היא דוגמה מצוינת לכך, ואפשר לראות שאירוח המונדיאל האחרון תרם לה הרבה בפיתוח התשתיות. כך היה בעבר גם ביוון, שאירחה את האולימפיאדה ב-2004. חשוב להבין שהכל נעשה תוך עבודה יסודית מאוד של משרדי התיירות, שמנסים בצורה אולי לא הכי הדרגתית אך יעילה מאוד לשווק את המדינות".

השאלה הכי משמעותית שנותרה בסוף היא זו שבכותרת. קצת קשה לדעת האם כובד משקל הספורט העולמי יתחיל לנוע לעבר המפרץ הפרסי (קטאר תגיש מועמדות גם לאירוח אולימפיאדת 2020 בקרוב), אך בהחלט נראה שיש התקדמות הדרגתית ובריאה בשנים האחרונות. על פניו, נראה שאין מה שבאמת יפריע להן. הפשע הוא מהנמוכים בעולם במדינות הללו, רובן די צעירות ולא מעורבות כצד ראשון בסכסוכים המדממים במזרח התיכון ולכן לא סובלות מבעיות אבטחה ונראה שלכל צרה שלא תצוץ יוכל הכסף.

ביקורת על הבזבוז הכלכלי? פרופסור מיטל מרגיע: "הבחירה בקטאר הוצגה כהישג כלל ערבי. לכן, אם יש ביקורת על השקעת עשרות מיליארדי דולרים בפיתוח תשתיות לספורט, הרי שביקורת זו נדחקת לפי שעה לשוליים". גם יחזקאלי אופטימי: "אלה מדינות שאין להן צרות פוליטיות מפני שהן נשלטות על ידי משפחה אחת, אין בהן איסלאם פונדמנטליסטי ובעיות כאלה כמו אצל רבות במזרח התיכון. לכן הם חלוצים בקטע הזה של הספורט, שהוא חלק חשוב ובולט בנראו?ת הזו שכל כך חשובה להם".