מה האלטרנטיבה שלך, נמני?

פרדי דוד, מאמן מכבי פתח תקוה, זכה השבוע במחמאות מן ההפקר. בסך הכל תיקו מול מכבי תל אביב, רק תיקו, אבל כאשר אתה מביך קבוצה של למעלה מ-100 מיליון שקל שכולם מצפים לקריסתה, עם מאמן סופרסטאר שכולם מחכים לרגע בו ייפול, גם 1:1 יכול להפוך אותך לגיבור. אלא שהעובדות הן שונות: מכבי פתח תקוה פספסה ניצחון על מכבי תל אביב. הרבה לפני ההרחקה של עומר דמארי היא יכלה להכריע את המשחק וגם אחריו מותר לצפות מקבוצה רצינית שתשמור על היתרון ותגרע את שאריות הביטחון שעוד נותרו במכונה הלא מנוצלת כהלכה של אבי נמני.

גם מול הפועל תל אביב ראינו ממכבי פתח תקוה של פרדי דוד מעט מדי חוצפה ולא מספיק אמונה אחרי שעלתה ליתרון. שנים מספרים לנו שפרדי דוד הוא המאמן הבא בכדורגל הישראלי. שאם יתנו לו הזדמנות הוגנת, הוא יוכיח שילוב מושלם של טקטיקה, יסודיות, ברק. לי תמיד הייתה חסרה כריזמה ועוד כמה דברים, אבל זה לא חשוב: בסגל הנוכחי של מכבי פתח תקוה, פרדי דוד מקבל סופסוף את ההזדמנות השווה. לא רק קבוצה איכותית באמת. גם קבוצה ששברה כמה מחסומים פסיכולוגיים בעבר הלא רחוק, כולל סגנות זכורה לטוב. לא נציב לדוד את הרף הזה, בראיונות איתו ניכר כמה הוא מתחמק מציפיות, אבל לפעמים הציפיות משיגות איתך: ובמקרה של מכבי פתח תקוה מדובר בשלושת המקומות הראשונים. לא פחות, פרדי.

לא סתם אמרנו כריזמה. לא סתם רמזנו על חוצפה, על רוח אנושית. גם לגיא לוזון היה סגל איכותי במכבי פתח תקוה, אבל הוא שבר איתו מחסומים רק בזכות חוסר הפחד וחוסר ההכרה שלו בהיררכיה המוכרת של מאמני ליגת העל. זו ההזדמנות של דוד להראות שהוא קורץ מאותו חומר, ואולי לעלות על אותו מסלול עליו עלה גיא לוזון מאז. טיפ לדרך: לא להסתפק בתיקו מול מכבי תל אביב.

מדי שבוע אנחנו תרים אחר הסבר הגיוני לעליבות הלא הגיונית שאבירם ברוכיאן מציג העונה. בהתחלה חשבנו שזה המיקום המוגדר מדי והמקביל מאוד על קו ימין. אחר כך עשינו לו הנחה עם הפציעה שעבר והקושי שלו לחזור ממנה. בסוף סיפרו לנו על עימות עם אורי מלמיליאן, על הרצון המוגזם והלא בריא שלו בהצלחת המאמן, על חוסר ההתאמה לדרישות המנהיגות והאחריות שנפלו עליו והשילוב שכל אלו יחד עם המחסנים המתרוקנים של בית"ר מכבוד ואיכות מקצועית. תנו לו זמן, אמרו. תנו לו עוד קצת זמן. ועוד קצת. אבל כמה?

הגיע הזמן להסתכל על הדברים מזווית אחרת, הגיע הזמן לחזור לרגע שבו הכל התחיל. הרגע שבו ברוכיאן הרגיש ופעל כבר כמו שחקן שצריך לצאת אוטוטו לאירופה. שחקן שכבש את כל הפסגות שהליגה הישראלית מציעה לו. הוא בעסק הזה מגיל צעיר מאוד וחווה בו בפול ווליום כמעט כל שלב. שלב ההבטחה, שלב האכזבה, שלב הפריצה ושלב הכוכבות. השלב הבא היה צריך להיות אירופה, אבל ברוכיאן נשאר כיתה בעל כורחו. משהו בניצוץ של שחקן שחייב להוכיח נעלם באותו רגע מעיניו. לא משנה כמה פעמים הוא יאמר שהמשחק הבא חשוב במיוחד, המוטיבציה שלו נראית מאולצת, מלאכותית, רגעית. הבעירה הפנימית מציתה את הכישרון קצת יותר לאט. ברוכיאן לא עשה מספיק בקריירה בשביל להתנהל כך.

ברוכיאן הצהיר בעבר שהוא כבר חלק מההיסטוריה של בית"ר ירושלים. חלק מהשיירה של אורי, אלי ועכשיו אבירם. הבעיה שלהיסטוריה לא נכנסים באמצע הקריירה, ההיסטוריה תמיד שופטת אותך בסוף. וכרגע ברוכיאן לא יכול להיות חלק מהשושלת המפוארת הזו, מאחר שהוא טרם הוכיח שהוא יכול להסתדר בלי שחקנים גדולים לידו. שהוא יכול בלי שחקנים אחרים שיסיטו את העיניים מהחסרונות שלו כקשר. שיש בו את האיכות המנטלית של כדורגלנים מיוחדים באמת לייצר יותר ממומנטום אחד בקריירה. יותר מדי זמן שברוכיאן משחק כאילו הוא לא רואה את הפסגות הבאות הללו, יותר מדי זמן שזה כבר מתחיל להיות מדאיג.

שמכבי חיפה מוליכה את הליגה עם 30 אחוז יכולת. זה לא מלמד טובות על הליגה ולא מבטיח שמכבי חיפה נמצאת באיזשהו מסלול התקדמות שבסופו תראה את ה-70 אחוז הנותרים, אבל זה גם מדגים כמה נחישות יש בקבוצה לפצות על אובדן האליפות בעונה שעברה.

שידור כדורגל קטוע בגלל נפלאות מזג האוויר הוא תמיד הזדמנות טובה לאנשים שמעבירים אותו למלא את החללים הנפערים ברצף הקבוע באיכויות הטלוויזיוניות שלהם. אלא שהשידור ביום ראשון של המשחק בין בני יהודה להפועל תל אביב שבר שיאים חדשים של שפל. נכון שאנחנו אומרים את זה בכל שנה, אבל מי שראה את הזוועה שהייתה מביישת אפילו ערוץ קהילתי יודע שאכן זה כך.

במה נתחיל ובמה נסיים? באיל ברקוביץ' יושב בעמדת השידור בטרנינג של בני יהודה מכף רגל ועד ראש ונראה כמו סהר מזרחי בשלהי הקריירה? בשיחות הבלתי נגמרות שלו עם מאיר איינשטיין על ההתערבות ביניהם, כאילו שזה מעניין מישהו? בצחוק המתגלגל של הפרשן שאפילו בסרטי בורקס היה מבקשים ממנו להרגיע? בראיון המביך, המלוקק, החנפני של מיכל גרונדלנד עם ניר פרצלינה, שגם תושבי צפון קוריאה היו מתקשים לעכל? במאיר איינשטיין עושה משפט שדה מתלהם והזוי לאיגוד השופטים או במאיר איינשטיין, הידוע כל כך במקצועיותו, יושב כמו מעריצה ליד ברקוביץ' ומשלים עם הצחנה שהפרשן מוריד אליה את השידור?

יש עוד, אבל זה לא יהיה הוגן להשליך התופעה הזו רק על שידור אחד בעייתי. ההידרדרות ברמת שידורי הכדורגל בארץ היא לא חדשה, אבל השידור הזה רק מוכיח כי למדנו להשלים איתה. בשם איזו הערה מחכימה של איל ברקוביץ', אנחנו מוכנים לאכול הכל ממנו ודומיו. האש הזו התפשטה כמעט לכל עבר. בשידור המשחק של הפועל תל אביב מול ליון קשה היה שלא להתגרד לנוכח המתקפה הלא מובנת של יורם ארבל כנגד ביוואן פרנסמן. באותם רגעים ארבל נשמע יותר כמו אוהד ופחות כמו שדר. מה קרה לפאסון ולמקצועיות שהוא הביא לשידורי הכדורגל בעבר? מה קרה לנו? האם זה מה שאנחנו רוצים באמת: טלוויזיה שיורדת אל העם בצורה הכי נמוכה וזולה שיש ומוותרת על הכבוד המקצועי שלה, או טלוויזיה אחראית ורצינית שמכבדת את המשחק ואת הצופים ופועלת לפי סטנדרטים מקובלים בעולם.

למרות העסיסיות התל אביבית שטמונה בו, המשחק המרכזי במחזור הבא הוא קודם מבחן להפועל באר שבע. עד עכשיו ראינו שהקבוצה של ניר קלינגר היא לא הפראיירית המבולבלת של השנים האחרונות, אבל לא יותר מעבר לקצב צבירת נקודות מכובד. אם פעם כדי לקחת אליפות היית צריך לעבור בבאר שבע, בשנים האחרונות המסלול לאליפות כלל בעיקר טיול בבאר שבע. זה הזמן של קלינגר להראות שהוא שינה גם את זה.

כמובן שגם למכבי תל אביב ואבי נמני זה סוג של משחק קריטי. גם משום שזה משחק נגד קלינגר, כן. זאת תהיה הזדמנות נוספת לאבי נמני להראות מה האלטרנטיבה שלו למכבי של קלינגר. אותו קלינגר שגורש על ידי הרבה מאוד אוהדים, ברובם תומכי נמני, בשם החתירה למשחק יפה וסגנון נוצץ. לא יזיק אם ביום שני בערב כל אותם אידיאליסטים ישאלו כבר את עצמם: מהי החלופה שאלילם הביא תחת זאת למכבי תל אביב? האם הכדורגל יותר יפה? האם הסגנון מושך יותר את העין? האם זהו הברק שדרשו מקלינגר ולא קיבלו?

התשובות לכל אלו, נכון לשלב המוקדם הזה של העונה אבל כבר אחרי שנה וחצי מאז שנמני לקח פיקוד, הן ברורות: מכבי של נמני לא יותר התקפית, לא יותר מבריקה ובטח שלא יותר נועזת ממכבי של קלינגר. זו אותה גברת רק עם הישגים הרבה פחות מרשימים. קלינגר, למרות מגרעותיו, הביא תארים למכבי תל אביב עם עשירית מהתקציב של נמני ועם הרבה יותר שחקני בית וגישה בריאה והגיונית למועדון. מי שאמר שהוא הרס את מכבי תל אביב, מוטב שישוו זאת לנזק ההיסטורי שקבוצת ה-100 מיליון שקל הולכת להשאיר במועדון בחמש השנים הבאות - על המחנק הכלכלי העתידי, על שחקנים כמו דור מלול ושירן ייני שנדרסו גם אחרי שנדמה שתפסו את מקומם, על הכניסה העיוורת להרפתקת גאידמק 2 מבלי להזהיר את אלו שיכולים היו לעצור את הדחף המטורף הזה. האם זו האלטרנטיבה שהם ציפו לה?