לפני כשבוע וחצי התמלא אצטדיון גארסילאסו דה לה וגה היפה בעיר קוסקו ב-42 אוהדים משולהבים של סיינסיאנו הפרואנית, בעוד אלפים נוספים נשארו בחוץ. התמונות הזכירו את החגיגות באמצע העשור ובסוף המשחק השחקנים הקיפו את המגרש עם גביע וחגגו עם האוהדים. אלא שהפעם לא נחגגה שם זכייה בסודאמריקנה, ברקופה או אפילו באליפות פרו. פרץ השמחה הגיע כתוצאה מהישארותה של נציגת בירת האינקה בליגה הראשונה.
בסוף האלף הקודם ותחילתו של האלף החדש, הופיע שם חדש בקדמת הבמה של הכדורגל הפרואני סיינסיאנו דה קוסקו. המועדון המכונה "פאפא" הוקם ב-1901 על ידי סטודנטים של בית הספר התיכון הלאומי למדע ואומנות של קוסקו, אבל הציב את עצמו כאלטרנטיבה לקבוצות מהבירה לימה רק 100 שנים לאחר-מכן, שבעונת המאה למועדון הושקע הרבה כסף במטרה להביא את גביע האליפות לקוסקו. לצערם של אנשי ושחקני סיינסיאנו, גם המועדון המפורסם ביותר בפרו, אליאנסה לימה, חגג מאה שנים לקיומו באותה עונה, ובסיום דרמטי של משחק אליפות שהוכרע רק בפנדלים, האליפות עשתה דרכה למועדון מהבירה.
יחד עם זאת, ההתקדמות לא נפסקה גם אחרי חגיגות המאה וב-2003 רשמה סיינסיאנו את הישג השיא שלה, כשגברה על ריבר פלייט הארגנטינאית וזכתה בקופה סודאמריקנה, המקבילה הדרום אמריקאית לליגה האירופית. ראשי האימפריה מבואנוס איירס עשו הכל כדי להרחיק את המשחק מאצטדיונה הביתי של יריבתם בקוסקו ומשחק הגומלין התקיים במגרשה של קבוצת מלגאר בארקיפה, אבל למרות שבחלקים גדולים מהמשחק הם שיחקו בתשעה שחקנים, הפאפא השלימו זכייה היסטורית בתואר היבשתי בזכות משחק הגנה הירואי.
שנה לאחר מכן הגיע לקבוצה החלוץ סרחיו איברה. "צ'צ'ו" נולד בריו קווארטו שבארגנטינה, אבל בגיל 21 הוחתם על ידי קבוצת סיקליסטה לימה, והמשיך לשמונה קבוצות פרואניות אחרות לפני שהגיע לסיינסיאנו. כמעט בכל הקבוצות הללו הוא היה מלך השערים של הקבוצה, אך בקוסקו הוא הגיע לשיאו והיה אחד מהשחקנים המרכזיים כשהקבוצה זכתה בסופר קאפ הדרום אמריקאי, הרקופה, אחרי ניצחון על ארגנטינאית גדולה אחרת, בוקה ג'וניורס. אל צ'צ'ו נחזור בהמשך.
בשנות התהילה של סיינסיאנו, היה נשיא המועדון, חובנל סילבה, על גג העולם. אם לא די בכך שקבוצתו הגיעה לשיאים שאף קבוצה פרואנית לא הגיעה אליהם לפני כן, הוא גם הוכרז על ידי רשת הטלוויזיה ESPN, לה חשיפת ענק בדרום ומרכז אמריקה, כנשיא העונה בכדורגל הלטיני. סילבה התמכר לכוח העצום שצבר, רץ לקונגרס, הצליח, ופצח בפרויקט ענק לבנות אצטדיון חדש בבעלותו של המועדון. שם החלה הנפילה.
סילבה עבר להתגורר בלימה והעניין שלו במועדון פחת. השטח שקנה לבניית האצטדיון נותר מיותם אחרי שלא נמצאו משאבים כלכליים לבנייה והאוהדים שמעולם לא רצו לעזוב את אצטדיון גארסילאסו ששופץ ב-2004 ונחשב לאחד האצטדיונים היפים בדרום אמריקה, לא ניסו לעזור. בנוסף, בתחילת 2010 נפגע האזור קשות כתוצאה מסופת אל ניניו המפורסמת והקבוצה לא התאמנה באופן סדיר לפני העונה. חץ נוסף שכיוון את סיינסיאנו למטה הופיע בדמות כניסתו לכלא של אחד מכוכבי הזכייה בסודאמריקנה, ססאר קוואנטיקו, שנמצא אשם בסיוע לשוד, בו נגנבו כ-85 אלף דולר מקופת המועדון.
כיאה לקבוצה שכל הסימנים מצביעים על הימצאותה במשבר, סיינסיאנו פתחה את העונה עם שרשרת הפסדים שהציבו אותה במקום האחרון, והצרות הגיעו בצרורות. הנשיא סילבה הודיע שהמועדון עומד עלסף פשיטת רגל ושאין לו כסף לשלם לשחקנים. ממאזנה של הקבוצה הורדו שתי נקודות והיא נחלצה מירידה אוטומטית לליגה השנייה רק על ידי כך שהצליחה מדי פעם לגייס כספים למשכורות על ידי משחקי ידידות ואפילו מגבית מתלמידי בית הספר התיכון שהקים המועדון. בכל אותו זמן הנשיא סילבה נעלם ונאלם. כשכבר הופיע ופיזר הבטחות, השחקנים כבר הפסיקו להאמין.
המאמן הקולומביאני, אדגר אוספינה, שילם את מחיר הכשלונות ופוטר מהמועדון, אבל המצב הכלכלי לא אפשר להביא לו מחליף ראוי וכאן אנחנו שבים לסרחיו איברה. הכוכב המתבגר, שחזר לאחרונה לקבוצה הפך למאמן/שחקן, ישב בעיקר על הספסל וראה את מי שהיו פעם חבריו לקבוצה וכעת הפכו לשחקניו, חוזרים לפורמה וממראים מעל הקו האדום. אולם המצב הכלכלי נותר קשה ובחלון ההעברות של הקיץ עזבו את הקבוצה ארבעה שחקנים, כולם חלוצים. צ'צ'ו נאלץ לחזור לשחק, והקבוצה שבה למקום ממנו יורדים ליגה.
עוד בוואלה!
במחזור הלפני אחרון של העונה, בסוף נובמבר, חזרה סיינסיאנו עם שלוש נקודות חשובות ממשחק החוץ נגד חואן אאוריך ועלתה בדיוק בזמן למקום שיבטיח לה מקום בליגה גם בעונה הבאה. היריבה הבאה הייתה אליאנסה אתלטיקו, במדיה שיחק צ'צ'ו איברה שלוש שנים, קבוצה מהעיר סויאנה בה פגש את אשתו ב-18 השנים האחרונות, הקבוצה האהודה של משפחתה.
האווירה בקוסקו התלהטה ואחרי משחקים רבים אליהם לא הגיעו יותר מ-3,000 צופים לאצטדיון גארסילאסו, בעיר הייתה תחושה שהתושבים מתחברים לקבוצה שוב, כמו באמצע העשור החולף. למרות ההצלחות הכבירות שלה במפעלים היבשתיים, סיינסיאנו לא נחשבת לאחת מהקבוצות הגדולות בפרו ולמעשה ריאל גארסילאסו, שמשחקת בליגה השלישית בפרו, אהודה לא פחות בקוסקו, אלא שחרב ירידה שכעת הונחה על צוואר המועדון, והאפשרות שלעיר הגדולה לא תהיה נציגה בליגה הבכירה, גרמו לאנשי העיר להתקבץ סביבה.
בזמן שהארכיאולוגים חגגו מאה שנה לגילוי מאצ'ו פיצ'ו, האוהדים הכריזו שהקבוצה היא נכס לא פחות חשוב האתר החשוב ביותר בדרום אמריקה. אפילו התיירים הרבים בקוסקו וסביבתה עורבו בעניין, ונציגי המלונות נשבעו שמספר המבקרים עלה בשנים האחרונות בגלל הצלחותיה של סיינסיאנו, וכי הקבוצה שמה את העיר על המפה, תוך כדי מחיקת אימפריית האינקה מההיסטוריה העירונית.
עוד בוואלה!
באותו שבוע גורלי עבור המועדון הדביק תושב אנונימי את תמונתו של צ'צ'ו על פסל של ישו הצלוב, מה שיצר הדים. התמונה של "סן צ'צ'ו" יצרה מומנטום והאנשים החלו לראות בו קדוש מעונה, אולי בצדק. אחרי הכל, איברה לא קיבל משכורות לאורך רוב העונה וסיפר אינספור פעמים שהנשיא שיקר לו. הוא השיל קילוגרמים ממשקלו ושיער רב נשר מראשו, הוא איבד שן באחד מהמשחקים ואפילו חטף דלקת בקיבה. אם זה לא הספיק, העובדה שהמשחק המכריע על ההישארות נערך נגד קבוצת משפחתה של אשתו, לא נתנה לו מנוחה.
ואז הגיע המשחק וכמו בכל טלנובלה טובה, האיש הטוב ניצח. סיינסיאנו גברה על אליאנסה אתלטיקו 1:2 וגם המפסידה ניצלה מירידה בזכות התוצאות במשחקים אחרים. צ'צ'ו הנרגש פרץ בבכי ויחד איתו אשתו וילדיו, נישא על כתפי האוהדים מסביב לאצטדיון. גביעי הסודאמריקנה והרקופה הוצאו מן הארון וליוו את החגיגות, והנשיא חובנל סילבה, שהספיק להשניא את עצמו על האוהדים, הודיע באותו רגע שהמועדון יתחיל להיסחר בבורסה.
אחרי המשחק הוקם פסל לכבודו של "צ'צ'ו הקדוש", שכבר מקבל מעמד של אל בעיר. במקום שבו רוב האנשים עדיין מאמינים באלים הישנים למרות היותם נוצרים, לא מן הנמנע שבעוד 100 שנים מדריכי התיירים יוסיפו שם נוסף לרשימת האלים המקומיים.