קשטן נגד גוטמן, ראש בראש

קשטן בנה את האוטוריטה שלו דרך כוחו מול ההנהלה. השוו אותו לפרגוסון, כינו אותו אבא ונתנו לו יד חופשית לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. לקבוצה זה נתן יציבות, למועדון זה העניק זהות, אבל למעט הדאבל והמסע המוצלח באירופה, הפועל תל אביב לא לקחה תארים משמעותיים.

גוטמן, לעומתו, בנה את המעמד שלו בצורה הרבה יותר קשה, והצורך שלו להוכיח את עצמו כל הזמן מחדש, סידר להפועל תל אביב מאמן רעב, מאמן שכל הזמן חייב לספק קבלות לבוסים. וזה הצליח. אם קשטן הגיע להפועל תל אביב כמאמן הכי טוב והכי מעוטר בארץ, גוטמן הגיע אחרי קריירה בעייתית שאיבדה כיוון ובנה את עצמו לאט לאט ולמעשה, עד היום, לא הוחתם פעם אחת על חוזה ארוך טווח. כמו הקבוצה שירש מגיא לוזון, גם הוא עלה עקב בצד אגודל מהמקום האחרון למעמד שקשטן מעולם לא הביא את הפועל תל אביב אליו – הקבוצה הטובה בארץ ללא עוררין. מיותר לציין אילו דברים עוללה לגוטמן הנהלת הפועל תל אביב והאם בכלל זה יכול היה להתקיים בעידן קשטן, מיותר גם לציין מי מנצח בסעיף הזה. ובכל זאת:

0:1 לגוטמן

קשטן מעולם לא התחנף לאוהדי הפועל תל אביב. הוא חימם את ליבם באמצעות קרירותו, ללא מילים זולות ומחוות מיותרות. קשטן קנה את אוהדי הפועל תל אביב גם בעזרת החזרת השליטה בדרבי התל אביבי, ולמרות הקרירות שהתבטאה בצורה בה נפרד מהמועדון, הפועל תל אביב מיהרה לחבק אותו להיסטוריה שלה ולהפוך אותו לסוג של סמל, למרות שקשטן עבר כבר בבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב.

גוטמן, לעומתו, היה חייב את הקהל של הפועל תל אביב בהתחשב במצבו בדעת הקהל הכלל ארצית, והצליח לבסוף לחבר את האוהדים אליו. הוא בקשר עם האולטראס, מנהל עם אוהדים שיחות טלפון ותמיד מחפש דרכים לפרוט על מיתרי ליבם בראיונות או במחיאות כפיים. זול? כן, אבל גם אפקטיבי. גוטמן הצליח לגייס את האוהדים להגן עליו מפני הבעלים, אבל יותר גדול מזה: הוא הצליח להשכיח את הנעליים הגדולות של קשטן, אותן חשבנו שייקח עוד הרבה זמן עד שמישהו יוכל למלא. פעם קשטן היה האבא, היום הוא אולי הסבא ואף אחד כבר לא מתגעגע אליו. יש סטנדרטים חדשים במועדון, יש רוח מקצועית חדשה והרבה יותר בריאה ופחות חשדנית.

0:2 לגוטמן

בעיקרון, זה מסתמן כמו עוד ניצחון לגוטמן. קשטן הרי קיבל קבוצה חצי מוכנה מאלי כהן ורק קידם אותם צעד או שניים קדימה. את הצעירים הוא קיבל גם כן מאלי כהן, כחלק מקבוצה ששמה את המשבר ההיסטורי שלה מאחוריה, עם עונת אליפות של שרוכים ועם גביע. הוא קיבל את בלילי, סימרוטיץ', גרשון, אודי, ועם שינויים קלים אך משמעותיים הפך אותך לאלופים.

גוטמן, כידוע, קיבל קבוצה מפורקת, ובנה אחת חדשה לגמרי בדם ליבו. בניגוד לקשטן, הריענון בסגל לאורך השנים היה הרבה יותר מוצלח. את כל מה שתינוקות קשטן עשו, עשה ערן זהבי אחד. אפשר להתווכח מעכשיו ועד מחר, אבל כל שחקן שהגיע להפועל תל אביב והצליח, התקדם בזכות גוטמן. אצל קשטן אחוז השחקנים שנעצרו היה רב יותר. נאתכו, ידין, שכטר, ורמוט, דה סילבה – חלקם פרצו, חלקן השתקמו אצל המאמן. גוטמן ישאיר בקיץ לא פחות משבעה שחקני נבחרת שאמורים להצעיד את הפועל בשנים הבאות אם לא יעזבו לאירופה.

ובכל זאת, קשטן לוקח את הסעיף הזה בנקודות, ממש בציפורניים: עדיין, הסגל שעמד לרשותו בעונת הדאבל היה חלש יותר מזה שגוטמן קיבל כדי להחזיר את הצלחת לוולפסון. גוטמן קיבל קבוצה לא זולה בכלל, שהיתה לדעת רבים הטובה בארץ. קשטן קיבל קבוצה של אנדרדוג, ולקח תואר בניגוד לציפיות.

1:2 לגוטמן

אם יש משהו משותף לקשטן וגוטמן זה הדאבל. אצל גוטמן זה הגיע אחרי תהליך ארוך, אצל קשטן בפריצה סוחפת. לקשטן היתה בעיה עם מכבי חיפה של רוסו, פראליה, בניון ויעקובו, בעוד שהבעיות שחיכו לגוטמן אחרי התואר הכפול לא דמו לכך. מי? מכבי תל אביב של גולדהאר? הליגה כיום הרבה יותר חלשה, אבל קשה להחליט מי מנצח בסעיף הזה מסיבה אחת: גוטמן עדיין הצליח לשמר בעונה השנייה את המעמד של הפועל תל אביב כקבוצה הטובה בארץ, מעמד שהפועל לא שמרה יום אחד אחרי הזכייה בדאבל. קשטן לא מנע מגרנט אליפות ירוקה כבר בעונתו הראשונה בחיפה, עליונות שאם גוטמן יצליח לשמר גם בסוף העונה, ההשוואות שלו לא יהיו מול קשטן אלא מול דוביד שוויצר.

עדיין 1:2 לגוטמן.

קשטן הגיע להישג חד פעמי גדול יותר – רבע גמר גביע אופ"א. הוא ניצח קבוצות גדולות יותר, אבל צמד המילים 'ליגת האלופות' מעביר את הנקודה בסעיף הזה לגוטמן ללא תנאי. קשטן, חשוב לזכור, הצליח רק בעונה אחת באירופה ובשאר נכשל. לגוטמן זו עונה שנייה ברציפות עם קבלות באירופה. גוטמן שילב עונה חלומית באירופה ובישראל, בעוד קשטן לא הסתדר בשתי המסגרות ולא הוביל את הפועל תל אביב אל הארץ המובטחת של ליגת האלופות. ההיסטוריה תזכור את שניהם, כמובן, אבל תזכור מעט יותר את גוטמן.

1:3 לגוטמן

קשטן היה איש אהוב מאוד בהפועל תל אביב. הצוות המקצועי סגד לו, אבל קשה לשכוח שהוא לא טיפח יורש תחתיו ולא נתן לאף אחד להתקרב לעמדות כוח. הסכסוך עם שלום תקווה הוא רק דוגמה לכך, והחיפושים הכואבים אחר יורש בעקבות לכתו הן כתוצאה מכך. גוטמן, מנגד, מטפח את אבוקסיס. הוא מכנה אותו 'פפ', מגדיר אותו כמאמן הבא של הפועל תל אביב, וגם אבוקסיס החל לעבוד בכיוון מבלי לחשוש לאיזו פגיעה רגשית אצל גוטמן. איכשהו, נראה שהפרידה של גוטמן מהפועל תל אביב תהיה קלה יותר מזו של קשטן, ולו רק בגלל האחריות שידע להעביר לאבוקסיס.

1:4 לגוטמן

שלא תטעו. את מה שקשטן נתן להפועל תל אביב אף כתבה לא תוכל לקחת. יתרה מזו, כשבוחנים תהליך היסטורי, אין גוטמן בלי קשטן. קשטן שינה לעד את הפועל תל אביב והעביר את המועדון ההסתדרותי, הלוזרי, אל עבר שנות ה-2000 והגדיר מחדש את ערכי המועדון. גוטמן, כפי שהכתבה רומזת, השיג יותר מקשטן, ולא מן הנמנע שימשיך על אותו מסלול לעבר הנבחרת. בתקווה שיצליח שם מעט יותר.