15 שנים לחוק בוסמן

החוק שהרס את הכדורגל: כתבה שניה לרגל 15 שנה לחוק בוסמן

פרשת ווין רוני היא עוד דוגמה להרס הכדורגל האירופי, שזרעיו ניטעו לפני 15 שנה. שגיב ברעם נגד חוק בוסמן, כתבה שניה

שגיב ברעם

ב-1997 דיווח יו"ר מנצ'סטר יונייטד דאז מרטין אדוארדס כי שכר השחקנים הכולל בקבוצה עלה בתוך עונה אחת ב-2.5 מיליון ליש"ט, והזהיר מעתיד בו כדורגלנים ידרשו סכומי עתק וקבוצות אנגליות ייאלצו לחפש תחליפים זולים יותר וטובים לא פחות מעבר לים.

13 שנים לאחר מכן כינס אלכס פרגוסון מסיבת עיתונאים זכורה ובה סיפר על בקשתו המפתיעה של ווין רוני לעזוב את אותה מנצ'סטר יונייטד. חוזהו של החלוץ היה עתיד להסתיים בקיץ 2012, שבמונחים של הכדורגל המודרני כבר ממתין מעבר לפינה, והמשמעות הייתה שבעוד כשנה וחצי הוא היה הופך לשחקן חופשי בהתאם לתקנות של חוק בוסמן.

עוד בוואלה! NEWS

הטיפול בכאב הברכיים שמחזיר לתפקוד מלא - ללא כאב

לכתבה המלאה
בקשה שלא הייתה נולדת לולא חוק בוסמן. רוני (צילום: GettyImages, Michael Regan)

הרוחות סערו. "מנצ'סטר יונייטד העניקה לקריירה של ווין רוני תמיכה מאסיבית על המגרש ומחוצה לו. המנג'ר השקיע בו, המועדון קנה אותו בסכום גדול כשהוא היה צעיר וסייע לו לפרוח. הכדורגל נמצא בצרות ואי אפשר להמשיך עם חוק בוסמן כפי שהוא כעת", תקף מנג'ר בלקפול, איאן הולוואי, ופרשנים ומאמנים אחרים השמיעו דעות דומות.

שלושה ימים בילה עולם הכדורגל בצל פרשת רוני עד שלפתע החלוץ "ביצע סיבוב פרסה" וחתם על חוזה חדש עד קיץ 2015, במסגרתו ירוויח כ-180 אלף ליש"ט לשבוע. סוף טוב, הכל טוב. האומנם?

צוללים אל התהום

כשחוק בוסמן אושר ב-1995, האדם הקטן ניצח את המערכת הגדולה, אבל נדמה שהכוח שהוא, או הכדורגלנים במקרה הזה, קיבלו, גדול מדי. המשמעות הייתה שעם סיום חוזיהם יהיו השחקנים מעל גיל 24 רשאים לעבור לכל קבוצה בה הם יחפצו ושזו לא תצרך לשלם עליהם אפילו סנט אחד, ואילו הם הבינו היטב את המצב והחלו לנצל אותו לטובתם הפיננסית.

אין כל רע בניצול סיטואציה להתעשרות, אבל עולם הכדורגל איבד מזמן את הגבול. כדי לשכנע שחקנים להאריך חוזים, הקבוצות נאלצו להסכים לדרישות השכר המופרזות שלהם ולא לחינם כתב העורך הכלכלי של This is London, ג'ונתן פרין, ש"מנצ'סטר יונייטד שילמה כופר של 50 מיליון ליש"ט כדי להשאיר את ווין רוני".

החשש העצום מאיבוד שחקן ללא תמורה כספית גם הביא את המועדונים לצלול לתוך ערפל של אי ודאות כלכלית. לידס לדוגמה, החתימה שחקנים כמו ג'ונתן וודגייט, מארק וידוקה ואוליבייה דאקור על חוזי עתק מתוך כוונה להיאבק בצמרת, אבל אחרי שירדה ליגה ואיבדה מקורות מימון רבים כמו זכויות שידור, היא נקלעה למשבר חמור.

ממצב בו הקבוצה מיורקשייר הייתה מוכנה לרשום כל סכום על הצ'ק שיבטיח לה ששחקניה לא יברחו ללא תמורה בחסות החוק, היא עברה לסיטואציה בה היא נאבקת על חייה ועד היום היא מלקקת את פצעי חוסר היכולת להתמודד עם הסיטואציה שיצר בוסמן. ולידס היא רק דוגמה.

הולנד פושטת רגל

עם המציאות החדשה שנוצרה ב-1995 התקשו להתמודד גם קבוצות קטנות מליגות קטנות יותר מאנגליה של מנצ'סטר יונייטד ולידס, ואייאקס היא הדוגמה הבולטת למועדון שעבר טרנספורמציה שוברת לב. מועדון הפאר ההולנדי נודע במשך עשרות שנים ככזה שמגדל שחקנים, רושם איתם הצלחות גדולות וחי ממכירתם לליגות הבכירות יותר בשיא בשלותם, אבל חוק בוסמן שינה את פני התמונה.

חלק הארי הנוסף של חוק בוסמן מלבד השמת הכוח בידי השחקנים, טמון בעובדה לפיה כדורגלנים אירופאים לא משמשים כזרים בליגות ממדינות החברות באיחוד. עכשיו ברצלונה או צ'לסי יכולות להחזיק באופן תיאורטי יותר הולנדים בסגל מאשר אייאקס וזו איבדה את האטרקטיביות שלה בעיני הכדורגלנים המקומיים. כך קרה שהאימפריה הגדולה נאלצת להסתפק לא פעם בהולנדים בינוניים וכשהיא כבר מגדלת שחקנים מבטיחים, היא ממהרת למכור אותם לפני שהם יסיימו את חוזיהם ובנוסף ליכולת להתחרות על גביע אירופאי, היא תאבד גם כסף רב.

אייאקס היא דוגמה אחת לקבוצה מליגות הדרג השני באירופה שאיבדו את כוחן, אבל ממנה ניתן גם לגלוש לכדורגל הקבוצות ההולנדי, שבשנים האחרונות מאיים להתרסק כלכלית לאחר שבשנה האחרונה 13 קבוצות משתי הליגות הבכירות הושמו במעקב של בית המשפט בגלל חשש לפשיטת רגל. אחת מהן היא פיינורד.

כמו בתי גידול פנטסטיים לכישרונות נוספים בהולנד, גם פיינורד נפגעה מחוק בוסמן לאחר שהיא התקשתה לתפקד בשוק ההעברות ומכרה שחקנים במחירים נמוכים יחסית בגלל שהם היו עתידים היו לסיים את חוזיהם ולעזוב ללא תמורה. על רויסטון דרנתה לעומת זאת, היא קיבלה סכום עצום שאפשר לה להחזיר חלק מהחובות.

מקומיים החוצה

כשריאל מדריד ניצחה את ברצלונה 0:5 בינואר 1995 היו בסגל שלה ארבעה זרים: מיכאל לאודרופ, פרננדו רדונדו, איבן זמוראנו ופטר דובובסקי. בין שחקני הסגל ניתן היה למצוא ספרדים כלאסה, מייה, סנדרו וחוסה אמאביסקה, אבל 15 שנה לאחר מכן ספק אם לשחקנים מהסוג הזה היה מקום. רויסטון דרנתה ושות' תפסו את מקומם.

ערב אליפות אירופה לנבחרות צעירות בקיץ 2007 היה דרנתה שחקן אלמוני יחסית שזה עתה תפס את מקומו בפיינורד, אבל טורניר מצוין שלו ושל נבחרתו, שבסיומו הוא נבחר לשחקן המצטיין, הביא להתעניינות מאסיבית של ריאל מדריד. פיינורד סירבה למכור, אבל אחרי שהקשר השמאלי איים לקחת אותה לבית המשפט, היא שלחה אותו לבירת ספרד בתמורה לכ-13 מיליון יורו.

פרשנים, אוהדים ומאמנים הולנדים היו תמימי דעים שדרנתה עדיין לא בשל מספיק לצאת מהולנד, בטח לא לקבוצה כמו ריאל, אבל הוא ראה הזדמנות כלכלית ומקצועית, בעולמה העכשווי של מדריד 13 מיליון יורו הם כסף כיס ובחסות הדרכון האירופי וחוק בוסמן, שני הצדדים חתמו על חוזה. אם פעם ניתן היה להגיד שההולנדי תופס מקום של שחקן מקומי, הרי שהיום אמירה כזו איבדה כל זכר לרלוונטיות.

ימי הגבלת הזרים הם נחלתם של אוהדי הכדורגל הותיקים ומילאן ההולנדית של רייקארד-חוליט-ואן באסטן או אינטר הגרמנית של ברמה-מתיאוס-קלינסמן, הם זיכרון מתוק או תקווה שלעולם טוב יותר של שחקני הנוער שלהן. צ'לסי וארסנל הציגו לא פעם הרכבים נטולי אנגלים, ואילולא הכניסה של מרקו מאטרצי בתוספת הזמן של גמר ליגת האלופות בעונה שעברה, אינטר הייתה זוכה בגביע בלי שאפילו איטלקי אחד ישחק.

זו אינטר. נסו למצוא שם איטלקים, זו לא תהיה משימה קלה (צילום: GettyImages, Shaun Botterill)

להפוך את הקללה

בימים בהם אלכס פרגוסון רוכש שחקן לא אנגלי בלמעלה משבעה מיליון ליש"ט ומודה שהוא לא ראה אותו מעולם, בימים בהם סוכני כדורגלנים צוברים כוח אדיר ומודיעים לקבוצות ש"השחקן חופשי ומכיוון שלא תשלמו עליו לקבוצה אחרת, עמלת הסוכן תהיה גבוהה יותר", בימים בהם קבוצות שחיו מגידול שחקנים ומכירה שלהם מתקשות להישאר בחיים כי אותם פרוספקטים עוזבים ללא תמורה, עולם הכדורגל חייב לעשות חושבים.

"זה מוצדק לחלוטין ששחקנים ינסו להרוויח כסף בזכות היכולות שלהם, אבל חוק בוסמן הלך רחוק מדי", אמר כבר מזמן פיטר מקורמיק, לשעבר דירקטור בלידס וחבר בוועדה המשפטית של הפרמיירליג, "שוק ההעברות מת. חייבים להתייחס לצורה בה סכומי הכסף הקשורים בשכר ועסקאות עלו מאז 1995. אני לא חושב שהמשפטנים בבית הדין האירופאי חשבו מספיק על החוק הזה. הם אימצו גישה יותר מדי משפטית, אבל לא עבדו מול הגופים שמנהלים את הכדורגל".

חוק בוסמן שם את הכוח בידיים של השחקנים וזה הגיע להם, אבל הוא גם הביא איתו יותר מדי עורכי דין, סוכנים, יועצים משפטיים ועוד. בחסותו הפכו משאים ומתנים מפרכים וחוזים מסועפים ומסובכים לחלק בלתי נפרד מהכדורגל, ומנכ"לים מוצלחים הפכו ללא פחות חשובים מהכדורגלנים עצמם.

חוק בוסמן גרם לאיבוד הזהות הלאומית של קבוצות, השליך צעירים מקומיים שחיו ונשמו את המועדון לטובת זרים וגרם לאיבוד פרופורציות שכר, כשאנחנו משלמים יותר ויותר על כרטיסים רק בכדי לממן את אורח החיים הנהנתי שכדורגלנים-סלבריטאים סיגלו לעצמם מאז שקיבלו את החוק לידיים ויותר מדי כסף לכיס. חוק בוסמן עשה שינוי עצום בכדורגל לפני 15 שנים, עכשיו זה הזמן לעשות עוד שינוי.

לא מופרך קצת לשלם שבעה מיליון ליש"ט על שחקן שלא ראית? כי זה מה שעשה פרגוסון עם בבה (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully