הקלישאה נחבטה: סיכום מסע בצ'מפיונס

ההצלחה הגדולה ביותר של הפועל תל אביב בליגת האלופות היא הרבה מעבר לחותמת המרגיעה של "קמפיין מכובד". אפילו שלא ניצחה בליון, הפועל תל אביב ניצחה בחודשים האחרונים יריב לא פחות קשה – את הספקנים. אלו שהצליחו בשנתיים האחרונות לשכנע את רובנו שלכדורגל הישראלי אין מקום בליגת האלופות. שהכל בזכות השיטה של פלאטיני. שכל מה שנותר לנו לחפש שם זו החוויה, החיכוך בכוכבים, אבל לא יותר מזה. קמפיין מקרי אחד של מכבי חיפה וקישור לא הוגן לנעשה בנבחרת ישראל הצליחו לנפח את השד הזה. הפועל תל אביב ידעה להרוג אותו בזמן.

השד הזה נולד אחרי שנים בהן האופנה להסתלבט על הכדורגל שלנו צברה תאוצה מחודשת. מכבי חיפה, שהייתה בהרבה משחקים בליגת האלופות קרובה לצלחת, נכנעה בסופו של דבר לשד. האמינה לו, נגררה אחריו וניפחה אותו מעבר לגבולות ההיגיון בכוחות עצמה. הפועל תל אביב ידעה לעצור את השטות הזו בזמן. הכיסאות הריקים בבלומפילד במשחקים הראשונים לא נבעו רק מהמחירים הגבוהים או האטרקטיביות של היריבות. הן גם היו פועל יוצא של חוסר האמונה של אוהד הכדורגל הניטרלי שהוא ימצא ביפו את הסנסציה שהוא כל כך אוהב מול יריבה בינלאומית. לאותו אוהד לא אכפת לפעמים לשלם מאות יורו כדי לנסוע למיטב איצטדיוני אירופה. במשחקים הראשונים הפועל תל אביב הלכה בעקבות הרוח, אבל ידעה לעצור ברגע הנכון ולפנות לכיוון אחר בניגוד למכבי חיפה. הקבוצות הישראליות הבאות שיגיעו לליגת האלופות ללא חשש מופרז צריכות להגיד לה תודה.

לא הייתה מתאימה מהפועל תל אביב הנוכחית לעקור את הפחד מהשחקן המקומי. הפועל תל אביב הנוכחית היא הפרצוף החדש של הכדורגלן הישראלי. זו הקבוצה של אלו שאנחנו אוהבים לקבור בטרם עת. ורמוט – שלא יכול להוביל קבוצה; שכטר – שיכול להסתדר רק בשכונה של נתניה; וכמובן, מעל כולם, ערן זהבי. הכדורגלן הישראלי הטיפוסי שלפי הקלישאה השלטת כאן היה בכלל צריך להוביל עכשיו את עירוני רמת השרון. כמה זהבים כאלה נזרקו לקבוצות כמו רמת השרון בטענה שאין להם מה לחפש בקבוצות הגדולות, אבל לקשר של הפועל תל אביב ניתנה הזדמנות להרים ראש כנגד הגורל. אלי גוטמן הישן היה ודאי מפקפק בו, אבל אלי גוטמן החדש הוא זה שמקפיד להיות "גאה בבחורים". מי יודע, אולי דווקא הפספוס בליון ייתן להפועל תל אביב דחף מחודש לכבוש פסגה נוספת ולהעניק לגוטמן תגמול נוסף וראוי על מה שהוא ושחקניו השיגו בשנתיים האחרונות.

בסופו של דבר, ארבע-חמש נקודות בשלב הבתים זה בדיוק מה שאנחנו שווים בליגת האלופות, וזה המון לנציגות של ענף שרק לפני פחות מ-20 שנה החל להשתלב במסגרת האירופית הקשה והלא מוכרת. מכבי חיפה של 2002/3 זו סטיית תקן, בדיוק כמו מכבי חיפה של 2009/10. קשה לנו לעכל את זה, בעיקר לנוכח התוצאות של הנבחרת, אבל כדורגל הקבוצות הישראלי הוא סוג של הפתעה באירופה, לרוב בזכות הגישה השונה לנושא של הפועל תל אביב ומכבי חיפה. ארבע עולות לשלב הבתים תוך פחות עשר שנים זו בכלל לא תופעה מקרית, זו בשורה שרבים מאיתנו מסרבים להפנים. חלקנו, תחת גל הספקנות התורן, אפילו שכחו להעריך את עצם ההעפלה וסירבו להסתפק יותר בחוויה. הפועל תל אביב עקרה את הפחד המוגזם הזה.