מה ההתלהבות מהמקום הראשון? אוהד גרינוולד על הניצחון של מכבי ת"א

במאמר שפרסם באתר הכדורסל שלו, "Basketball Plays and Tips", מונה המאמן דייב הוייזר מספר יסודות הגנתיים שיעזרו לקוראיו לנצח משחקים. בין היתר, כך הוא כותב: "שמרו באופן אקטיבי ולא פאסיבי; היו מרוכזים בירידה חזרה להגנה, כדי שלא תשיג היריבה נקודות קלות במשחק המעבר; הפעילו לחץ בלתי פוסק על שחקני ההתקפה היריבים; היו מוכנים לנצל טעויות של השחקן התוקף לצורך חטיפת הכדור ויציאה מהירה למתפרצות; שמרו תמיד עם תכלית".

קבוצות הכדורסל הישראליות שומרות ברובן ללא תכלית של ממש. הן מנופפות בידיים, אבל לא מפעילות לחץ על מובילי הכדור של היריבה; הן שומרות אזורית, אבל לא מצליחות למנוע חדירות לסל; הן מפעילות לפרקים שמירות לחץ, שנשברות בתוך שתי מסירות. "בארץ אין כמעט אף מאמן כדורסל שיודע ללמד הגנה. הכל נעשה בכאילו, למראית עין", אמר לי לא מזמן מאמן ישראלי בכיר. והרי איך אפשר לדרוש אחרת, כאשר מדי קיץ מחליפות קבוצות הליגה את מרבית שחקני הסגל ובמהלך העונה מבצעות שינויים פרסונליים נוספים?

התכליות הכלליות במשחק ההגנה, כותב הוייזר, הן שתיים: מניעת ספיגת סלים והחזרת הכדור לשליטתך. אין להתבלבל – מדובר בשתי תכליות נפרדות. בשלב הזה, משחק ההגנה המיוחד של מכבי ממלא את שתיהן. בעניין ספיגת הסלים, ההוכחה היא עובדתית-מתמטית. כמעט כל יריבותיה של מכבי ירדו במשחקים מולה מן הממוצעים ההתקפיים שלהן, בכל קטגוריה סטטיסטית: כמות זריקות מהשדה; אחוזי קליעה מהשדה; מספר אסיסטים; וכמובן, נקודות.

נכון להיום, ההגנה של מכבי היא השביעית בטיבה ביורוליג (סופגת 70 נקודות בממוצע), וזאת במרחק קטן מההגנה השנייה בטיבה (פנאתינייקוס, שסופגת 67.7 נקודות בממוצע). ואולם, מכבי מנצלת טוב מכולן את אותה הגנה משובחת: היא מתרגמת את העצירות הרבות למשחק ריצה, שבזכותו היא קולעת 80 נקודות בממוצע. רק פנרבחצ'ה-אולקר ואולימפיאקוס קולעות יותר ממכבי, אך גם שומרות פחות טוב.

הכל מתחיל ונגמר באומנות ייחודית, שהיא חטיפות הכדור: פרקינס ופארגו כותשים את עצביהם של מוליכי הכדור התוקפים, ואידסון, בעזרת ידיים ארוכות, רפלקסים מהירים ואינטליגנציית משחק גבוהה, עוזר ביירוט הכדורים ששולחים הגארדים הלחוצים לפורוורדים בכנפיים. התוצאה היא 18.4 איבודים שכופה מכבי על יריבותיה בממוצע, ולכך גם השלכות נרחבות בפן ההתקפי, אליו נגיע עוד מעט.

במחזור הראשון מול קאחה לבוראל, זרקה הקבוצה הספרדית 8.2 זריקות מהשדה בממוצע על כל איבוד. גם במשחק בתל אביב איבדה כמות סבירה של כדורים (13 בלבד), ורשמה 5.8 זריקות מהשדה על כל איבוד. יחסית ליריבותיה האחרות בבית, זה נתון שמראה על סדר מסוים במשחק ההתקפה ועל כך שמדובר בקבוצה מאומנת יחסית.

מה באשר ליתר יריבותיה של מכבי? חימקי, שהייתה הקרובה ביותר לרשום ניצחון מול מכבי, רשמה במשחק ברוסיה יחס של 4.8 זריקות לאיבוד; פרטיזן בלגרד ירדה מול מכבי ל-3.9 זריקות לאיבוד; פרוקום רשמה 3.25 זריקות לאיבוד; וז'לגיריס, שנראתה בתל אביב ובקובנה כקבוצה המבולבלת ביותר, שברה את כל השיאים עם 2.3 זריקות לאיבוד בלבד בהיכל, ואתמול רק 1.8 זריקות לאיבוד. זהו יחס שבלתי אפשרי לנצח איתו משחק כדורסל.

אלא שגם כאשר התקפת היריבות לא נגמרת באיבוד, היא בדרך כלל מסתיימת בזריקה קשה, הודות לאקטיביות של יתר שחקני מכבי בהגנה. בעזרת השליטה שלה בריבאונד ההגנה, זוכות יריבותיה של מכבי למעט מאוד הזדמנויות נוספות לצבירת נקודות (פוזשנים, בעגה המקצועית). אם הן לא מנצלות אותן בעזרת אחוזי קליעה גבוהים, זהו מתכון בטוח להפסד.

אם נחשיב שתי זריקות עונשין כניסיון זריקה אחד, הרי שלמעט המשחק בבלגרד, מכבי סיימה את יתר משחקיה העונה ביורוליג עם יותר פוזשנים מיריבותיה. הנחת המוצא הבסיסית היא שכאשר קבוצה מקבלת יותר פוזשנים, היא כמעט תמיד – אלא אם סבלה מיום קליעות רע במיוחד – תנצח.

מכבי עוצרת העונה את יריבותיה ביורוליג על 67.2 זריקות מהשדה בממוצע. לעומתן, היא רושמת 74.2 זריקות. באחוזים, מדובר ביתרון של עשרה אחוזים בזריקות מהשדה בכל ערב. אם קבוצת כדורסל ממוצעת קולעת, נאמר, ב-50 אחוז מהשדה, הרי שבממוצע נהנית מכבי מבונוס של 7 נקודות. להוציא את משחק הגארבג' מול פרוקום, זהו כמעט במדויק הפער בו מנצחת מכבי במפעל (6.5 נקודות בממוצע).

הדאנק העצום של ג'רמי פארגו עם הבאזר למחצית היה לא רק התעלות אתלטית, אלא אף המחיש איזו התקדמות מקצועית גדולה מבצע השחקן הזה העונה. בשני המשחקים הראשונים, מול קאחה לבוראל וז'לגיריס, נתקע פארגו על 4 נקודות ו-5 זריקות בממוצע מהשדה. בחמשת המשחקים האחרונים קפצו ממוצעיו ל-12 נקודות, ובעיקר ל-11 זריקות מהשדה.

זו עונת הרוקי של פארגו ביורוליג, אבל בעזרת הרוח הגבית שמקבל מדיוויד בלאט, הוא משחק במכבי כמו בעל הבית. מעבר לכך – במשחקים האחרונים, קבלת ההחלטות שלו נהדרת (יחס אסיסטים-איבודים עונתי של 3.6 אס' ל-1.6 איב'). הוא עדיין לא דומיננטי כמו פרקינס, אבל העונה שלו מזכירה מאוד את עונת הפריצה של פרקינס אשתקד.

הניצחון הכפול על ז'לגיריס מבטיח למכבי, הלכה למעשה, את המקום הראשון בבית. הבעיה היא שלא ברור בשלב זה אם מדובר בבשורה חיובית. הקבוצות הגדולות מסובכות בבתים האחרים. אולימפיאקוס מוליכה את בית ב' עם מאזן 2:5, כאשר שלוש קבוצות אחרות דולקות אחריה עם מאזן 3:4. בשבוע הבא היא תצא למשחק קשה במלאגה, שיכול לשנות את תמונת הבית כולה.

בבית ג' מסובכת ברצלונה (2:5) קשות עם סיינה ופנרבחצ'ה-אולקר (1:6 לשתיהן). בשלושת המחזורים הבאים תזיע עם משחקי חוץ קשים מאוד באיסטנבול ובוילנה, כאשר במחזור האחרון תארח את סיינה. פנאתינייקוס מובילה את בית ד' (2:5), אבל לובליאנה (2:5) ופילזן (3:4) דבוקות אליה. צסק"א עדיין תוכל, בעזרת נס, להעפיל מהמקום הרביעי. אולי. כך שנכון להיום, גם אם תסיים ראשונה, נראה שתצטרך מכבי למזלה המפורסם בהגרלת משחקי הטופ-16.


ohad@walla.net.il

*חוב קטן מהשבוע שעבר: מזל טוב לאור אריה, קולגה בדימוס, לרגל הולדת הבן.