מלך האופי: רדנאפ הוא הכוכב האמיתי של טוטנהאם

ביוני 1990, אחרי שירד עם בורנמות הקטנה לליגה השלישית, נסע הארי רדנאפ לאיטליה כדי לצפות במונדיאל יחד עם חברו הטוב, מנכ"ל הקבוצה בריאן טיילר. בדרכם למשחק רבע-הגמר בין אנגליה לקמרון, התנגש בהם רכב בו נסעו שלושה צעירים איטלקים שיכורים במהירות 160 קמ"ש. טיילר' שישב ליד ההגה, נהרג במקום. רדנאפ, שנמנם במושב האחורי, התעורר בבית החולים, ולמזלו הרב יצא ללא פגיעות מיוחדות. הוא רק איבד את חוש הריח, אבל מאז הוכיח במהלך הקריירה המוצלחת בפרמייר-ליג שהתתרנות הזו לא תקפה לגבי בחירת השחקנים וניתוח המשחקים. כעת, כשהוא מסתכל על האירוע הטרגי לאחר 20 שנה, מודה הארי שהוא כמעט ולא השפיע עליו: "בימים הראשונים חשבתי שהחיים שלי נגמרו, ולא אוכל ליהנות יותר מכדורגל. אבל הפתעתי את עצמי, ולמעשה דבר לא השתנה בחיי. אני עדיין שמח אחרי ניצחונות ועצוב אחרי הפסדים, בדיוק כמו לפני התאונה".

לרדנאפ יש אופי חזק. הוא לא פחד לחתום ב-2004 בסאות'המפטון שבועות ספורים אחרי שהתפטר מהיריבה הדרומית השנואה פורטסמות. הוא לא חשש לחזור לפורטסמות כעבור שנה למרות איומי האוהדים, והצעיד אותה לזכייה בגביע האנגלי ב-2008 – התואר היחיד של פומפי מאז 1950. לרוב קבוצותיו של המנג'ר הג'ינג'י בן ה-63 היה אופי מצוין, ובטוטנהאם הדבר בא לידי ביטוי באופן מדהים. עד להגעתו, היתה לטוטנהאם תדמית של לוזרית תמידית. ובאמת, מה אפשר לבקש ממועדון שלא ראה אליפות מאז 1961, לא זכה בגביע כבר 19 שנה, וערך חגיגות מטורפות אחרי זכייה בגביע הליגה ב-2008, דווקא בהדרכתו של אחד המנג'רים הכושלים שהיו בווייט-הארט-ליין, חואנדה ראמוס הספרדי?

מאז הקמתה של ליגת האלופות, טוטנהאם בדרך כלל אפילו לא התקרבה להעפלה למפעל, וגם כאשר הצליחה סוף-סוף להיאבק באופן רציני בצמרת ב-2006, היא הפסידה במחזור הסיום לווסטהאם משער של יוסי בניון, והיריבה המיתולוגית ארסנל עברה אותה. השקעות של עשרות מילוני ליש"ט ירדו לרוב לטמיון, וזכורה במיוחד ההחתמה של סרגיי רברוב האוקראיני, שנרכש לפני עשור תמורת 11 מיליון, והפך לאחד הזרים הכושלים בתולדות הליגה האנגלית. בקיץ 2008 בוזבז הון עתק על שחקנים כמו דייויד בנטלי, שלא הצדיק את הציפיות, וג'ובאני דוס-סנטוס המקסיקני שלא התאים לסגנון הקבוצה.

רדנאפ צלל אל תוך המציאות הלוזרית הזו ללא התרעה מוקדמת, כאשר הסכים בהחלטה של שנייה להחליף באוקטובר 2008 את ראמוס, ועזב לשם כך את הג'וב בפורטסמות. מיד אחרי שהתיישב על הספסל, הוביל הארי את התרנגולים לקאמבק מטורף באמירויות, עם שני שערים לפני שריקת הסיום שקבעו 4:4 בלתי נשכח. 3 ימים לאחר מכן, פיגרה טוטנהאם במשך כמעט כל המשחק מול ליברפול, אך ניצחה 1:2 משער של רומן פבליוצ'נקו בדקה ה-90, בתסריט שמזכיר מאוד את אשר התרחש בווייט-הארט-ליין מול האדומים ביום ראשון האחרון. עוד ימים ספורים חלפו, וחניכיו של רדנאפ רשמו קאמבק נוסף, וחזרו מפיגור כדי לנצח 1:2 במגרשה של מנצ'סטר סיטי. בהמשך המומנטום נרגע, וטוטנהאם אף הובסה 5:2 באולד-טראפורד אחרי שהובילה 0:2 במחצית, אך בשורה התחתונה קיבל רדנאפ את נועלת הטבלה וסיים איתה במקום השמיני.

בעונה שעברה ההתקדמות כבר נגמרה בהעפלה לליגת האלופות, והאופי של רדנאפ בא לידי ביטוי בעיקר במחזור הלפני האחרון, כאשר התרנגולים התארחו אצל מנצ'סטר סיטי בידיעה שתיקו מספיק להם כדי לשמור על פער של נקודה מהיריבה. אלא שהארי הלך על ניצחון, יצא עם 0:1 ענק והכריע את המאבק על המקום הרביעי. הקבוצה של רדנאפ משחקת כדורגל התקפי, לא חוששת לקחת סיכונים ולעולם לא נכנעת.

העונה הפכו הקאמבקים לסימן ההיכר של טוטנהאם. יש לה 7 ניצחונות ליגה, ולא פחות מ-5 מהם הושגו אחרי שספגה את השער הראשון במשחק, כולל 2:3 מדהים באמירויות מול ארסנל (אחרי פיגור 2:0) ו-1:2 על ליברפול בשבוע שעבר. תוסיפו לכך את התגובה הנהדרת לפיגור 3:0 בדקה ה-28 במגרשה של יאנג בויז במוקדמות ליגת האלופות. רדנאפ תיקן מיד את ההרכב, שלח למגרש את טום האדלסטון, ועד לשריקת הסיום צימקו האנגלים ל-3:2. בגומלין בלונדון, לסגנית אלופת שווייץ כבר לא היה סיכוי בתבוסה 4:0. העלייה של טוטנהאם עשתה רק טוב לצ'מפיונס-ליג. היא הפכה לאחד הלהיטים הגדולים של המפעל, הכוכב העולה גארת בייל מועמד לתואר שחקן המצטיין של שלב הבתים, והשערים לא מפסיקים ליפול. גם כאשר פיגרה 4:0 בסן-סירו מול אינטר ב-10 שחקנים, הצליחה טוטנהאם לשמור על הכבוד העצמי, וההפסד 4:3 בזכות שלושער של בייל הפך דווקא אותה לגיבורת הערב. כעבור שבועיים עשה בייל שוב צחוק ממייקון הברזילאי בניצחון 1:3 על אלופת אירופה, ואחרי 0:3 על ברמן הבטיחו התרנגולים את מקומם בשמינית-הגמר עוד לפני המחזור האחרון, עם סיכוי נהדר לעשות זאת מהמקום הראשון.

בעידן של מנג'רים זרים רבים מדי באי הבריטי, רדנאפ המבוגר נחשב לאיש מקצוע מיושן למדי, אבל זה עובד. הוא הביא לווייט-הארט-ליין מזל אפילו בכל הקשור לשוק ההעברות. לא כל הרכישות של הארי מוצלחות, אבל קשה להתעלם מהתחושה שרק הוא יכול לשמוע ב-31 באוגוסט על כך שאפשר לרכוש את רפאל ואן דר וארט במחיר מבצע של 8 מיליון ליש"ט ולהספיק לשלוח את כל המסמכים לפני סגירת חלון ההעברות. ההולנדי התאקלם במהירות שיא באנגליה והפך לאחד משחקני המפתח בקבוצה.

רק רדנאפ יכול להמר על הבלם הצרפתי המושמץ וויליאם גאלאס שעזב את ארסנל, עם כל היסטוריית הסכסוכים שלו בחדר ההלבשה, ולקבל שחקן שעולה על כל הציפיות. "לא החתמתי את ג'ק המרטש" ענה הארי בציניות לגל הביקורת שנשמעה נגד המהלך, ובמשחק מול התותחנים הצרפתי אפילו ענד לראשונה את סרט הקפטן. רדנאפ שיכנע את ג'רמיין דפו לחזור לקבוצה מפורטסמות, וגם החלטה זו התבררה כנבונה.

החוש של רדנאפ מאפשר לו למצות חלק ניכר מהפוטנציאל של חניכיו. לוקה מודריץ' הגיע לטוטנהאם בקיץ 2008 עם שק ענק של ציפיות, אך בחודשיים הראשונים בקבוצה דעך אחרי שראמוס הציב אותו בקישור ההגנתי. רדנאפ החזיר אותו לעמדה הטבעית, ומאז הקרואטי השתפר פלאים. הארי יודע כיצד לשלב את שחקניו למרות שמערכים טקטיים לא ממש מעניינים אותו. ואן דר וארט מספר: "יש לוח בחדר ההלבשה, אבל המנג'ר אף פעם לא משתמש בו. בניגוד לריאל, אני לא שומע יותר הרצאות טקטיות משעממות". רדנאפ עצמו קובע: "אתם יכולים לדבר שעות על 2-4-4 ו-3-3-4, אבל זה סתמי. 90 אחוז מהמשחק תלוי בשחקנים". ובכל זאת, הוא יודע לשלוף את החילופים ברגעים הנכונים, כמו הצבת דפו לצידו של פבליוצ'נקו במחצית השנייה באמירויות לפני שבועיים, ששינתה את מהלך המשחק.

אז לאן מועדות פניה של טוטנהאם? גאלאס הצהיר כבר אחרי אימונים ספורים בקבוצה שהיא מסוגלת לזכות באליפות. אחרי הניצחון על ארסנל ששבר רצף מדהים של 68 משחקים ללא ניצחון חוץ על 4 הגדולות באנגליה ושיחרר כמויות אדירות של לחץ, הצהיר המגן אלן האטון: "תמו הימים של הרביעייה השולטת", וגם מודריץ' משוכנע: "אנחנו מסוגלים להילחם על התואר". עם זאת, הוסיף הקרואטי כי "לשם כך אסור לאבד כל כך הרבה נקודות מול קבוצות קטנות", וזו הנקודה הקריטית. על אף כל ההישגים מול קבוצות הצמרת, טוטנהאם עדיין רחוקה 6 נקודות מהמקום הראשון, בין היתר בגלל לוויגאן ולווסטהאם.

קאמבקים זה דבר נפלא, אבל כדי לעשות אותם צריך לספוג את השער הראשון, וזו כבר לא סטטיסטיקה מחמיאה. טוטנהאם ספגה ראשונה ב-10 מ-15 משחקי הליגה עד כה, ולא שמרה על רשת נקייה באף משחק מאז ה-0:0 מול מנצ'סטר סיטי במחזור הראשון.

אמנם, רק 4 מהמשחקים הסתיימו בהפסד, אך עם כל הכבוד לגאלאס, ההגנה של התרנגולים ממש לא מזכירה עורף של אלופה פוטנציאלית. הדיווחים על מעבר אפשרי של הצרפתי לניו-יורק רד בולס בינואר רק מדגישות את האופציות המוגבלות של רדנאפ בחלק האחורי. מייקל דוסון חזר רק לאחרונה לאימונים, לדלי קינג פצוע כהרגלו, ורדנאפ עשוי לבצע רכש בינואר כדי להמשיך להתמודד בשתי החזיתות.

בכוחו של פאביו קאפלו להפסיק את כל החגיגה. רדנאפ כבר הביע באופן חד-משמעי את רצונו לאמן את נבחרת אנגליה, ואם הכישלון של האיטלקי ימשיך, הדבר יהפוך לאופציה ריאלית ביותר, במיוחד אם לוקחים בחשבון שיריבו העיקרי על הג'וב יהיה רוי הודג'סון. טוטנהאם אפילו הכינה רשימה של מועמדים אפשריים לרשת את הארי, שכוללת את דייויד מויס וחוס הידינק, אבל האוהדים בווייט-הארט-ליין מקווים שלא יזדקקו לה.

בכל מקרה, בינתיים חלום האליפות עדיין מוגזם מדי, אבל עם האופי המיוחד שלה, טוטנהאם בהחלט מסוגלת להמשיך לעשות כותרות באירופה. להולנדים שנזרקים מריאל מדריד יש נטייה מוזרה להגיע לגמר ליגת האלופות, והעונה הוא בכלל נערך בוומבלי. האם ואן דר וארט יהיה שם?