שלא יעבדו עליכם

הרבה בלגן היה לפני משחק החוץ האחרון שלנו בקיבוץ בארי השבוע. בדיוק כמו לפני שבועיים במשחק בטבעון, גם בארי הקציבה מספר זעום של כרטיסים לאוהדי הפועל תל אביב ועוד העיזה לדרוש חמישים שקל לכרטיס שבדרך לא עולה אפילו שקל אחד. אחרי לחץ ציבורי מתון והרבה רצון טוב מצד הנהגת הקיבוץ הדרומי, הידוע באהבתו לצבע האדום, הוחלט כי מספר הכרטיסים יישאר זעום אבל הכניסה תהיה בחינם.

לבארי הגענו בחושך והישר אל האולם כך שהיה לי קשה להתרשם לעומק מהמקום, אבל כל קיבוץ שממשיך את מסורת הכדורסל בקיבוצים ומחזיק כבר מספר שנים קבוצה בליגה הלאומית הוא קיבוץ כלבבי. לעומת זאת, לא בטוח שהוא נצור בליבם של כל האוהדים שהגיעו לשער ביום המשחק ללא כרטיס ביד ונעצרו על ידי אבטחה כבדה. העצבים עלו וליבי היה עם האוהדים שעשו את הדרך הארוכה מתל אביב, אבל גם עם צחי, היו"ר הכול יכול של הפועל בארי. לא בכל יום (או בעצם לעולם לא, כך הוא התוודה בפניי) הוא נתקל בצבא גדול כל כך של אוהדים שמבקשים להיכנס לאולם צר המידות שבקיבוצו.

אבל החברים בקיבוץ אוהבים כדורסל, ולכן לאחר שנכנס אחרון הקיבוצניקים נכנסו לבסוף גם האוהדים האדומים. בסופו של דבר כולם נדחקו פנימה ושוב קיבל את פנינו אולם מלא מפה לפה, בו אוהדינו נמצאו במיעוט. בשבוע שעבר כתבתי על הקסם המיוחד שבמשחקי חוץ, והפעם גיליתי שהקסם הזה גובר כאשר המשחק נערך במקום כמו קיבוץ.

מאז הקמתה של הפועל אוסישקין ועד חזרתה של הפועל תל אביב, היו לנו קרוב לעשרה משחקים שהוגדרו כ"משחקי עונה". יש לנו אוהדים שלא מגיעים למשחקים כבר שנתיים, מאז רבע גמר גביע האיגוד בליגה א' נגד הפועל אילת, כי נמאס להם שעובדים עליהם בעיניים. אז הבטחנו כי זהו המשחק הקשה ביותר מאז נוסדה הקבוצה, נגד קבוצה שהייתה במקום השלישי בליגה מעלינו, ובסוף הרבע השלישי כבר היה קרוב לחמישים הפרש, מאז החבר'ה האלו כבר לא באים, "צלצל אלינו לכשתגיעו לליגה תחרותית", הם סימסו לי לאחר המשחק.

פתיחת העונה הרצחנית שלנו בליגה הלאומית מגבירה את אותה התחושה. בגדול אני מבין אותם, אבל גם החבר'ה הרדומים יודעים שהמשחק הקרוב שלנו נגד מ.כ הבקעה, אלופת הליגה הלאומית, הוא באמת משחק עונה. אולי המשחק הכי חשוב שלנו העונה ויש שיגידו הכי חשוב מאז הוקמה הקבוצה מחדש. נכון, אני מגזים מתוך מטרה שיווקית מוצהרת לפוצץ את הדר יוסף, אבל יש סיבה לעובדה שאנחנו חייבים לעשות את זה.

כמו שזה נראה כרגע, שתיים-שלוש קבוצות ירוצו איתנו העונה עד הסוף בקרב על הכרטיס לליגת העל. בראש ובראשונה מ.כ הבקעה, ואליה יצטרפו אליצור יבנה ואולי גם טבעון. במשחק הראשון שלנו העונה בגביע ניצחנו את יבנה בחוץ בצורה משכנעת, מה שגרם רק לחמש מאות אוהדים להגיע למשחק הבית הראשון שלנו נגד אותה יבנה כעבור שבועיים בליגה, אותו ניצחנו בקושי.

ביום רביעי הקרוב נפגוש את היריבה העיקרית שלנו. מ.כ הבקעה אמנם סוחבת כבר שלושה הפסדים, אבל רק עכשיו היא מתחילה להתחבר לאחר שינוים רבים בסגל ובעמדת המאמן. בפעם הראשונה מאז הקמתה מחדש של הפועל תל אביב אנחנו נפגשים עם קבוצה לה תקציב גדול משלנו וסגל שחקנים שלא נופל משלנו. נכון שהעונה רק התחילה והיא מוכרעת בפלייאוף רק אי שם בסוף מאי, אבל ניצחון במשחק יעניק לנו יתרון של ארבעה משחקים על הבקעה, מה יבטיח, קרוב לוודאי, יתרון ביתיות בסדרת פלייאוף מולם. משחק עונה כבר אמרתי? עכשיו אתם מבינים למה צריך לפוצץ את הדר יוסף?