קבוצה שנוגעת: כך הפכה מכבי ת"א למועמדת לפיינל פור

הנקודה המרתקת ביותר בהבדל התהומי בין התבוסה שספגה מכבי תל אביב בויטוריה לבין הניצחון שלה על קאחה לבוראל אמש (חמישי) היא שהבעיות בסגל של דייויד בלאט עדיין בולטות לעין: ג'רמי פארגו הוא השחקן היצירתי היחיד, סופוקליס שחורציאניטיס מתקשה מול סנטרים גבוהים וכשרוניים כסטנקו באראץ וריצ'רד הנדריקס נמוך מדי לעמדת הסנטר ומיותר בעמדת הפורוורד. למרות כל זאת, מכבי היא קבוצה אחרת, פשוט מפני שהיא נולדה מחדש מאז כחבורה הכי אינטנסיבית ביורוליג.

זה קורה מפני שמכבי מיישמת את חזונו של ריק פיטינו, מאמן המכללות המצליח של פרובידנס, קנטאקי וכיום לואיוויל, שטוען שכדי לנצח על קבוצתו לבצע בכל ערב 35 Deflections – פעולות שבהן שחקניו חוטפים, חוסמים או סתם נוגעים בכדור ומסיטים אותו ממסלולו במהלך התקפת היריבה. כשקאחה התקרבה עד ל-50:51 בסוף הרבע השלישי, מכבי חטפה פעמיים וקלעה שני סלים קלים; בתחילת הרבע הרביעי היא חטפה פעמיים, הוסיפה חסימה וברחה; היא גורמת לליאור אליהו, שביצע בספרד כל טעות הגנתית שכתובה בספר, לחסום פעמיים על קשת השלוש. היא מסיימת את הערב עם תשע חטיפות, שלוש חסימות ועוד אינספור נגיעות קטנות בכדור שהוציאו את הקבוצה של איבנוביץ' מריכוז. גם כשטלטוביץ' ושות' הגיעו לבסוף לזריקות חופשיות מחוץ לקשת, הם עשו זאת אחרי שהשקיעו מאמץ רב, והאחוזים היו בהתאם.

בצד השני של המגרש, מכבי הופכת את החיסרון העיקרי שלה ליתרון, בחסות הטעויות של המאמנים היריבים. איבנוביץ' לא שיגר עזרה אגרסיבית לעברו של ג'רמי פארגו לאחר שיצא מחסימות, בהנחה שהקליעה של האמריקאי מבחוץ בינונית. הרכז של מכבי ניצל זאת, ולא בפעם הראשונה, דווקא כדי לחדור בקלות לטבעת בקלילות, לסיים בעצמו או ליצור לאחרים.

הסיפור של פארגו הוא עוד הוכחה לדינמיקה המוזרה של הכדורסל האירופי: עד לפני מספר חודשים הוא בכלל לא היה בתוכניות, ופתאום הוא כוכב הקבוצה. עד לפני מספר שבועות מכבי הייתה קבוצה עם סגל מלא חורים, ופתאום היא נראית כמועמדת לחטוף את דרכה לפיינל פור.