את עונת 1999/2000 החלה מכבי תל אביב כשהיא רצוצת נפש. עשור של כישלונות הסתיים, ולקו הזינוק של העונה הגיעו הצהובים אחרי מהלומות מקצועיות ותדמיתיות. הזרים שהובאו היו אלמוניים ולא יצרו הייפ ואז, בפרץ של תנופה ניסית כמעט, מכבי תל אביב הצילה את כל מה שנראה אבוד, אספה את השברים של עצמה ביורוליג ובליגה והחזירה לעצמה את האוהדים. מוכר, לא?
לפני כל גאולה, יש ייסורי גאולה. זה מה שקורה היום, כשהמועדון מעוניין לשכוח את עונת 2009/10 וגם אז, אחרי עונת 1998/99 המזוויעה. שחקן מאותה תקופה נזכר בסחרור השלילי שהקבוצה הייתה לכודה בו: "היה חוסר שביעות רצון של הקהל מהתוצאות על המגרש ומאיך שהקבוצה תפקדה. הקהל מאוד לא התחבר לקבוצה והזרים, ובמיוחד ווילי אנדרסון, ובאמת שוחרר מהר. ניקולה לונצ'אר החלש הוחלף לאחר כמה משחקים בזדרבקו ראדולוביץ', והאהדה הלכה ופחתה". כשהקבוצה צולעת, הקהל מצביע ברגליים. "זו הייתה אחת העונות שבהן יד אליהו לא היה מלא אפילו במשחקי גביע אירופה", נזכר השחקן. "לא הייתה התלהבות במשחקים. מה שליבה את היציעים היה בעיקר האהבה לעודד קטש".
תמה עונת הסיוטים
המאמן יורם חרוש שילם את המחיר. השחקן מספר שחרוש נכנס לחדר ההלבשה והודיע: "לצערי, אנחנו לא נעבוד ביחד יותר. זה האימון האחרון". אבל גם אחרי שהוא הלך ופיני גרשון הגיע, נחתה על הקבוצה 'פרשת הפיצה', שהתפוצצה במהלך סדרת הגמר בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב. אין פלא שהקיץ ההוא נראה קודר כמו סתיו בליברפול: קטש האהוד עזב ליוון, הדי הפגישה של מוני פנאן וצ'ורצ'יץ' עדיין ריחפו באוויר, הכישלון באירופה נמשך ולא ברור היה אנה מועדות פניה של הקבוצה.
בעונה שלאחר מכן הגיע המפנה. גרשון חבר לדייויד בלאט הצעיר ובעל טביעת העין כעוזרו, ויחד הם הנחיתו בקבוצה את אריאל מקדונלד ונייט האפמן. האנרגיות השתנו. "הקבוצה ההיא הפכה להיות בצלמו ובדמותו של מקדולנד. הוא כמנהיג הבלתי מעורער באותה עונה, יחד עם שארפ הצעיר והאפמן שהיה 'הסטיל' של אירופה. זו הייתה קבוצה חכמה, מתורגלת ומאומנת", מנתח מאמן בליגת העל וקטש מוסיף: "האפמן ומקדונלד היו שחקנים צעירים ומפתיעים שהתחזקו בהמשך. מה שהיה מיוחד בקבוצה היה החיבור, היו שם גם ישראלים דומיננטיים".
בתקופת השיקום כבר פחות בושה להיזכר. בלאט מספר: "לא העריכו את מקדונלד מסביב כמו שאנחנו הערכנו. הוא היה שחקן מורכב שהיה בפיינל פור, שחקן עם פספורט שהיה חשוב בזמנו בגלל החוקים אז באירופה". שארפ מוסיף: "הגענו כקבוצה ללא ציפיות, שחקנים צעירים וחדשים בעבור האוהדים, אבל האמנו בעצמנו, וכך גם המאמנים שלנו".
משהו נפתח לטובה. גרף הפופולריות של הקבוצה החל להשתקם, פיני הביא את הצבעוניות שלו ומכבי חזרה לעניינים, האוהדים עטו על הכרטיסים. הקבוצה ניצחה ברבע הגמר מול בולוניה ועלתה לגמר יבסלוניקי, מול פנאתינייקוס היוונית. "זו היתה שנה יותר מיוחדת, מכבי הגיעה כאנדרדוג, עשתה הפתעה גדולה והגיעה לגמר", משחזר קטש, שקבר שלשה גורלית שהביאה להפסד הצהובים במשחק. בלאט מוסיף: "לא ידענו עד כמה היינו טובים אז. קבוצה גדולה שהתגלתה בדיעבד בהמשך יותר מאשר בהתחלה. זו הייתה תקופה מאוד מאוד מיוחדת - עבור השחקנים, המועדון והצוות". ההמשך ידוע מכבי תל אביב החזירה לעצמה את האוהדים והניפה שלוש פעמים את הגביע.
עוד בוואלה!
החבר'ה הטובים והצנועים
תיאורטית, גם העונה הנוכחית עשויה להיות שנת מפנה. יש לא מעט נקודות דמיון בין התקופות: הלחימה של השחקנים, ההצלחה ביורוליג ובליגה שמגיעה אחרי מהלומות קשות והמכה התדמיתית שספג המועדון בעקבות הגילויים על חייו הכפולים של מוני פנאן. לכך יש להוסיף את ההתכתשויות הפומביות מול רענן כץ ואת העובדה שהקבוצה הפסידה שתי אליפויות תוך שלוש שנים, ורואה את הפיינל פור רק מהבית בשנים הרזות האחרונות. וכמו ב-99', גם כעת נראה כי הרוח החדשה הנושבת בקבוצה מגיעה בדיוק בזמן.
"העונה ההיא, עם מקדונלד והאפמן, מזכירה לי קצת את השנה הזאת", מאשר הקפטן דרק שארפ. "כמו אז, כולם מסתדרים טוב ומחבבים זה את זה. כמו אז, יש כימיה מוצלחת על הפרקט ומחוצה לו. אלו דברים שהיו חסרים בשנים האחרונות". לאחר מכן הוא מוסיף חיוך: "אני מקווה שיהיה לנו גם את אותו המזל".
שארפ גאה מאוד באווירה הנוכחית, המהווה לדבריו תשתית מצוינת לנסיקה: "לכולם אכפת אחד מהשני, בחדר ההלבשה אין קנאה, השחקנים לא שופטים מי היה ואיפה היה. אין מישהו אינטרסנטי. לכולם באמת אכפת מהקבוצה, וכולם מקריבים חלק מהמשחק של עצמם בשביל שחקנים אחרים. זה מזכיר לי את האווירה שהייתה ב-99'. גם אז היו לנו שחקנים לא אנוכיים כמו אריאל מקדונלד, גור שלף, נדב הנפלד. כל הבחורים ידעו מה צריך בשביל לנצח ולא שמו את האגו לפני הקבוצה. הבנו את זה אז, ואנחנו מבינים ומבצעים זאת גם עכשיו".
גם בלאט מבחין בקווי הדמיון: "ב-99' הייתה עבודה קבוצתית, הרבה פרגון והרבה מאוד תשומת לב לדברים קטנים וזה מקביל למה שקורה בקבוצה הנוכחית. גם כעת יש עבודה קבוצתית לאורך כל הדרך, בין הצוות לשחקנים ובין הניהול לקבוצה. ניסינו אז לבנות משהו, והצלחנו מאוד". עם זאת, המאמן לא ממהר לקשור כתרים לעונה הנוכחית: "עם כל הדמיון אין טעם להשוות, אנחנו יותר מדי בתחילת הדרך. מאמן נוסף בליגה מוסיף: "אמנם ברור שרואים כיוון והגנה, הקבוצה מתהווה כיצור חדש ושונה ממה שהכרנו, וזה נראה טוב בינתיים, אבל בואו נראה איך מכבי תגיע במאי. אי אפשר לדבר עכשיו על פיינל פור או אפילו על אליפות ישראל".
הרעב עושה להם את זה
על דבר אחד יש קונצנזוס בין כל המרואיינים: ב-99', כמו היום, מכבי תל אביב הצליחה לקנות מחדש את לב האוהדים. "הקהל מעריך את הקבוצה והיא זוכה לעידודו. מכבי חוזרת לקהל שלה, וזה אולי הנכס הכי יקר. בשנים האחרונות היא כמעט התפרקה בגללו", ממשיך אותו מאמן. גם שארפ מחבב את מוזיקת התשואות: "הטירוף של הקהל והעידוד המסיבי מזכירים לי את הקהל של אז. מעריכים את הלחימה של השחקנים", הוא מבסוט.
"אין שום ספק שהסגל שנבנה כאן מורכב בעיקר משחקנים שרוצים להוכיח את עצמם", אומר בלאט. "שחקנים שרוצים להקריב האחד עבור השני ואוהבים את המשחק יותר מאשר את עצמם. גם אז היו שחקנים רעבים, למרות שאני לא חושב שהשחקנים לא באותה רמת כישרון- לא בשלב הזה לפחות. על הנייר, אז היו לנו סגל חזק יותר".
ומקצועית, יש קשר בין הקבוצות? "בהגנה, לפחות, עד עכשיו אנו שומרים באותה רמה כמו אז, אם לא יותר", אומר בלאט, "שתי הקבוצות שיחקו הגנה טובה וגם התקפה. זה שילוב של השתיים, אבל השנה ההגנה שלנו הרבה יותר טובה. אז הייתה לנו התקפה שונה עם האפמן בצבע, השנה יש לנו גארדים יותר טובים הגנתית", סבור שארפ.
עודד קטש מתייחס לצוות המקצועי של אז: "פיני היה בתקופת השיא שלו, תמיד חידש ,הקדים את אירופה בשנתיים-שלוש. שיתוף הפעולה ביניהם היה מצוין כי בלאט היה מאוד דומיננטי גם בבחירת השחקנים גם באימונים עצמם. טביעת יד של שניהם. הקרדיט מגיע לשניהם על העשור הגדול ", אומר קטש.
"בלאט מספיק חכם להשתמש בניסיון של גודס. בלאט דומיננטי והתנסה לא מעט ברמות הגבוהות של אירופה בא לידי ביטוי, הוא גם לא בא עם אג'דנה מהבית אלא השכיל להתאים את צרות משחק לכלים שיש לו העונה. בכל מקרה, כל צוות- גם אז וגם היום- רעב להצלחות.מי שאומר אחרת זה שטויות- תירוצים טובים כשלא מצליחים", מוסיף מאמן בליגת העל.
שארפ רואה בניסיון של בלאט במועדון בעבר והתנסותו באירופה יתרון. "בלאט היה כאן בתקופת ההצלחות ויודע מה שצריך להיות בכדי להצליח .הוא תמיד היה פרפקציוניסט ולא בוחל בעבודה וכך גם גודס. פיני ובלאט היו שונים אחד מהשני, אבל כך גם בלאט וגודס. ביחד הם צוות מנצח", אומר שארפ.
איבוד התמימות
אבל יש גם לא מעט הבדלים. ההבדל המהותי ביותר, סבור מאמן בליגה, הוא דרך הניהול. "הסיטואציה שונה לחלוטין. מכבי עברה הרבה תהפוכות בעשור הזה, מהניהול המשפחתי של שמעון מזרחי ופנאן היא עברה לניהול עסקי יותר, בה פדרמן והרקנאטים הפכו להיות דומיננטיים".
ויש עוד עניין. מכבי של 99' הייתה הקבוצה שלפני, רף הציפיות נבנה בהתאם לתוצאות. צריך לזכור שמאז כניסת שיטת ההצלבה, מכבי תל אביב מעולם לא עברה את שמינית הגמר. "מה שהיה מיוחד הוא שציפיות הקהל לא היו כמו הציפיות שלו בשנים האחרונות", מספר קטש. "לא הצלחתי להגיע אף פעם לפיינל פור עם מכבי כששיחקתי שם, אבל היו חוויות מדהימות. הקהל היה מאוד מחובר לקבוצה, תמך בנו. היו ימים קסומים בימי חמישי ביד אליהו. זו מכבי הרומנטית שאני זוכר. אני מאוד שמח שזכיתי להיות שם בתקופה הזאת ולאו דווקא בתקופה של גביעי אירופה. הכל נהיה יותר חומרי ואחר ובלי זהות ישראלית", סבור קטש.
מאמן אחר מסכים: "מכבי איבדה את התמימות בדרך אל ההישגים. מצד שני, יותר מדי מחמירים איתה. אין הרבה מועדונים באירופה שמחזיקים בתארים בכל שנה, או שנמצאים בצמרת האירופאית באופן קבוע. בקבוצה מאוד תובעניים מעצמם ואחרים מצפים ממנה".
האם, כמו אז, גם הקבוצה הזו תהיה אבן הפינה להנחתה של שושלת חדשה? "אולי", אומר שארפ, אולם בלאט מתריע: "כל דבר יכול לקרות. אבל באמת, לא צריך להיסחף עדיין".