ב-2 במאי 2009 ריאל מדריד הייתה באופוריה. הבלאנקוס היו בעיצומה של ריצה נפלאה בליגה, עם מאזן מרשים של 17 ניצחונות ותיקו (בדרבי מול אתלטיקו) מאז ההפסד לברצלונה בקאמפ נואו, וידעו שניצחון ביתי על היריבה המושבעת יצמק את הפער בפסגה לנקודה כשלסיום העונה ישארו עוד ארבעה מחזורים. הפנטזיות של יושבי הסנטיאגו ברנבאו גברו בעקבות שער היתרון של גונזאלו היגואין בדקה ה-13, אך ההמשך היה כל כולו של ברצלונה, שהציגה כדורגל מושלם וחגגה את מה שהוגדר לאחר מכן כ"ניצחון הגדול בהיסטוריית המועדון".
את השפעת אותו ניצחון 2:6 היסטורי, קשה לשכוח. ריאל מדריד לא התאוששה מהתבוסה המחפירה, הפסידה את יתר ארבעת משחקי הליגה שנותרו לה ועצרה את כדור השלג רק עם בחירתו של פלורנטינו פרז לקדנציה שנייה בתפקיד נשיא המועדון. כל זה קרה בזמן שברצלונה שייטה לעבר טרבל ראשון אי פעם של קבוצה ספרדית והנציחה את ההבדלים בין הקבוצות. ריאל, בלית ברירה, חזרה לקונספט הגלקטיקוס שכבר כשל בעבר, אך גם בעונה שעברה הקלאסיקו נותר מבחינתה מחסום בלתי עביר מקצועית ובעיקר פסיכולוגית.
כדי להתגבר על המכשול , הבלאנקוס הנחיתו גלקטיקו גם על הספסל, כשמינו למאמן את ז'וזה מוריניו - הקרפיטונייט של ברצלונה. במדריד מודעים לקושי המנטאלי שלהם מול האלופה בשנתיים האחרונות, שניצחה אותם בצורה מרשימה בארבעת המפגשים הישירים בדרך אל התואר. האמונה במועדון היא שהנחיתות הפסיכולוגית שלהם מול היריבה הגדולה תתבטל לאור ההתמקדות/סלידה/פחד של ברצלונה ממוריניו. בכל מקרה, תהא התוצאה אשר תהא ובהסתמך על מקרי העבר, הקלאסיקו ישפיע באופן מכריע על המשך העונה ועתיד המועדונים. במיוחד זה של ריאל מדריד.
האם השור יעבור את הקיר?
פפ גווארדיולה הוא תלמידו של יוהאן קרויף. הפעם האחרונה בה קבוצה בספרד זכתה ביותר משתי אליפויות רצופות הייתה בתחילת שנות ה-90, כשגווארדיולה שלט במרכז השדה של ברצלונה וקרויף הנהיג את ה'דרים טים' על הקווים. ב-7 בינואר 1995, שנה פחות יום מאותו 0:5 בכיכובו של רומאריו, קטעה ריאל מדריד את השושלת של בארסה עם ניצחון בתוצאה זהה. ההצגה של איבן זמוראנו וחבריו לא הייתה סתם עוד ניצחון או רק נקמה. במשחק ההוא ספגה ה'דרים טים' של ברצלונה מהלומה נוספת אחרי התבוסה מול מילאן בגמר ליגת האלופות, ולמעשה ההגמוניה שבה למדריד. ריאל החזירה לעצמה את תואר האליפות ועשתה זאת שוב שנתיים לאחר מכן. ב-1997/8 גם גביע האלופות הונף, אחרי 32 שנים של ניסיונות כושלים.
ריאל מדריד הנוכחית, מגיעה לקלאסיקו חזקה מתמיד. למעשה, מבחינה סטטיסטית היא מעולם לא התייצבה לעימות מול ברצלונה בפורמה טובה יותר. 'מו טים', התשובה העדכנית ל'דרים טים', עדיין לא הפסידה ב-19 משחקים העונה. 15 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו יש למוריניו עד כה כמאמן ריאל מדריד, כשהקבוצה הבקיעה 49 שערים בכל המסגרות, כריסטיאנו רונאלדו מוביל במירוץ לתואר הפיצ'יצ'י (מלך שערי הליגה) ואיקר קסיאס לתואר הזאמורה (השוער המצטיין). האופוריה בשיאה, אך גם הלחץ. ריאל מדומה כרגע לשור השועט בכל הכוח ודורס כל מה שזז. ברצלונה היא החומה שנראתה עד לא מזמן כבלתי עבירה. חובת ההוכחה היא על מוריניו ושחקניו, שרוצים להמשיך לדהור ויודעים עד כמה כואבת יכולה להיות ההתרסקות.
אף על פי שמוריניו עצמו הצהיר כי הקלאסיקו הוא "רק אחד מ-38 משחקי ליגה", אף אחד בריאל מדריד לא באמת חושב כך. "ניצחון על ברצלונה בקאמפ נואו יוכיח שאנחנו בלתי ניתנים לעצירה", צוטטו השבוע בעיתוני מדריד אנשיו של הנשיא פרז. במועדון מודעים להשלכות שיש לניצחון על היריבה הגדולה, שזכתה רק פעם אחת באליפות אחרי הפסד ביתי בקלאסיקו. "בעונה שעברה שש הנקודות שליקטה בארסה בקלאסיקו עשו את ההבדל", נכתב ב'מארקה'. "לו ריאל הייתה מנצחת בברנבאו, גם האליפות הייתה שלה. מי יודע, אולי אפילו מנואל פלגריני היה נשאר?".
האם ירח הדבש יסתיים?
טוב, קרוב לוודאי שפלגריני לא היה נשאר גם אם היה זוכה בתואר. מה שבטוח, ההפסדים הישירים בקלאסיקו, במיוחד האחרון, הם אלה שחרצו את גורלו וגרמו לפרז וחורחה ולדאנו ללטוש עיניים לעבר מוריניו, שניצח את ברצלונה עם צ'לסי ועם אינטר והפך לשנוא נפשם של הקטלאנים. גם העונה המפגשים הישירים יהיו המכריעים, שכן אף אחד לא באמת סופר את יתר קבוצות הליגה. אם בעבר טענו בספרד שהדרך לאליפות עובר במגרשים של טנריפה ולה קורוניה, היום ברור שאין עוד חלקים במשוואה מלבד ברצלונה וריאל מדריד.
מוריניו יודע את זה, בדיוק כפי שהוא מודע לפוביה הקיימת במועדון שלו מפני ברצלונה, ולכן בטקס בו הוצג כמאמן ריאל חזר על המשפט: "אני לא מפחד מברצלונה". כדי להעניק לשחקניו את השקט לקראת המשחק ולהניח להם להתרכז רק בכדורגל, הפורטוגלי מושך את כל האש אליו. הוא עשה זאת מהרגע שבא וגם בקבוצותיו הקודמות, אך כעת, לפני החזרה שלו לקאמפ נואו, זה קורה ביתר שאת. "אני פרסונה נון גרטה בברצלונה", אמר השבוע. "האוהדים שם לעולם לא יסלחו לי על שגזלתי מהם את ההזדמנות לחגוג זכייה בליגת האלופות בברנבאו".
כך, בניגוד למפגשים קודמים בין שתי הקבוצות, מבחינת הקטלאנים זה הרבה יותר ברצלונה נגד מוריניו מאשר ברצלונה נגד ריאל מדריד. אנשי בארסה עסוקים בעיקר ב'מיוחד', כשהאוהדים מבטיחים קבלת פנים שתחוויר ליד זו לה "זכה" לואיס פיגו אחרי העריקה המפורסמת לשורות הבלאנקוס. גם גווארדיולה הבחין לאן נושבת הרוח מבחינה תקשורתית ואסר על שחקניו להתראיין, מתוך הבנה כי כל מילה משרתת את מטרתו של מאמן ריאל. "יש דווקא דברים שאני מקנא באנשי ריאל", אמר צ'אבי לפני הקלאסיקו אשתקד. "אני מקנא באופטימיות שלהם, בשחצנות שמאפשרת להם להגיד בפה מלא 'ננצח אותם'. אבל הם לא ינצחו". צ'אבי אמנם צדק בסופו של דבר, אך אין סיכוי שהתבטאות כזו תחזור הפעם. בברצלונה מבינים מה עלולות להיות ההשלכות.
בינתיים יכול מוריניו להיות מרוצה גם מהדרך בה הוא מנהל את המלחמה הפסיכולוגית וגם מתמיכתם הבלתי מסויגת של עיתוני מדריד, שבהתאם למאזן הנקי מהפסדים וליכולת המשכנעת רק מהללים ומשבחים. במקרה של הפסד, ובמיוחד אחרי שהעמיד עצמו במרכז העניינים, הסיטואציה עלולה לחזור אליו כבומרנג. עד עכשיו מוריניו ועיתוני מדריד נמצאים בירח דבש. הפורטוגלי שבר את שיאי המועדון ביחס לפתיחת עונה, עדיין לא הפסיד ומתנהל בדיוק כמו שאוהדי הקבוצה רוצים ואוהבים. בנוסף, הוא יודע לעצור את לאונל מסי, שמעולם לא כבש נגד קבוצות של מוריניו. הכל נראה ורוד במדריד, אלא שהפסד אחד, כמו שיודע מניסיון גם המנהל המקצועי ולדאנו, יכול לשנות את כל התמונה.
