פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כולם יצאו מפסידים

        הפטריוטס ניצחו, אבל פייטון מאנינג והג'טס תקועים להם חזק בראש. מאנינג ראוי לפרגון על הקאמבק, אבל אחראי להפסד

        השבוע חזר חבר לעבודה מנסיעת עסקים ארוכה בארצות הברית וסיפר בשבחי האנשים שפגש שם. כולם היו נורא נחמדים אליו, לקחו אותו למסעדות ולבילויים. רק למה, הוא התלונן, הם מתעקשים כל הזמן לדבר על ולראות את המשחק המשעמם הזה, פוטבול. פוטבול משעמם, אתה בטוח? חבר שאל אותו. כן, כן, משעמם, כל הזמן עוצרים שם.

        אתם מבינים? הבן אדם יושב כל שבת לראות משחק של הליגה הישראלית, אבל פוטבול משעמם אותו. אולי הייתי צריך להכריח אותו לשבת יחד איתי ביום ראשון לשני המשחקים שג'יזס (או שליחו עלי אדמות, הרי הוא ג'וזף פרינס המופלא) שידר, ואז הוא היה משנה את דעתו. או חוזר בתשובה, אחד מהשניים.

        וויליאם מור שחקן אטלנטה פאלקונס מתקל את לורנט רובינסון שחקן סט. לואיס ראמס (GettyImages , Dip Vishwanat)
        בחיי, כל כך משעמם המשחק הזה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        איזה יום ראשון מהסרטים זה היה. למרות שאם מסתכלים על התוצאות, המחזור האחרון היה מיוחד בכך שאפילו הפתעה אמיתית אחת לא נרשמה בו וכל הפייבוריטיות ניצחו, אבל מבחינת מתח ותהפוכות, אני חושב שהרבה זמן לא קיבלנו כזה רצף של משחקים. טוב, כשהג'טס משחקים במשחק הראשון והמשחק השני הוא קולטס-פטריוטס, באמת אי אפשר היה לחשוב שלא נקבל קלאסיקות.

        למרות הפיתוי לדבר על הפטריוטס, אני מעדיף להתרכז קודם כל דווקא בג'טס. אני חושב שיש כרגע שתי גישות לגבי הקבוצה הזאת. הראשונה אומרת – קבוצות טובות יודעות לנצח משחקים שבהם הן מתקשות והניצחונות האחרונים, שהושגו בשיניים וגם עם הרבה מזל, רק יחזקו את הקבוצה. הגישה השניה אומרת – היי, באיזשהו שלב המזל שלהם חייב להיגמר. אישית, קשה לי להגיד מה יקרה הלאה. אבל מה שבטוח – אסור למאמנים שם לחשוב שבגלל הניצחונות מצבם טוב. כי בשורה התחתונה, ניצחונות או לא, דברים לא עובדים אצל הג'טס. קודם כל, ההגנה ששנה שעברה היתה הטובה בליגה נראית הרבה יותר פגיעה השנה. הראיה הכי טובה הם השבועיים האחרונים, שבהם הקבוצות היריבות הצליחו לעשות קאמבק בדקות האחרונות, על הגנת מסירה שפעם לא היתה מאפשרת דברים כאלו.

        אבל הבעיה הכי גדולה של הג'טס היא בהתקפה. קו ההתקפה של הג'טס לא מתפקד כבר כמה מחזורים טובים וההשלכות הן כפולות – גם משחק הריצה פשוט לא עובד, כשמתברר ששון גרין לא מצליח לעמוד בציפיות וטומלינסון דועך לאיטו, וגם משחק המסירה מתקשה מאוד כי מארק סאנצ'ז נאלץ לכתת את רגליו ולהתחמק ממגינים לאורך כל המשחק. בכלל, נראה שסאנצ'ז היה מעדיף שהשעון יראה שתי דקות לאורך כל המשחק, כי פשוט קשה להסביר איך הבחור הזה מסוגל לפספס רסיבר פנויים לחלוטין במשך 58 דקות, ואז למצוא אותם בקלות על המטרה כשמדובר בדקות האחרונות של המשחק. בערך כמו היכולת של פייטון מאנינג למצוא את הקורנרים של הקבוצה השניה בשתי הדקות האחרונות של המשחק, בעצם, לא?

        שחקן ניו יורק ג'טס בריילון אדוארדס חוגג טאצ'דאון עם חבריו (AP , Bill Kostroun)
        אל לג'טס לחשוב שמצבם טוב, לא חסרות בעיות (צילום: AP)

        טוב, סליחה, לא יכולתי להתאפק. האמת היא שזה יהיה קצת לא פייר להפיל על פייטון את ההפסד הזה (משהו שלא נמנעתי ממנו בעבר, כזכור) כי קשה לחשוב על ק"ב אחר בליגה (טוב, אולי מארק סאנצ'ז, היום אני מאמין שהאיש היה מסוגל גם לחזור מהקבר) שהיה מצליח לחזור מפיגור כזה כמו שפייטון חזר ממנו, ובכזו מהירות וקלות. גם יש הרבה מאוד נסיבות מקלות למאנינג במשחק הזה, הוא משחק עם רסיברים שאת חלקם הוא בקושי מכיר ואפשר היה לראות בהרבה מקרים, כולל בחטיפות, שהוא והרסיברים לא על אותו דף. מצד שני, אי אפשר להוציא את מאנינג נקי, הזריקה האחרונה שנחטפה היתה לא מכוונת, תחת לחץ, והכי חשוב – כשהקולטס כבר בעמדה במגרש לפחות להשוות את המשחק. מסירה שפשוט אסור היה שתצא.

        בכל מקרה, קשה לי להגיד מי צריך לצאת יותר מרוצה מהמשחק הזה. אחרי המשחק שנה שעברה, כשהפטריוטס הלכו על דאון רביעי ונכשלו, הרבה פרשנים וגם אני חשבנו שבליצ'יק הוא זה שהרוויח הכי הרבה מהמשחק כי הוא הראה לקבוצה שלו שהוא מאמין בה. אז אחרי המשחק השבוע, בהחלט אפשר לחשוב שהקולטס הם דווקא המרוויחים הגדולים, כי למרות שהפאטס ניצחו וחתכו בהגנת הקולטס (הגנה שאיתה הם לא יגיעו רחוק, אני כבר אומר לכם), הרי עכשיו תמיד תעמוד להם מול העיניים העובדה שהקולטס פעמיים הצליחו לחזור מולם מפיגור של 17 נקודות – ידיעה שעשויה לשתק אותם, בדיוק כמו שקרה ברבע האחרון השבוע.

        פייטון מאנינג שחקן אינדיאנפוליס קולטס (GettyImages , Elsa)
        קודם פייטון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        - ובכלל, אם בעבר משחק אמצע העונה קבע איזו קבוצה תארח את השניה בפלייאוף, הרי שהשנה הפטריוטס מסוגלים לסיים את השנה עם מאזן של 13 ניצחונות ועדיין להיות אלו שמתארחים באינדיאנפוליס – בגלל החוזק של ה-AFC מזרח.

        - צריך גם להגיד משהו על משחק הריצה (הלא קיים) של הקולטס. למעט מהלך אחד ארוך מאוד בדרייב הלפני אחרון, משחק הריצה של הקולטס היה פשוט נוכח-נפקד כל המשחק. זה כמובן לא חדש באינדי, אבל נראה שהשנה לוקחים את זה לקיצוניות מוגזמת שם, ותלויים לחלוטין בפייטון. זה לא דבר כל כך רע, אבל הבעיה היא שלקולטס אין היום שום דרך לשלוט בקצב המשחק. במצב כזה, הדרך היחידה שלהם לנצח היא בשוט אאוט. לפעמים זה יקרה, אבל מול קבוצות טובות זאת תהפוך לבעיה יותר ויותר גדולה. עובדה היא ששנה אחרי שסיימו 14 משחקים בלי הפסד, השנה הם כבר עם ארבעה.

        - כנראה שאיליי מאוד נעלב שבוע שעבר כשאמרתי שהג'איינטס שלו לא דומים בכלל לאלו של האליפות לפני שלוש שנים, ומיד החליט לעשות חיקוי לאיליי הישן והמוכר – שלושה אינטרספשנס ופאמבל אחד מסיים משחק כי הוא עוד לא למד לגלוש עם רגליים קדימה. מי אמר אליפות?

        - או שהוא בעצם נעלב מזה שכולם אומרים שהוא לא אח שלו, אז הוא החליט לתת את החיקוי הכי טוב שיש?

        - זה לא ממש קשור, אבל רק לי זה מפריע שהשפן בפרסומת ל"אל תהיו שפני ניסיון" (או בשמה העברי – יא מטומטם, מה אתה קונה ויאגרה ממייל ספאם!) הוא בכלל ארנב?

        - כן, כן, לא שכחנו. Reverse!

        איליי מאנינג שחקן ניו יורק ג'איינטס (AP , Darron Cummings)
        אחר כך איליי (צילום: AP)

        - שימו לב למספרים של מייקל ויק מהמשחק מול הג'איינטס השבוע. הם עדיין לא רעים בכלל, אבל לא מזכירים כמעט את התצוגה שלו מלפני שבוע. אין ט"ד במסירה ורק 34 יארד בריצה. למה? כי הג'איינטס למדו שצריך לסגור את הרסיברים העמוקים ושצריך להכריח את ויק לרוץ לצד ימין שלו, כי אז הרבה יותר קשה לו לזרוק (הוא שמאלי), מה שמשאיר לו רק את אופציית הריצה. תוסיפו על זה פאס ראש איכותי ותקבלו מתכון לסגירה של מייקל ויק. אם לא לשון מקוי (המלך!) והטעויות של איליי, האיגלס גם היו מפסידים את זה.

        - וינס יאנג עוד פעם עושה גלים בליגה, כשהפעם הוא התעצבן על כולם, זרק את המדים לקהל ויצא באמצע אסיפת קבוצה, אחרי שהוחלף על ידי ג'ף פישר. התגובה הכללית של כל העולם ואשתו היא – האיש פרחח וזהו, בחיים לא ייצא ממנו שחקן. אני מודה, גם התגובה הראשונה שלי היתה כזאת, אבל במחשבה שניה – זה נכון שזאת לא הדרך להגיב, אבל מה כל כך רע בשחקן שלוקח ללב את העובדה שמחליפים אותו? מישהו מאוהדי חיפה, למשל, חשב בזמנו בכלל שצריך לזרוק את יוסי בניון מהקבוצה כי הוא לא רצה להתחלף? יכול להיות, ותחשבו על זה לפני שאתם עונים, שאם צבע העור שלו היה שונה לא היינו חושבים את אותם דברים?

        - פארב, מותק, מה עוד צריך לקרות כדי שתבין שזה נגמר? כשהקברן ייזרוק לך עפר על הקסדה?

        - יש סלוט רסיבר ויש שאט דאון קורנר ויש פרנצ'ייז פלייר. קבלו את הכינוי החדש - גארבג'-טיים רסיבר. מייק וואלאס – חולה על התחת שלך, תמשיך להביא ט"ד בגארבג' טיים כל שבוע, הא?

        - Reverse the curse!

        - דבר אחרון להיום – אני אוהד פטריוטס והכל, אבל נשבר לי כבר לשמוע על רצף הניצחונות הביתיים של בריידי והפטס. לבריידי אין שום רצף ניצחונות ביתי רציני – הוא הפסיד משחק בית לבולטימור בוויילד קארד של לפני שנה. רק לוזרים סופרים רצפים של עונה סדירה, ברור?

        טום בריידי שחקן ניו אינגלנד פטריוטס (AP , charles Krupa)
        מר בחור, הרצף שלך ממש לא נחשב. בריידי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)