כנראה שבניו יורק אין חדש תחת השמש. לאחרונה נדמה כי לא עובר יום ראשון אחד בו אשמע את אבי אומר, "הם משחקים חרא, הם יפסידו", בטרם יתבל ב-"היה להם פוקס, יש לכמה שחקנים שם מזל שעדיין יש להם מקום עבודה". אני, לעומתו, גורס באבחנה כי הג'טס חוצבים בחודש האחרון את דרכם האמיתית לעבר כתר ה-AFC, ומי יודע הסופרבול, תוך כדי השארת חותמם כילדי הקאמבק של הליגה העונה.
"עשיתי זאת בדרכי" שר אל עבר האלמותיות פרנקי הגדול, וכאמור, לכל אחד יש את דרכו שלו. כילד המתבגר בסוף שנות השישים בסאייאסט, לונג איילנד, אבי גדל על הסילונים האגדיים בהנהגתו של ג'ו "ברודווי" ניימת', וככל הנראה אימץ את דרכם לפחות בכל הנוגע לפוטבול. לכן, זה לא מפתיע כשאמר על ניק פולק בשבוע שעבר שיש לו מזל שבניו יורק עדיין משלמים על שירותיו, אחרי שהחטיא לא אחת אלא שלוש בעיטות שדה, בטרם הג'טס ניצחו ממש בישורת האחרונה את קליבלנד. אולם לטעמי, אבי אינו רואה בכך עד כמה מוכיחים רקס ריאן וחניכיו כמה קשוחים הם, ועד כמה הם יהוו איום כאשר הפלייאוף ידפוק על דלתנו.
הניצחון בשבוע שעבר על הבראונס ציין רקורד חדש בליגה, כאשר ניו יורק הייתה לקבוצה הראשונה שניצחה גב-אל-גב משחקים בחוץ בהארכה, הישג שכל שחקן עבר יגבה כקשה ביותר על גבול הבלתי אפשרי. סנטוניו הולמס לא צריך להניף אצבע עד תום העונה כדי לפרוע שטרות על הבאתו בקיץ מפיטסבורג, היות ושלושת הניצחונות (וגם הניצחון בדנבר, בו נתפס בחולצה בשניות הסיום) שייכים כמעט בלעדית לו. צפו בסיומות של שני המשחקים האחרונים של הקבוצה, במבט ראשון יהיה נדמה כי זה אותו מהלך הולמס רץ עם הכדור לעבר הצד השמאלי של האנדזון. בניו יורק בהחלט שוקלים להכתיר אותו כמיסטר קלאץ' של העונה - יחד עם עוד בחור.
מארק סאנצ'ז כבר איננו אותו "ברודווי שמו" של העונה שעברה. חבריו לקבוצה בהחלט מציינים כי הוא שקול יותר, חד יותר, בוגר יותר בהחלטות שלו. "הוא סוחב את כולם על הגב, ובהחלט נענה לאתגר", אם לחבור למילותיו של דארל ריוויס. אבל סאנצ'ז גם קטלני יותר, וזה מה שדמיינו אוהדי הג'טס כשקבוצתם בחרו בו חמישי בדראפט לפני העונה שעברה. מלבד ההפסד לפאקרס, מספר 6 מגלה עלייה הדרגתית במסירות ל-TD (אחד מול דנבר והליונס, שניים מול הבראונס ושלוש אמש מול יוסטון), תוך כדי ירידה עקבית באיבודים אוויריים (שניים מול הברונקוס ורק אחד בשלושת השבועות האחרונים), בעודו שומר על יציבות של השלמות מסירה סביב המינימום של ה-56%. בדיוק כמו כל החודש הזה, סאנצ'ז היה זה שהוציא את מהלך הניצחון לפועל, והא גם זה שיישר ידיים כאות ניצחון בסיום.
רקסי צוחק אחרון
הביקורות על הקבוצה באזור הטריי-סטייט של ניו יורק, ניו ג'רזי וקונטיקט באשר להופעה שלה על המגרש לא פוסקות מאז ההפסד המכוער לגרין ביי בסוף החודש שעבר. הם שולטים במשחק לצד היותם רשלניים, הם עוצמתיים לצד העובדה שהם קפואים, הם מפוקסים לצד זה שהם... פחות מפוקסים. אך למרות כל זאת, מאז נראה כי הסילונים בוחרים בדרך הקשה לנצח, ןמצליחים לעשות זאת. בינתיים, ריאן לא מפסיק לצחוק כל הדרך אל מסיבות העיתונאים ואל ראשות הבית.
הרבה אפשר לומר על ריאן שהוא שמן, שהוא צריך לשטוף פיו עם סבון, שהוא בוטה - אבל תנו לו קרדיט, כי הוא מגבש לקבוצה שלו אופי של ברזל. הג'טס כבר היו צריכים לרשום לעצמם למעלה מחודש רצוף של הפסדים, ובכל זאת, הם מניפים ידיהם מעלה בתרועת ניצחון. נראה כי כבר לא מספיק לקבוע יתרון גדול במשחק, ולדלג בקלילות מעל היריבה הם צריכים קודם להיכנס לדפיציט עמוק ולחזור ברגע האחרון, ורק אז יסופקו. דסטין קלר סיכם כי "אנחנו לא חושבים שאנו כבר יצאנו מהתמונה. אנחנו מתעצבנים ששמנו את עצמנו בסיטואציות האלו, אבל אנחנו גם יודעים שאנחנו תמיד יכולים לבצע קאמבק בכל משחק ובכל סיטואציה". קשה יהיה למצוא כעת בכל אזור הטריי-סטייט אדם אחד שיחלוק על כך.