עשיתם לנו את הלילה

טוב זה כבר מתחיל להביך. אנחנו מפרגנים לסאנצ'ז ולג'טס כאילו הם היו ג'סטין ביבר ואנחנו חבורה של בנות 12, אבל מה אפשר להגיד? הוא פשוט נראה כמו השולף הטוב במזרח וניו יורק נראית כמו קבוצה מנצחת. זה בדיוק מה שהם עשו גם השבוע. אם להודות על האמת, הגעתי מאוחר ותפסתי את הדקה וחצי האחרונות של המשחק. הייתי עד ממקור ראשון (עם כל שאר צופי METV) להגנה טובה של הג'טס שהשאירה את הג'טס במשחק (עם מינוס ארבע). ואז, 47 שניות לסיום, כשלכולם כבר נדמה היה שהמשחק גמור, סאנצ'ז העביר הילוך. 80 יארד ב-40 שניות, כשהמאני הוא שוב הולמס, אבל את עבודת ההכנה עושים טומלינסון, בריילון אדוארדס וסאנצ'ז.

מה עוד אפשר להגיד? הג'טס מוצאים השנה את הדרכים לנצח גם במשחקים מלאי טעויות, צמודים וקשים. וסאנצ'ז? הוא נראה בדיוק כמו שהג'טס קיוו שהוא ייראה כשעשו טרייד למעלה בדראפט ולקחו אותו רביעי. רבים לא הבינו מה הם עושים, ובעונתו הראשונה הוא נראה היה יותר כמו מי שלא מפריע למכונה משומנת להמשיך בעבודתה מאשר בורג מועיל. השנה הגיע הזמן להסיר בפניו ובפני רקס ריאן את הכובע.

על סינסינטי המאכזבת כבר דיברנו. לעומת זאת, בפאלו מראה מגמה הפוכה. הקבוצה שפתחה הכי גרוע בליגה הצליחה להשיג ניצחון שני רצוף, ובאיזה קאמבק. הבילס הלבישו 49 נקודות, 39 מתוכן במחצית השנייה, על סינסינטי, אף על פי שכבר היו בפיגור של 28:7. למרות הפיגור הגדול, בפאלו, שתודלקה מהניצחון הראשון שלה משבוע שעבר, פשוט חזרה לשחק פוטבול. הקוורטרבק ריאן פיצפטריק חבר למטרה החביבה עליו למשחק זה, התופס סטיב ג'ונסון (שעקץ את טי. או. ואוצ'וסינקו עם כיתוב על חולצה שמתחת למדים), וגם נתן למשחק הקרקע, בראשות פרד ג'קסון, לעשות את שלו. ההגנה, מצידה, התגברה על הפתיחה הקשה, הצליחה לסגור טוב את התקפת סינסינטי וכפתה עליה איבודים שחלקם היו קריטיים ביותר (כדוגמת החטיפה באנדזון של הסייפטי ג'ורג' ווילסון, שעוד החזיר אותה לחמישים פלוס יארדים).

באופן כללי, אפשר לומר שבפאלו נראית כמו קבוצה מאוד מאוחדת. פיצפטריק, שעל פניו נחבא אל הכלים, משחק עם המון מנהיגות ונראה שיש לו גיבוי מלא מצוות המאמנים והשחקנים. הוא אולי המנהיג הכי לא מתוקשר בליגה. פיצפטריק הגיע לליגה אחרי שנתיים טובות באוניברסיטת הרווארד. למרות ביצועיו על המגרש, היה נראה שיכולתו השכלית זוכה לעניין גדול יותר (בין היתר כי הוא סיים מבחן שעושים לשחקני הליגה בזמן שיא ובתוצאה כמעט מושלמת). כך או כך, הוא נבחר בדראפט בסיבוב השביעי על ידי סט. לואיס ובמשחק הראשון בשורותיה, כשנכנס כמחליף, הוא תפר 310 יארד עם שלושה טאצ'דאונים על ראשה של יוסטון, כדי להוביל את הקבוצה לניצחון בהארכה, לאחר שהראמס כבר פיגרו 24:3 במחצית (נשמע מוכר?). גם משחקו הראשון במדי הבילס (עונת 2009), כשנכנס להחליף את טרנט אדוארדס הפצוע, הסתיים בניצחון בהארכה על הג'טס.

העונה, פיצפטריק שיחק טוב כמעט בכל המשחקים (בחלקם אפילו טוב מאוד) ועם זאת, ברובם הוא לקח את האחריות על ההפסד מול עיני התקשורת. עוד צעד גדול של מנהיגות ממי שנראה כמו אחד האנשים הכי רציניים בליגה.

רונדה בארבר רשם את החטיפה הארבעים בקריירה המפוארת שלו בניצחון של טמפה ביי 0:21 בסן פרנסיסקו. כוכב על בתיכון במסלולי הריצה ובפוטבול ואחר-כך ובאוניברסיטת וירגיניה, בארבר נבחר בדראפט בסיבוב השלישי על ידי הבאקס, סיבוב שלם אחרי אחיו התאום טיקי. האיש בן 35, משחק מ-1997 בליגה, זכה עם קבוצתו בסופרבול כשהוא מוביל את הגנת הקבוצה בפלייאוף כמו בכל עונה, נבחר חמש פעמים לפרו בול (ארבע פעמים מתוכן כפותח) ומחזיק במספר הישגים ושיאים בליגה ובקבוצה (כל השנים בבאקס), שהמרשים שבהם הוא המספר הרב ביותר של משחקים כפותח בעמדת הקורנר.

כשטיקי פרש נשאל רונדה אם גם הוא חושב על פרישה. התגובה שלו הייתה שאותו יצטרכו לגרור מהמגרש ושהוא ייאחז בציפורניים להישאר שם. היה מרגש לראות בזמנו את ההבדל בין האחים. הלילה רונדה בארבר הגיע לעוד נקודת ציון מרשימה בקריירה, אבל נראה שאותו זה פחות מעניין מאשר להיות על המגרש בשביל המהלך הבא.