פרצופה של הליגה

לכאורה, מכבי חיפה היא לא מועדון חשוב במיוחד בנוף הנוכחי של הכדורסל הישראלי. העניין בענף בעיר מעולם לא השתקם משנות ההיעדרות הארוכות מהליגה הראשונה, והסצינה הספורטיבית בכרמל לא קרעה קריעה כשהקבוצה עברה לנשחק בנשר בעקבות השיפוצים ברוממה. למרות ההשקעה של ג'ף רוזן וההצלחה היחסית בשנים האחרונות, חיפה מתנהלת בצלן של מכבי תל אביב וגם של המנצחת אתמול, הפועל ירושלים.

אלא שהתבוסה שלה אתמול, ששמה סימן קריאה על פתיחת עונה מזעזעת של המארחים, היא בגדר בשורות קשות לכדורסל הישראלי. שכן איכות הליגה לא נקבעת על ידי משחק אחד תחרותי בפיינל פור, אי שם בשלהי חודש מאי, אלא על ידי האיכות והעומק שמספקות לה קבוצות הדרג השני, כמו חיפה וגלבוע/ גליל, שאמורות לגרום לכך שמכבי וירושלים לא תטיילנה בכל שבוע. שלא במקרה, את שתי הקבוצות המאכזבות הללו מדריכים מאמנים בשנתם הראשונה, והתוצאה עגומה: הגנה נרפית (7 הריבאונדים בהתקפה של סם קלנסי היו הקלים שהשיג בקריירה), בחירת זרוקות גרועה ובעיקר אימוץ טקטיקות שרווחות בענף ללא שום מחשבה והיגיון.

אלעד חסין שלח אתמול פעם אחר פעם את סשה בראטיץ' ואת אלישי כדיר לשמור את הגארדים של היריבה בעקבות חילופים אוטומטיים, והתוצאה הצפויה הייתה עוד שתי נקודות קלות לירושלים. אם בישראל היתה ליגה שניה סבירה, שבה היה ניתן להשתכר סכומים סבירים, חסין וליובין היו אמורים יכולים לאמן במקומות מלחיצים פחות, לטעות וללמוד, במקום להתגלח על הזקן של מועדונים מובילים.

חיפה ממחישה עוד נקודה כואבת שנוגעת לכלל הענף: במציאות שבה הישראלים המובילים משחקים במכבי, בירושלים או בחו"ל, החוק הרוסי מבטיח דקות משחק לשחקנים לא ראויים. אבי בן שימול הוא רכז נחמד, שלא הותיר חותם משמעותי בקבוצותיו הקודמות. אתמול הוא היה על המגרש 30 דקות, זרק משום מה 10 פעמים לסל (כתוצאה מהיעדר ההיררכיה של חסין הלא מנוסה) וקלע 2 מתוכן בלבד.

בשורה התחתונה, רוזן בחר בחסין לתפקיד שגדול עליו, וזה בתורו הימר על בן שימול למשבצת שאינה מתאימה לו. שלא באשמתם, הם אחראים לא רק לכישלון של קבוצתם, אלא לתחושה המדכדכת שאופפת את מחזורי הפתיחה. כי אם חיפה חלשה, פירוש הדבר שהליגה כולה מקרטעת.