פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המפעל נסגר, והלב נשבר

        ניצחון הגארבג' טיים של מכבי ת"א על פרוקום האומללה ממחיש את קריסת היורוליג, שסובלת מפערים אדירים ומעניין מועט. אוהד גרינוולד מתנחם בשובם של הטורקים הלוהטים, ומוסר ד"ש מספאחיה. ניפגש בפיינל פור?

        אם ג'ורדי ברתומיאו תוהה מדוע גם היום, עשור לאחר הקמתה של היורוליג, הוא עדיין נאבק על פירורי הכנסות, עדיין מתקשה להביא את הקהל לאולמות, ועדיין נחשב למפעל אזוטרי ברמה הספורטיבית - ראוי לו שיצפה במשחק בין מכבי תל אביב לפרוקום גדיניה.

        מבלי לגרוע מהישגיה של מכבי – שגם אמש (חמישי) הגיעה לשחק כדורסל – משחקי גארבג' מהסוג הזה מביאים אולי לסיפוק את שמעון מזרחי, אבל מכלים את שאריות הריספקט שעוד נותר למפעל מצד חובבי הספורט השפויים באירופה.

        העיתונאי ופרשן הכדורסל הסרבי פז'ה סאריץ' מכסה את פרטיזן בלגרד שנים רבות עבור "ספורטסקי ז'ורנל" הנפוץ. סאריץ' הוא עכבר כדורסל אורגינל, מהזן שכבר לא מייצרים, אבל גם הוא הולך ונשבר. "זו לא רמת הכדורסל שאנחנו מצפים לראות ביורוליג", אמר לי השבוע. "אין עניין, אין כמעט דור חדש של שחקנים. יש תחושה שהכל עומד, תקוע, שאין שינוי. מי השחקנים שעדיין שולטים ביורוליג? הולדן, לנגדון, דיאמנטידיס, פפאלוקאס. אבל הם הולכים ומתבגרים, ואני לא רואה הרבה שמות חדשים, כוכבים חדשים, שיאירו לנו את היורוליג. אין באופק שום דבר חדש שיכול להלהיב".

        חוסר העניין, טוען סאריץ', מביא לכך שהיורוליג מתקשה לגייס ספונסרים גדולים. אם נותני החסות הראשיים של ליגת האלופות הם תאגידי ענק כמו מסטרקארד או הייניקן, הקיץ בקושי הצליחה היורוליג לגייס את חברת התעופה טורקיש איירליינס כמאמצת ראשית. נראה כי לא במקרה החליטו הטורקים לחבור למפעל – אל זה עוד נגיע – אולם סאריץ' טוען כי מכל מקום מדובר בטעם לפגם.

        "תגיד את האמת: זה לא גורם לך לחשוב שאולי, רק אולי, הקבוצות הטורקיות עשויות לקבל עדיפות כלשהי מגורמים במפעל?", הוא תוהה. "אני לא באמת חושב שזה יקרה, אבל בשביל מה בכלל לאפשר לנו לחשוב על סיטואציות כאלה? היורוליג לא יכולה להשיג ספונסרים גלובליים יותר, אז הם לוקחים את מה שהם יכולים לקחת. זה מאוד לא טוב ברמה התחרותית, אבל כנראה שזה מה שיש".

        ***

        פעם בשנתיים, פחות או יותר, מבצעת היורוליג שינוי מבני. נדמה שיש שם הבנה שהליגה הזו לא מספיק מעניינת. נדמה שיש רצון לשנות, לשפר. אבל כנראה שזה לא מספיק. גם המזכ"ל ברתומיאו מודע לכך שאין ביורוליג יותר משבע-שמונה קבוצות ברמה גבוהה. שלוש-ארבע נוספות אולי מסוגלות להפתיע בערב נתון. זהו. לכל היותר מופיעות ביורוליג 10-12 קבוצות תחרותיות.

        ישנם אומנם אילוצים מסוימים שמונעים קיצוץ דרמטי במספר המשתתפות, אולם בדיוק מן הטעם הזה תפסה יול"ב את מקומה של פיב"א – החלפת אותם דינוזאורים פוליטיים מדיפי ריח הסיאוב והנהנתנות, אותם פקידים מפוקפקים ששלטו בכדורסל האירופאי משך עשרות בשנים, באנשי מקצוע נטולי פניות, שביקשו להבריא את הענף מן הבחינה הספורטיבית והכלכלית.

        היורוליג היא ליגה פרטית. היא אינה כפופה לפיב"א. לקבוצות שהיא חפצה ביקרן, דוגמת מכבי תל אביב, צסק"א ופנאתינייקוס, היא מעניקה זיכיונות השתתפות ארוכי טווח, שמנתקים את הקשר בין הישגיהן בליגות המקומיות ובין השתתפותן במפעל. ניתן להתווכח על כך ברמה הספורטיבית – לישראל אין עוד נציגה מובטחת ביורוליג, ולכן אלופת ישראל שהיא לא מכבי מקבלת לכל היותר כרטיס לשלב המוקדמות של המפעל, ובוודאי שלא כרטיס ישיר לשלב הבתים – אך יש לכך ערך כלכלי: כך שומרת היורוליג על יציבות, על שלד הכולל את המועדונים המצליחים באמת, את הכרישים הגדולים שמושכים באופן טבעי את מירב הקהל, העניין והרייטינג.

        ***

        אלא שכאמור, אין בכך די; כשברצלונה או אולימפיאקוס מנצחות משחקים ב-30 הפרש, היורוליג כמותג נפגע. סביר להניח שגם אנשי ערוץ 10 לא שמחו על תוצאת המשחק אמש. חובבי כדורסל ממוצעים, מהזן הלא פנאטי, לא מסוגלים לצלוח 30 דקות של גארבג' טיים.

        משחקי המחזור האחרון ביורוליג הסתיימו בהפרש ממוצע של 13.1 נקודות. מי שחושב שבשלב הבא, עם סילוקן של שמונה הקבוצות הגרועות ביותר, משתפרת רמת התחרותיות, די טועה ומטעה. משחקי הטופ-16 של העונה שעברה הסתיימו בהפרש ממוצע של 12 נקודות. הנתון הזה מדהים; המשמעות היא שגם בין 16 האחרונות נמצאות די קבוצות שפשוט אינן טובות מספיק.

        ניתן להמחיש את הנקודה הזו באופן נוסף. כאמור, בעונת 2004/5 התווסף שלב רבע הגמר. מאז ועד היום רק 16 קבוצות שונות זכו להימצא בין שמונה האחרונות. בשש העונות שעברו מאז הופיעו שמונה מועדונים ברבע הגמר שלוש פעמים או יותר. חמישה מועדונים העפילו לרבע הגמר חמש משש פעמים לפחות.

        צסק"א וקאחה לבוראל היו שם בכל שש השנים האחרונות; מכבי, אולימפיאקוס וברצלונה חמש פעמים; פנאתינייקוס ארבע פעמים. אכן, אלו הם ששת המועדונים המצליחים ביורוליג בעשור האחרון. בשש העונות האחרונות, כל פיינליסטיות ואלופות היורוליג הגיעו מהרשימה האקסקלוסיבית הזו.

        ***

        אם כך, למה שלא נקבל יורוליג מצומצמת יותר, שתקבע רף תקציב מינימלי להשתתפות, שתשנה את שיטת המשחקים, כך שנזכה ליותר מאבקים בין שמונה או עשר הקבוצות הטובות באמת ביבשת? מדוע שנהנה מכדורסל רק חודש, או למעשה שבועיים-שלושה בעונה בלבד, במקום לקבל משחקים גדולים כבר בנובמבר ובדצמבר?

        הרי ממילא מצטרפות בשנים האחרונות קבוצות מובילות רבות לליגות אזוריות. האם לא הגיעה העת לליגת על אירופאית אחת, שתכלול את הקצפת של הכדורסל האירופאי, ותשוחק פעמיים בשבוע? כך, במקום לקבל מפגש שנתי אחד, אם בכלל, בין פנאתינייקוס לברצלונה, או בין מכבי לאולימפיאקוס, נוכל לקבל חמישה כאלו.

        ברתומיאו ושותפיו בצמרת היורוליג חייבים להחליט כעת: גלובליזציה של הכדורסל וצירוף קבוצות חדשות ממדינות כדורסל בינוניות, כמו בלגיה, צרפת, איטליה וגרמניה – זאת על חשבון רמת המשחק, העניין והתחרותיות – או רפורמה מקיפה, נוספת, אמיתית, שתחזיר את העניין למפעל הזה מתחילת העונה ועד סופו. אחרת, ג'ורדי ידידי, כדאי שתעיר אותי באביב.

        ***

        כדי לנסוך מעט חיוביות ראוי לציין תופעה מעניינת שאנו עדים לה בתקופה הנוכחית: התאוששותו המדהימה של הכדורסל הטורקי, שנעלם באחרונה מצמרת היורוליג. הנה לפתע מוליכה בגאון פנרבחצ'ה-אולקר את טבלת בית ג' עם מאזן 1:4, כשבדרך היא גוברת על ברצלונה ומפרקת את סיינה; וכל זאת לאחר שבעונה שעברה הודחה מהמפעל כבר בתום השלב הראשון. והנה אפס פילזן נאבקת בצמרת בית ד', כשהיא שומרת על מאזן בית נקי ובמשחק האחרון גוברת בקלילות על צסק"א מוסקבה (במצבה הנוכחי, לא ממש חוכמה).

        ואולי חשובה יותר היא העובדה שהקהל הטורקי המפורסם, שבשנים האחרונות הותיר את המגרשים מיותמים, שוב ממלא את היציעים, כמו בשנות ה-90' העליזות: למשחק מול סיינה בשבוע שעבר, לשם הדוגמא, משכה פנרבחצ'ה-אולקר כמעט 15 אלף צופים – יותר מסך הצופים שהביאה למגרשים בעונת היורוליג שעברה כולה (1,440 צופים בממוצע בלבד).

        אגב, גם בקרב אוהדיה של פילזן נרשמת התעוררות: אם בעונת 2008/9 רשם מועדון הבירה 4,600 צופים בממוצע ובעונת 2009/10 7,000 צופים, עד כה נתמכת פילזן בידי 8,650 אוהדים בממוצע למשחק בית ביורוליג.

        העיתונאי הטורקי גוקאן טורה מייחס את הזריחה המחודשת הזו להצלחת הנבחרת הלאומית באליפות העולם בכדורסל, שהביאה לטירוף כללי במדינה. ההיסטריה גררה את טורקיה המארחת עד להופעה מדהימה בגמר מול ארה"ב ולמדליית כסף יוצאת מן הכלל.

        "הביטחון העצמי של כל מי שמתעסק כאן בכדורסל עלה בעקבות אליפות העולם", משוכנע טורה. "אפילו המנטאליות של המועדונים השתנתה. השחקנים משחקים אחרת. אפילו האוהדים השתנו. זאת המנטליות הטורקית: טורניר אחד מוצלח יכול להרים ענף שלם, וכישלון יכול לרסק אותו. יש אצלנו רק עליות חדות וירידות חדות. הפעם אנחנו בעלייה. זה מגיע עד לקבוצות כמו טופאש בורסה, לבשיקטאש עם ההחתמה של אלן אייברסון ולקבוצות נוספות. אחרי שהתאוששנו מהמשבר הכלכלי, חזרה לכולם גם האופטימיות".

        ***

        אחד האחראים העיקריים לגל האופטימי הזה הוא נוון ספאחיה; מאמנה של מכבי תל אביב לשעבר נכנס הקיץ לנעליו של בוגדאן טאנייביץ' בפנרבחצ'ה-אולקר, ובינתיים עושה קסמים עם קבוצה שבשנה שעברה הודחה מהיורוליג כבר בתום השלב הראשון, כאמור.

        "מה הסוד? אין סודות, פרט לעבודה קשה", אומר לנו ספאחיה. "שיניתי קצת דברים בתוך הקבוצה. היה לי חשוב לאוורר את הסגל, ולכן הבאתי שחקנים כמו דאריוש לברינוביץ', קאיה פקר, מרקו תומאס ואחרים. התחלנו את העבודה מהבסיס. חשבתי שקודם כל, צריכים להתחיל בהגנה, ואני שמח לראות שגם השחקנים חושבים כמוני. אנחנו שומרים חזק מאוד, עם הרבה התלהבות, משתפים 10-11 שחקנים בערב, וכולם נהנים. למרות שעברו רק כמה שבועות בתוך העונה, אני חושב שהצלחנו ליצור כימיה ברמה גבוהה מאוד".

        ספאחיה טוען כי ההצלחה המקצועית של קבוצתו היא זו שעוררה את הקהל העצום של פנרבחצ'ה לשוב ליציעים, ללא קשר להישגי הנבחרת הטורקית באליפות העולם. "אם לא היינו פותחים טוב, קשה לי להאמין שהיו מגיעים כל כך הרבה אנשים. בשנה שעברה, במשחק מול ברצלונה, המועדון מכר אולי 200 כרטיסים. כששיחקנו מולם בתחילת העונה מכרנו כמעט 10,000 כרטיסים. רשמית, אני חושב, פנרבחצ'ה הוא ארגון הספורט הגדול בעולם. יש למועדון יותר מ-20 מיליון אוהדים רשומים. אבל אתה יודע, אף אחד לא רוצה לבוא לראות קבוצה שמשחקת רע".

        לאחרונה העפילה נציגה טורקית לשלב שמונה האחרונות ביורוליג בעונת 2007/8; הייתה זו פנרבחצ'ה-אולקר. האם ההישג הזה ישוחזר? למרות פתיחת העונה החזקה, בשלב זה מבקש ספאחיה שלא להציב לחניכיו מטרות גבוהות מדי.

        "עוד לפני ההפסד לשולה (קטע לקבוצה רצף של ארבעה ניצחונות ביורוליג, א.ג.), חשבתי שאנחנו יכולים להשתפר, אז בוודאי שאני חושב כך עכשיו", אומר המאמן. "לא הייתי מרוצה מאיך ששיחקנו במשחק האחרון, אבל אני מקווה שנפתור את זה. עונת היורוליג ארוכה וקשה. בשנה שעברה פנרבחצ'ה-אולקר ניצחה בסך הכל שלושה משחקי יורוליג. השנה כבר יש לנו ארבעה ניצחונות. אשמח אם השחקנים יוציאו מעצמם מאה אחוז, כי אז אני חושב שנהיה בסדר".

        אחר מכבי תל אביב הוא ממשיך לעקוב, כמובן. "אני מקבל הרבה תגובות מהאוהדים של מכבי, ששמחים בהצלחה שלי", מספר ספאחיה. "מכבי היא עדיין חלק ממני. גיא גודס, שאני הבאתי למכבי, חזר. הרבה אנשים במועדון בקשר טוב איתי. פיינל פור? זה עוד מאוד מוקדם, אבל אתה יודע מה – הלוואי שאפגש שם עם מכבי. עבורי זה בטח יהיה מרגש מאוד".

        ohad@walla.net.il